לפני 14 שנים. 24 במאי 2010 בשעה 5:29
כמו שאתה נוהג לומר, אז עכשיו אני מבקשת ממקומי הקטן שתקשיב לי:
הסיבה העיקרית לחיוך שמרוח על פני בכל בוקר כשאני מתעוררת, היא אתה.
הסיבה העיקרית לחלומות הטובים שפוקדים אותי בתקופה האחרונה, היא קיומך סביבי.
והסיבה העיקרית לכך שמיום שהכרנו החיים הפכו להיות מאושרים במלוא מובן המילה, היא בהחלט נוכחותך בהם.
נתתי בידך את גופי באמון מלא (ויעידו על כך הסימנים האדומים שטבעת בי אתמול) ונתתי בידך את נשמתי, וכל הזכויות שיש לך בי ועלי הורווחו על ידך ביושר ובכבוד. לכן, למילה שבה השתמשת אתמול אין מקום בינינו, אין לי דבר להסתיר מפניך, וכל שתרצה לדעת שלך הוא ואף יותר.
אתה חלק מגופי והחלק העיקרי בנשמתי.
אהוב שלי.