תקליט ישן של מילים חדשות

את הדברים הטובים באמת אני שומרת לסוף.
לא סתם פאי הפקאן מוגש אליי בסוף הארוחה.
לפעמיים אני לא מבינה מעין מגיע אליי כל הטוב הזה? במיוחד ברגעים האלה שאני מאמינה שזו רק ההתחלה. זה החלק המלחיץ, מצד אחד זו רק ההתחלה, מצד שני אני בשיא.
אז ביקשתי שילך, כי אולי זה יותר מידי.
אני חס וחלילה לא מזלזלת בגורל, או בי, אבל למה נותר לי עוד לצפות באותם רגעים, באותן תקופות גדושות בטוב, בארוחות הגורמה עמוסות המטעמים.
את הדברים הטובים באמת אני שומרת לסוף.
רגע לפני שיכרון החושים, אני שותה בנחת שמפניה משובחת, שמנקה ממני כמות אדירה של ויסקי זול. שנייה לפני שאני עומדת לאבד את סבלנותי בתחום הרומנטי אני שולפת את הדפוק של סינדרלה מהספרים של דיסני.
את הדברים הטובים באמת אני שומרת לסוף.
ואם זה יגיע קצת קודם, אם זה יתפקשש בדרך, תמיד יהיה לי פאי פקאן חם שיוגש על מגש מצופה זהב ממש מצמוץ אחד לפני שמכבים את האורות.