לפני 14 שנים. 17 באוקטובר 2010 בשעה 23:08
לעתים אני מצטער על הקטעים הרומנטיים בחיי. זה לא שהייתי מוותר עליהם, אך כשהם נגמרו איבדתי אנשים יקרים וגרמתי להם צער רב. אנשים שיש רגעים שכל כולי כמה לשמוע את קולם ולדעת מה קורה איתם, אך הם כבר לא חלק מחיי.
האם הייתי מוותר על הרגעים היפים שהיו לנו ביחד? אין לי ספק שהתשובה שלילית, אך סיום הקשר גבה עמו מחיר רב, שעליו יכול אני רק להצטער.
כשאני מסתכל על השממון שטרחתי לגדל סביבי, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות שהדבר היחיד שאני יכול להתנחם בו זה שידידו הנאמן ביותר של האדם (מחשב, למי שהיה ספק) הצמוד אלי הבריא סוף סוף וכעת הוא חזר לתפקוד מלא.
מי יודע, אולי במקום לצחוק/לבכות אעשה משהו יעיל לשם שינוי. אני עדיין בספק.
