לפני 14 שנים. 4 ביוני 2010 בשעה 4:12
לרגע אני חושבת אולי איבדתי את הכל, אולי כל מה שנשאר לי זה אותי, אני והחלומות הגדולים שלי.
לרגע אני נאנחת מול עצמי ושואלת מה יהיה. מה אני עושה ועל מה אני עומדת, מי אני ועל מי אני עובדת?
לפעמיים אני פוחדת לאבד את כל מי שהייתי.
אני צריכה להשאר מפוקסת, מרוכזת, עם הרבה כוחות ואנרגיות בשביל לא לרוקן קצת ממנו.
אני צריכה לחשוב על הכל, אני צריכה לדאוג להביא אותו אליי כדי שידאג לי.
הם קוראים לי משוגעת, פסיכית. הם שואלים לאן כל האגואיזם שלי ברך ואיך דווקא עכשיו?
בדיוק שהפסקתי לרדוף בדיוק שהחלטתי לשכב לנוח לבדי, התאהבתי.
