לפני 11 שנים. 26 ביולי 2013 בשעה 7:07
מותר לי לרצות ?
אז אני רוצה
כל כך,
להיות שלך.
לתת את גופי בידייך
כלי להנאתך.
להרגיש את ידייך פולשות, חוקרות,
לוקחות כל שירצו,
כשפי מלא
בטעמך.
שטרות קניין.
כל פוסט כאן, הוא שטר קניין, שנמסר לגבירתי, בתקווה ובשאיפה, להיות שלה.לפני 11 שנים. 24 ביולי 2013 בשעה 22:28
בין שקיעה וירח,
מצאתי עוד דרך.
להיות שלך.
לפני 11 שנים. 21 ביולי 2013 בשעה 18:38
היום, גבירתי פינקה אותי בשורת הודעות WA מחרמנות במיוחד.
ודווקא כשהייתי בסביבה מאוד מכובדת ורישמית.
לא, אני לא אכתוב איפה הייתי.
רק אציין שזו בעייה שהבד של מדי ב' הוא כזה רפוי ורך, ולא ממש מסתיר...
לפני 11 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 19:51
ולפעמים, לא צריך לחשוב יותר מדי.
ואפילו פקודה לא נדרשת.
יודע מה היא רוצה. כמעט בלי מילים מבין מה היא צריכה.
וכל כך מאושר להיענות...
לעזוב הכל, בלי אי אפשר, בלי "מה יהיה",
פשוט להיות שם.
רק כי היא רוצה.
ואיך אפשר בכלל שלא ?
הרי אני שלה...
לפני 11 שנים. 18 ביולי 2013 בשעה 20:13
ויש ימים כמו היום, בהם אני מטפל בכל כך הרבה דברים, עבור כל כך הרבה אנשים כל היום.
וכמה אני רוצה רק להניח את הראש, להיות קטן, מורגע, מלוטף.
וכמה טוב שאפשר לעשות את זה, ולו רק באופן וירטואלי, דמיוני מרחוק...ובכל זאת לדעת שהראש שלי מונח על הברכיים שלך...
תודה גבירתי, שאת פשוט שם.
לפני 11 שנים. 17 ביולי 2013 בשעה 6:37
אוהב להיות תחת שליטתה. זה ברור לי.
אבל האם אני זקוק לשליטה עצמה, או שזה רק המחיר שאני מוכן לשלם כדי לקבל את הזכות להיות בקרבת השולטת ?
האם אני אמור לאהוב כל מה שעושה לפקודתה, או שהשליטה מתבטאת בכך שאציית דווקא לדברים שאיני אוהב ?
Are we having fun, yet ?
לפני 11 שנים. 16 ביולי 2013 בשעה 10:24
חכם סיני נשאל פעם ע"י תלמידיו :
מה תאמר על אדם שכולם, מרשע ועד צדיק, מהללים אותו ?
ענה להם - זה סימן רע מאוד.
אם כך, מה תאמר על אדם שכולם מרשע ועד צדיק, מקללים אותו ?
גם זה סימן רע מאוד, ענה.
אם כך, שאלו התלמידים, מהו סימן טוב לאדם ?
ענה המורה - מי שצדיקים יהללו אותו, ורשעים יבוזו לו...
לפעמים, יש כאלה שעלבון מהם הוא מחמאה.
לפני 11 שנים. 16 ביולי 2013 בשעה 3:38
כוחותיה התקדמו בשני צירים.
שניהם נתקלו בהתנגדות. קרבות קשים באזור הראש. גם בישבן נרשמה התנגדות.
אבל היא ניצחה.
שני הכוחות השלימו את משימתם, והצליחו לחדור.
הלב נכבש.
לפני 11 שנים. 14 ביולי 2013 בשעה 10:02
אומרים שאפשר לקבל אנדורפינים משוקולד.
אבל לפעמים, אפשר גם להיפך - לקבל שוקולד מאנדורפין.
איזה כיף לשמוע שאהבת את השוקולד שלי...לדמיין איך שינייך שוברות את המוצקות של הטבלה...איך חום פיך מתחיל להמס אותו, והריח מתפשט בחלל הפה.
ואז, המתיקות המרירה מתפשטת על בשפתיים, על הלשון...נספגת בגוף, ממלאת אותו באושר בסיסי כזה...
ואני , יושב כאן, מצטמרר בעונג רק מלחשוב על הנאתך, גבירתי.
לפני 11 שנים. 13 ביולי 2013 בשעה 22:29
על כך שבחרה בי, ועל הזכות להיות שלה.
על כך שהיא בעולם כשאני קם לתוכו בבוקר, ועל הימים שהיא מלווה אותי לרגעים שלפני השינה.
על העולם החדש שגלתה לי, ועל החיבור למציאות הישנה.
על הסבלנות שיש בה, ללמד אותי את כל מה שצריך עוד להילמד,
ועל כמה שהיא גאה בי, כשאני הולך בדרך הנכונה.
על זה שבלי מעצור, בטבעיות היא לוקחת ממני את כל מה שהיא רוצה,
וגם על זה שהיא נותנת, שבעתיים בתמורה.
בדרך כלל זוכר להודות על ליטוף או פינוק,
אבל שוכח שצריך להודות גם על מכה.
על הכללים שהיא שומרת, השולטת הקשוחה שלי
ובמיוחד על אלה שהיא שוברת, לפעמים, בגללי.