על קינקיות ושאר מרעין בישין

לאחרונה עקב אירועים מצערים שלא נפרטם, יצא לי להתקל במספר ביקורות מוזיקליות שנגעו גם לשירה מזרחית (או כפי שצריך לכנותה: ים תיכונית). ובכן, כאדם שמשתדל אף לשמוע את השירים שאני קורא אודותם, הטרחתי עצמי ופניתי לYOUTUBE הקרוב למחשבי ואזרתי אומץ אף להקשיב להם.
אני לא אפרט כאן את דעתי העמוקה מיני ים אודות שירים אלו בפרט והשירה המזרחית (סליחה, הים תיכונית) בכלל, אך אגיד שבעודי מאזין לשירים חטאתי ואף צפיתי בוידאו קליפ (או בעברית "ק?ל?יט") שרץ ברקע בזמן שהאזנתי לשיר. המשותף לכל אותם שירי אהבה נוגים הוא אחד: בכולם, ללא יוצא מן הכלל, כיכבו בחורות בהירות עור ואף עיניים (תרתי משמע) שללא ספק ניתן היה לנחש כי מוצאן אינו מעדות המזרח (או בערסית מדוברת "צהובות", "לבנבנות", "אשכנזיות" וכד'). לא יכולתי לתהות לעצמי לאן נעלמה אותה גאווה מזרחית (ים תיכונית?) בנשות העדה כהות העור.


לא ממש מצאתי תשובה לתמיהתי (וגם לא ממש טרחתי לעשות זאת), אך זה בהחלט הזכיר לי שיחה שקיימתי בעברי אודות קידוש/ברכת לבנה ויתכן שהיא עונה בדיוק לשאלתי זו.
למי שלא ממש בקיא במנהגי הדת היהודית, הרי קידוש/ברכת לבנה היא תפילה קצרה הנאמרת פעם בחודש בחציו הראשון של החודש העברי. האשכנזים מכנים אותה "קידוש לבנה" ואילו הספרדים (מזרחיים, לא ים תיכוניים) בשם "ברכת הלבנה". ישנם גם הבדלים דקים בנוסח, אך העקרון הוא זהה בהחלט.
יום אחד, לאחר קידוש לבנה נוסף מול ירח בננתי, פניתי לחבר שלי בימים דאז ושאלתי אותו לפשר ההבדל: "למה בעצם הספרדים מכנים קידוש לבנה בשם ברכת הלבנה?"
"זה נורא פשוט", ענה לי החבר, "הם רק יכולים לחלום על לקדש לבנה."