סברינה

קשה לי עם נקודות חולשה שמתגלות באנשים.
קשה עוד יותר שהם גברים.קשה לי עם זה שמישהו תלוי בי, ששם את כל הביצים שלו בסל שלי (פפפחחח...) שאין לו חיים אחרים, ושאני זו שצריכה לתמוך, לעזור, להקשיב, ובעיקר - להיות שם בשבילו. קשה עוד יותר שזה לא הגבר שלי, שזה לא האחד שאני רוצה.
קשה לי כשלפתע פתאום, הגבר הזה, עומד מולי בדמעות, נפשו חשופה בפני, מגיש בידי את ליבו נוטף הדם, ואני רק יכולה לנער כתפיים, לשלב ידיים מאחורי גבי, ולחשוב על רשימת הקניות למחר...
אני צריכה סביבי אנשים חזקים, כאלה שכאשר אני מועדת על העקבים הגבוהים (וזה קורה די הרבה) יוכלו בהינף יד לתמוך בי ולזקוף אותי בחזרה, כאלה שבמצבים קשים ועצובים יכולים לעודד את רוחי ואלה שיכולים לעטוף ולהעלים אותי בתוך המעיל השחור הגדול, ולהגן עלי מפני הרוח הקרה.
אז אל תראו לי נקודות תורפה, אני רק אסגר בפניהם ואעלם.
ואתה, הרשע, אל תבקש הסברים (משפט מיותר שבודאי יתגלה עוד יותר מיותר מחר...) הפוסט הזה על גבר אחר.