שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סברינה

לפני 14 שנים. 18 בינואר 2010 בשעה 14:28

בציות להוראה שלך, שניתנת ללא מילים, להתיישב על השולחן, ללא בגדים, ללא טיפת בטחון, להרגיש אותך קרוב אלי... קרוב מאוד... לחוש את השולחן הקר מתחתיי חורט בישבני, אני נוטה לאחור נשענת על הידיים, הגוף שלי רוצה אותך, דורש... הרגליים שלי נפסקות מעצמן, מזמינות אותך אל תוכי, ואתה נענה לבקשתן, אני מרגישה את החיבור שלנו, התנועה המענגת, ובאותה עוצמה אני מרגישה את הכאב שהשולחן משדר אלי, לוחץ אותי, אני נמעכת בין המעיכה הפועמת והבלתי פוסקת של גופך לבין המעיכה האגרסיבית של השולחן...
דרגת כאב: 2

להרגיש את האצבעות שלך עוברות על הפטמות שלי מלטפות בעדינות, מרפרפות, גורמות לי לרעוד בכל הגוף, מחוללות בו שמות, אני מתפתלת, אתה לא נוגע בי מלבד האצבעות שלך, אתה אפילו לא שם את ידיך על החזה שלי, רק הפטמות שלי אחוזות בין אצבעותיך, מעבירות צמרמורות של עונג לאורך גבי, שמתקמר לאחור ובלי להרגיש אני מתרחקת ממך... טעות... טעות חמורה... באופן בלתי צפוי הכאב מפלח אותי, האצבעות שלך מתהדקות על הפטמות שלי בחוזקה, כואב... כואב קצת יותר, מתגבר ואז מופסק בפתאומיות.
דרגת כאב: 5

אתה מוביל אותי לחדר השינה, ערומה, חשופה לגמרי, פיזית ונפשית... אני רוצה להתחבר אליך לשאוב כח ממך, אני מציבה את עצמי בתנוחת ארבע על המיטה, אתה מאחורי וכל תא בגופי משתוקק למגע שלך, הציפייה מתסכלת אותי... ונראה שנמוגה שעה אבל השעון מראה על שניות שחלפו, אני רועדת, גם מקור וגם מהמשאלה לקלוט אותך לתוכי... באופן בלתי צפוי אני מודעת פתאום להצלפה חטופה באחוריי, כזו שמחוללת שלהבת אש, שגורמת לעור לבעור, לשרוף, לצרוב ולהלהיט את הישבנים, הצלפה שמובילה לעוד אחת, ועוד אחת, ואז לליטוף עדין, כזה שמראה עד כמה נעים אתה יכול להיות... ובעקבותיו הלקאה נוספת באצבעותיך, כזו שמותירה פסים אדומים.. ועוד אחת... ועוד אחת...
דרגת כאב: 8

לרצות אותך. להתגעגע מרחוק. לערוג למגע שלך, להשתוקק להיות בין זרועותיך, לתת לגוף ליפול אל בין ידייך, להאמין בך, לבטוח בך... לכאוב בשבילך, לטבוע בתוך עינייך, לרצות להתענג על החיבוק שלך ולהשתוקק לחבק אותך בחזרה... לחלום על הפעם הבאה...
דרגת כאב: ללא גבולות.



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י