סברינה

בעצם, לא ממש תנוחה... זו הסיטואציה הכי טובה בעולם, המצב הזה שאני רוצה להיקלע אליו ולא לצאת ממנו במשך שעות, רק להיות שם ולקבל עוד ועוד ממך. והמצב הזה הוא הזמן הפרטי שלנו, האיחוד הזה בינינו שגורם ללב שלי לאבד פעימה (אבל לא לחרוק...) ולהיות מחוברת אליך פיזית, באותה מידה שאני מחוברת אליך נפשית, להרים מבט ולראות את העיניים שלך מביטות בי, חודרות אלי ומזרימות כל כך הרבה רגשות נפלאים ישירות לתוכי.
שלשום, כשהבטתי לתוך עינייך ראיתי הכל, כל מה שאתה אומר, כל מה שאתה כותב, אבל בעיקר - כל מה שאתה מרגיש. ואהבתי כל מה שראיתי.
ואם הייתי צריכה הוכחה נוספת (ולא, לא הייתי צריכה) היא היתה אתמול בערב, כשהגעת וביחד עם הורודה וזו מהשמורה מילאתם את המצברים החצי מרוקנים שלי מחדש.
סוף שבוע הכי מעולה שיכול להיות!