תקליט ישן של מילים חדשות

מישהו פעם אמר לי שזה טוב לשפוך.
באותו רגע השיחה שלנו שזרמה חלק עד עכשיו מלווה בדמעה חצי סודית חצי מלנכולית נעצרה ולי עלו סיטואציות אינטימיות אחרות.
זה קורה לי הרבה, ולא רק עם הפסיכולוג שלי, גם בזמן העבודה, כשאני עומדת מול לקוח והוא צורח שהמוצר מחורבן, פשוט זבל "דפקו אותי גברתי! דפקו אותי!" אני לא עומדת בזה ומעלה על פניי חיוך מובך. ואני ממש יכולה לראות איך הגבר שעומד מולי, פושט את המעיל העור הדהוי שלו, מסיר את המשקפיים העגולים נופל על הרצפה בתנוחה של כלב אומלל ונדפק על ידיי המנהלים שלי.
אני ממלמלת התנצלות ומנסה לחזור לפרצוף הרציני שלי בלי למשוך תשומת לב מיותרת.
אבל המשפט עוד מצלצל לי בראש, המילים הגסות מהדהדות וכשהשניות עוברות המילים מתרככות ונשמעות כמו גניחה ארוכה של כוכבת פורנו זולה.
אני מביטה בלקוח התמים ומחזירה אותו בראש לשנות העשרים של חיו, אני חושבת שהוא בטח היה יפה תואר.
"תגידי לבוס שלך שאת הזבל הזה אני לא לוקח" הוא אומר בעצבים
אני שותקת ומתעצבנת בלב, שיגיד לו הוא הבן זונה.
ואז כאילו אני חוזה את העתיד, אני מדמיינת מה היה קורה אילו באמת הלקוח היה אומר את זה לבוס שלי "את הזבל הזה אני לא לוקח" ומסתכל על תג השם של שלו ואז מוסיף בזלזול "אדון גיא אברמוביצון"
"אברמוביץ" אני חוזרת למציאות
"מה?"
"גיא אברמוביץ, זה הבוס שלי" אני אומרת בשקט
"מה אכפת לי איך קוראים לו? תגידי לו שאת זה אני לא לוקח. לא את הזבל הזה" הוא אומר
ואז מוסיף בשקט "גיא אברמוביץ..גם כן.."
אני חוזרת לסיטואציה שבניתי לי בראש, רואה את גיא אברמוביץ פושט את ג'קט החליפה ותולה אותה על ידיי, מסדר את העניבה, מעיף מבט אליי ושואל "מי לא מרוצה מהמוצר?" אני ממהרת להסביר שהלקוח שמולו אמר "זבל, ושאת הזבל הזה הוא לא לוקח" אבל הלקוח מקדים אותי ואומר "אני אברמוביצון, אני לא מרוצה!"
וכשהוא אומר אברמוביצון אני מרחמת עליו ומריחה צרות, כי גיא אברמוביץ שונא יותר מכל דבר אחר עיוותי שמות.
גיא מגהץ את העניבה עם כף ידו מתקרב אליו, מניח יד רכה וגדולה על הכתף של הלקוח ובבת אחת משמיט את גופו אל הרצפה, הלקוח מבוהל וגיא אומר "זבל אתה אומר?"
הלקוח חצי שוכב חצי יושב על הרצפה הקרה, טיפת דם נוטפת מהשפה התחתונה והוא מגמגם "נו, זה לא עובד כמו שצריך.. המוצר.. לא כמו שצריך"
גיא מתכופף ומניח כף יד גדולה על פניו, "לא כמו שצריך?" הוא לוחש
הלקוח מהסס ולבסוף מזיז את ראשו הצידה וממלמל "לא.."
הוא מקפל את כף ידו ומכווץ את פניו והלקוח משמיע אנחה שקטה של כאב, לי זה נראה כואב ואני מכווצת את הג'קט המגוהץ של גיא.
"גברתי?"
הלקוח מדמם על הרצפה ופורץ בבכי "מה עשיתי?"
גיא מתכופף ומתיישב על רגל אחת "אמרת שזה זבל"
"גברתי?" אני שומעת קול נמוך בפעם השנייה וממלמלת לאוויר "כן?"
"את איתי?" הלקוח עומד מולי, לא כמו שזכרתי אותו, המשקפיים מונחים על אפו הארוך, השפתיים שלו נקיות מדם ונראה שדמעותיו התייבשו.
"כן כן אני איתך, אני אדבר עם הבוס שלי, זה יטופל"
"ככה זה בסוף היום, לא מתפקדים" הוא אומר ומעביר עליי מבט שוטף מכף רגל ועד ראש
אני מסדרת את המדים הנקיים מעבירה אצבע על תג השם שלי ובחיוך קטן אומרת "כן.."
אני מרימה את הראש לשעון הקיר ורואה שהייתי צריכה לסגור לפני שלוש דקות, הוא מסתכל בשעון הגדול שעל היד שלו ואומר לעצמו "שיט הם סוגרים"
"מי?" אני נדחפת
הוא מופתע ששאלתי, מרים את צרור המפתחות שלו מהדלפק ואומר "המסעדה ממול"
הוא ממהר לצאת ואז מוסיף "אני חייב לאכול נקניקייה"