סברינה

יש רגעים שבהם הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, השמים מתמלאים עננים אפורים והאור שבקצה המנהרה הוא בעצם הפנס של קטר הרכבת הדוהרת מולך ומאיימת לדרוס.
ואז מגיע מישהו ובמחי יד מחזיר אותך לקרקע יציבה וצובע בשבילך את השמים בתכלת בהיר וגם מוסיף כמה צבעים של קשת זורחת, והוא גורם לכך שהיציאה מהמנהרה החשוכה תהיה כל כך מהירה, כאילו שלא היית שם בכלל.
הרשע שלי עשה את כמה וכמה פעמים בשבילי.
והיום אני הרבה יותר מאושרת כי היתה לי האפשרות, בדרכי הקטנה, להחזיר משהו לאיש הגדול והמדהים הזה, שלהגיד שאני אוהבת אותו זה יהיה ממש להמעיט בעוצמת רגשותיי אליו.

אז נכון, האתמול שלי היה סוער מאוד, סוער יותר אפילו מהימים הראשונים של פברואר, שגם הם היו מפתיעים ומדהימים אבל הבוקר השמים כחולים, השמש זורחת והוא אפילו מחייך...