לילה, חושך, כביש 6, חוזרים מהצפון. המכונית של הרשע מתגלגלת במהירות אין סופית. אנחנו אחרי יום גדוש ברומנטיקה, מתובל בגבינות מעולות, ממשיך בארוחת צהרים בגן-עדן (שהיה גיהנום להגיע לשם) ולקינוח אירוח אצל חברים מקסימים בבית שמשקיף אל הכנרת. שנינו קצת מותשים.
ותתארו לעצמכם אותי, בשמלה שכפתוריה העליונים פרומים, ללא תחתונים ורגלים מפושקות מעט... יושבת במכונית לצידו ומנסה לגרום לפנים הירכיים שלי להתקרר קצת, ללא הצלחה מרובה.
קלטתם את התמונה?
ועכשיו תתארו לעצמכם אותו, עומד באומץ מול הפיתוי הזה שהצבתי בפניו במודע לחלוטין, מתעלם לגמרי מהסכנות שבכביש, ומנשק, נוגע, מלטף ומרגיש, בעיקר מרגיש את הצורך שלי בו.
ידעתם שבכביש 6 יש שוליים שנקראים "מפרץ חרום"? רציתי לעצור שם, הרי המקרה שלפנינו הינו מקרה חרום בעליל! אבל הרשע טען שמיד יגיע רכב חילוץ... לא כדאי.
ותתארו לעצמכם את הטיפול המסור שקיבלתי שם, בזמן נסיעה (אל תנסו את זה בבית...) מאצבעותיו החזקות של הרשע, טיפול שכזה שגם האופנוע שעמד לידינו ברמזור לא הצליח להסיט אפילו לרגע את מחשבותיי מהעינוג הגדול שהיה שם.
חודש הבא נוסעים שוב, מי מצטרף?
לפני 14 שנים. 8 ביוני 2010 בשעה 20:49
