לפני 14 שנים. 1 ביוני 2010 בשעה 19:34
עד כמה אני אוהבת את הרגשת הלאות הזו הזורמת מגופי ומזכירה לי כל דקה שעברה עלינו, ההנאה העצומה הזו שזרמה מתוכנו ופינתה מקומה
לעייפות מתישה. השעות האלו שעוברות בסערה ומשאירות אחריהן רוגע מסוים של סיפוק, ושוב, אני מביטה במראה ורואה את מה שהותרת על גופי, רק שהפעם הסימנים הללו הגיעו מבקשה מפורשת, ממש מתחננת שיצאה מפי.
רציתי אותך עלי גם כשאתה לא לידי.
אוהבת.
יצאתי מהמיטה לכתוב, כי המילים ממש יצאו מהאצבעות.