השעון מתקתק, טוב אני רשמית מתחילה טיפה להילחץ, יש עוד כל כך הרבה דברים לארגן.
כל כך הרבה דברים לעשות.
הדבר היחיד שאני יכולה להודות עליו, זה על רשת הביטחון שהחברים הקרובים נותנים לי, וכן כן גם אבא.
טיק טוק טיק טוק, אני רואה את כל ההיפים בתל אביב, חיים מיום ליום, שורדים, ודוגרי אני שואלת את עצמי למה אני לא מצליחה לחשוב כמוהם?
אני תמיד חושבת על המחר, חושבת על שבוע הבא על חודש הבא, על מה שמגיע, על איך להתארגן.
אזהרה.
הפוסט הבא הינו ריק מתוכן, ומיועד לקריאת שעמום ו\או העברת הזמן.
חלק 1
חוקי הלק.
------------
שגדלתי אחותי תמיד הייתה מתוקתקת עם לק מושלם, ציפורניים מסודרות, והכול, היא עשתה לבדה.
לא עבר יותר מדי זמן עד שהיא העבירה את התורה אליי, ונבנו החוקים הבאים.
1. לפני שאת שמה לק, תוודאי שאת לא צריכה לשירותים
2. לפני שאת שמה לק תוודאי שאכלת ואת לא רעבה ו\או צריכה להכין אוכל לאורחים
3. לעולם אל תמרחי לק בתנועות קצרות ומהירות, לק שווה לאורגזמה, ארוך, בכמה שכבות ויוצא מדהים.
4. אל תערבבי צבעים, זה נשאיר לפרחות.
5. אל תפחדי מצבעים חזקים, זה נותן אחלה נושא לשיחה.
6. לאחר השמת השכבה השנייה, שבי, ואל תזוזי למשך כ20 דקות, זה יבטיח התייבשות של הלק בצורה מושלמת וישמור על הברק של המריחה, בלי כל הפינות והקווים המכוערים.
7. לעולם אל תתני למישהו לתפוס אותך עם לק סדוק, זה שאחרות עושות את זה לא אומר שאת עושה את זה.
8.התקלחי לפני הלק לא אחרי הלק, חפיפת השיער תהרוג אותו.
9. אם נדפק לך הפינה, אל תתעצלי, התחילי מחדש.
10.תיקונים? זה רק לאלו שלא יודעות למרוח לק.
------------
פרק 2
תורת הקרם
---------------
לאחר כמה זמן גם למדתי שלקרם יש תורה משלו, כן , כן גם פה אחותי פרופסרית לא קטנה.
1. קרם ידיים זה קרם ידיים, הוא לא מיועד לגוף , לפני ובטח שלא לרגליים
2. יש דבר כזה קרם לציפורניים, צריך להשתמש בו כל יום
3. כל החומרים הטבעיים בלבד, זה בדרכ פרסום טיפשי, השתמשי בזה שמריח לך טוב, ואם יש בו חמאת שיאה, אז בכלל הרווחת
4. אם לוקח לך להתקלח רבע שעה, תמיד תגידי שלוקח לך חצי שעה, למרוח קרם כמו שצריך, לוקח לפחות 10 דקות ולא תרצי להסביר שבגלל זה איחרת כל פעם מחדש.
5. קרם פנים יכול לעלות בדיוק 5 שקלים, השאלה אם הוא טוב לך או לא.
6. אל תמעיטי בחשיבות הקרם, הוא נראה מיותר , חלק לא מבינות אותו, אבל בפגישת מחזור עוד 50 שנה, את תביני.
---------
חלק 3
הלבוש
----------
על הבגדים לאחותי ולי תמיד היה ויכוח, תמיד יהיה, אבל היה משהו אחד שתמיד הסכמנו עליו
1. תתלבשי, במה שעושה לך טוב, אם האופנה אומרת שללכת בג'ינס שמגיע עד לכוס, זה לא אומר שאת צריכה ללבוש את זה, זה לא מחמיא. בגדים נועדו כדי לעטוף את הדבר הכי יפה, אותך, בעירום.
אבא- הו, ענית סוף סוף, אני לא אהיה בקשר השבוע.
אני- ארררר אמממ אאגר רמאמ?
אבא- אני נוסע לטאהו, החלטנו לטפס על הכיפה.
אני- על מה אתה מדבר? הרגע יצאת מבית חולים.
אבא- אני בסדר אני בסדר , הלו!! אל תעמיסו את האוהל הצהוב! יהיה קר מדי!
אני- מה? עם מי אתה נוסע?
אבא- עם החברים לעבודה, בכל מקרה תשמרי על עצמך, תסיימי כבר סידורים, ונדבר בראשון הבא טוב מותק?
אני- אבא אל תמות כמה חודשים לפני שאני באה טוב?
אבא- אפשר לחשוב , הכל במילא הולך אלייך.
אני- באמת?
אבא- תחזרי תחזרי לישון.
-----------------------------------
טוב גם אני רוצה חיים כאלו בגיל 60, לקום ולסוע לטייל.
רוב היום ישנתי, נחתי, נרגעתי.
כל מיני דברים כאלו שפשוט לא היה לי את הזמן לעשות קודם.
עד שהתעוררתי אז הכרחתי את עצמי לשבת על כל מיני דברים שאני חייבת לעשות.
פינות וקצוות לסגור, דירות, כלב, הטיסות, החיסונים.
הכל נרשם , אורגן, תועד, ובקרוב גם ייעשה.
אני הולכת לדבר על משהו שקרוב לליבי, זה קשור למחשבים, זה קשור לאינטרנט, וזה קשור להאקרים, אבל יותר מכל
זה קשור להודעות של אנשים מסוימים פה באתר, התוכן הבא מיועד לאלו שיודעים שהוא מיועד להם, ולא לכל האנשים המדהימים שאני כן אוהבת 😄
מאחורי כל שם משתמש יושב בן אנוש, אתם, אתם יושבים מאחורי המסך, בתור בני אדם, יש כמה דברים מסוימים שאנחנו נוטים ללכת אחריהם.
שאתם יצרתם חשבון, והתחבאתם מאחורי הכינוי שלכם, אני תוהה, מה גורם לכם לחשוב שלשלוח הודעות מחרידות, מחליאות, מאיימות, או 17 הודעות ברצף המרכיבות מילה, מה גורם לכם לחשוב שכל זה....הגיוני.
או יותר מזה, מה גורם לכם לחשוב שאגיב?
הרי זה ברור, זה ברור מהרגע בו לחצת "שלח" שאני לא אגיב לשאלות, שאני לא אגיד לכם את ת.ז השלי.
יותר מזה, ברגע שבו אצבעות הידיים שלכם הקלידו את ההודעה, אתם הופכים לחסרי חשיבות, עניין, או כל דבר כזה או אחר שקשור בתקשורת איתכם.
ועכשיו.
אני אספר לכם משהו, של חננות טוב?
כל אחד מכם, שמתחבא מאחורי הכינוי, נראה לכם שאתם מוסתרים?
נראה לכם שאין את האפשרות לאתר מי אתם, מאיפה אתם, ומה המיקום המדויק שלכם?
תנסו לא להריץ סרט משטרה בראש.
אני מדברת על האקרים ביתיים, ילדים אפילו, עם הכישרון להבנת הרשת, ויש כאלו, המון כאלו.
ואלו רק ילדים, שרק התחילו ללמוד את הרשת, מעניין מה אלו שבאמת יודעים מה הם עושים...יכולים לעשות.
אז אני תוהה.
מה בדיוק עובר לכם בראש, שאתם מאיימים עליי?
נרדמתי בבוקר, השעה בסך הכול 12 בצהריים, והטלפון לא מוכן להפסיק לצלצל. בסופו של דבר הרמתי את המכשיר והעפתי למטה בעצבים, רק שאיכשהו, צחוק הגורל, הדבר המחורבן נחת על הספה והמשיך בצלצול מכאיב האוזניים שלו.
הכלב גירד את הדלת ואני הבנתי, שאין מה להילחם, אני אצטרך לקום.
התרוממתי מהמיטה, רק כדי לנחות מטה בסחרחורת עדינה, אוקיי, אולי עוד שעה.
-----------------
טוב, המסיבה הייתה נהדרת.
אם הייתי מצליחה לתפוס איזה חתכית סושי לפני שכולם התנפלו על המורדיל גם היה נחמד.
ואחרי שהתרגלתי לחוסר החמצן בחליפה, אז בכלל נהנתי.
הכרתי אנשים נפלאים! תבואו להגיד שלום שאני במצב של לתת חיבוק ולא משומנת מכף רגל ועד ראש 😄
-----------------
החסרון הגדול ביותר של לייטקס, זה שאתה לא בדיוק מרגיש מה שאתה אמור להרגיש, התחושה בדיים נעלמת, כי הדם לא זורם, הקולר חונק את הצוואר, אז גם ככה אתה ניהיה מסוחרר בהמשך הערב, ואז כמובן נכנסת העובדה שהעור לא נושם, אז אתה נוטף מבפנים, למרות שלאחר כמה שעות, גם זה יפסיק.
זה סשן עצמי, ארוך, מעייף מאוד ומענג.
טוב, עד לפגישה הבאה הלייטקס נוקה, סודר וקופל.
עכשיו אני רק צריכה עוד נושא שיביא לי חשק לשים את הלייטקס.
ישנה זמרת שתמיד אהבתי, הקול שלה מזכיר לי תקופות יפות על הים.
היא שרה על אהבה בעיקר, ועל שינויים.
יש לי תכונה כזאת, שאני חושבת שיש למרבית האנשים שמתחברים למוזיקה, לשייך שירים לתקופות.
זה חיסרון, עקב העובדה שאחרי שתקופה נגמרת, מאוד קשה לי לשמוע את אותו שיר, בגלל שהוא מזכיר לי נשכחות.
יש תקופות כאלו , שלא רוצים שיגמרו, תקופות של חיוכים, ושמחה, ותמימות טהורה.
אני מניחה שתקופה כזאת עברתי לפני המון המון זמן.
הזיכרון החזק ביותר שיש לי ממנה, הוא שישבתי על ה"צוק" בחוף בהרצליה, אני חושבת שהשעה הייתה בערך 6 בערב, כי ישבתי בבגד ים, והייתי עייפה, יום ארוך של הפלגות, אני זוכרת אפילו את השיער שלי, ארוך ועטור תלתלים מלוחים, הקצוות שרופים לבלונד בהיר, כי מי טרח פעם להסתפר.
אני זוכרת שישבתי עם הרגליים מתנדנדות בקצה הצוק, כי פעם, חשבתי שאני בת אלמוות, חברה הכי טובה שלי התיישבה, אטרקציה קראנו לה, או אטרקצי בקיצור, ולי קראו נזק.
היא התיישבה לידי עם השיער השחור הארוך שלה ושתינו חייכנו עם הריבועים שכיסו את השניים של שתינו, היא תפסה את הגיטרה בשתי ידיים וניגנה את השיר של התקופה הזאת.
מילה אחר מילה, שרנו ביחד, יושבות על הצוק בחוף הים, עם הבריזה של הים, תמימות כאלו.
אני זוכרת שידענו שהשיר עצוב, אבל בשבילנו, הוא היה השיר המושלם.
עוד חבר שלנו מהשכבה של התנועה התיישב לידנו והצטרף לשירה, זהו, כל השכבה ישבה ביחד, היינו רק שלושה.
התחלנו הרבה יותר, אבל לאותו שלב, לשכב"ג, לסמפ"ס (סגן מפקד סירה) הגיעו רק שלושה, אטרקצי, נזק, ויניבי.
צחקנו, שרנו, והעולם נראה מושלם.
כמה דקות אחר כך, מפקד הסירה צעק לעברנו שהגיע הזמן לנקות ולהכין את הסירות להפלגה של מחר, קמנו , שזופים , עטורי בגדי ים ושיער מלוח ורצנו לעבר הסירות.
מצאתי לנכון להגיד..שהפוסט הוא מאוד פואטי ותוצאה של השראת כתיבה נדירה, עם תבלין של דרמה בכמות דיוק של בערך כ50% ....אז תהנו 😄
------------------------------------------------------------------------------------------
ברגע שאתה מתחיל לסבול מנדודי שינה, אתה מתחיל לשנוא את השעון.
לאט ובעדינות האינטרנט משעמם אותך
כל דקה שעוברת הטלויזיה מעוררת מיגרנה קשה
חשיבות השניות והדקות משתנה ברגע שהשמש שוקעת
פנים הגוף שלך סובל גם הוא
אתה מסתובב מצד לצד לצד ללא הפסקה.
אחרי כמה ימים
אתה תוותר על המיטה, תסתפק בספה.
עוד כמה ימים יעברו,
ותתחיל להרגיש בחילות
זה לא קשור לחוסר שינה הפעם,
זה קשור לכמות הלחץ שיש עלייך שהתחילה את נדודי השינה.
שבוע יעבור,
והדרך היחידה שלך למצוא שינה טובה תתחיל ותיגמר באלכוהול,
אבל אתה מספיק חכם כדי לדעת שזה לא הדרך.
יום אחרי שהבנת את זה, אתה תפנה לרופא,
הרופא ישאל אותך המון שאלות, יתן לך גם דף למלא עם שאלות, ואז יזרוק לך מרשם לכדורי שינה קלים.
אתה תחזור הביתה, ובשעה 11 בלילה אתה תבלע אחד,
אתה נרדם.
ומתעורר אחרי שעתיים.
עוד כמה ימים יעברו,
ואתה מותש, אתה כבר תתחיל לבכות בלי סיבה,
אתה לא הכי רעב שיש, כי השעון הביולוגי שלך מתחיל להידפק.
אתה תתחיל להאשים את הסביבה.
אתה תתחיל לשנוא את החושך
אתה תתחיל להירדם בכל מקום שאתה יכול
אפילו אם זה ל10 דקות
אתה תנסה להתיש את עצמך בספורט
רק כדי לעשות מקלחת ולשכב תשוש וערני על הספה
עוד כמה ימים יעברו,
אתה כבר זוכר את הפרסומות בטלויזיה בע"פ
יהיו ימים שאתה תיהיה כל כך עייף,
שזה יקרה,
אתה תישן,
אבל אתה לא תרגיש באמת, ואתה מתעורר עייף.
יום יעבור
אתה מעולה בלהסתיר את כמות התשישות
כמה זמן תוכל להגיד שאתה סובל מנדודי שינה
שלא חס ושלום תדאיג את החברים שלך
עוד יום יעבור
אתה נשאר לבד בשעות הלילה
אתה מטיח את הראש בקיר
הכדורים עושים לך רק רע
אתה בוכה
אתה רק רוצה לישון
עוד שבוע חולף לו
אתה חסר סבלנות
רע לך
אתה לא יודע למה רע לך
אתה תאשים את זה כ"תקופה"
אתה תתקשר לבן האדם הקרוב אליך ביותר
ותשפוך לו הכול
וזה עוזר,
אבל לא מספיק.
עוד כמה ימים
אתה מרגיש כאילו העולם על רכבת ואתה תקוע בתחנת הגנה בתל אביב
לבד על הרציף
יום אחר כך
התשישות תנצח ואתה תישן
אתה תישן כי יום לפני שתית המון
הסיוטים יעירו אותך
אתה תשוש
ויש לך הנגאובר
"זה כי אתה רגיש"
יגידו לך את זה המון
יסבירו לך שנדודי שינה מושפעים ממצבך בחיים
הרופא ירשום לך כדורים אחרים
אבל אותך מעצבן משהו אחר
אתה מנסה להבין למה רע לך
ואתה עוד מעט תתחיל לשנות דברים
הצעד הגדול ביותר יתרחש בקרוב
ואתה בטוח שאחריו
אתה תישן
אתה מתחיל לצעוד לכיוונו
אתה כל כך מותש
אתה מתמודד עם אחרים
אתה עייף
אתה נותן לאחרים להישען עליך
אתה גמור
אתה מבין שאתה מאכזב את כולם
אתה מבין שאתה עומד לעשות משהו שלא עשית מעולם
אתה מדליק סיגריה
למרות שהן עוד מעט יעשו לך בחילות
אתה תתחיל לעשן קצת פחות
זה מתחיל כאבי ראש מהר יותר.
אחרי כל זה
אתה תעשה צעד גדול
ותשכב על הספה בלילה
אתה מנסה להבין איך הבעיה הזאת בכלל התחילה
הרי זה קורה רק בסרטים
אתה תצא למרפסת
ותנשום את האויר
תסתכל על הידיים שלך שנייה,
הן ירעדו,
כל הגוף שלך ירעד.
זה התשישות
זה הפחד
אבל יותר מהכול....
זה בערך הדבר החשוב ביותר שעשית בחייך.
מזל טוב.
עשית משהו בשביל עצמך.
----------------------------------
אחרי שתתעורר
ותסיים לכתוב את הפוסט
אתה תחזור למיטה
וחזרה לשינה
