טיסת לילה לאין

והנה אני פוסע במעלה השביל בואכה ירושלים במעבר הרים בוואב אל וואב ומסביב
כלניות תפרחנה .והשדה המוליך אל העיר רצוף בשילדי השיירות בדרך אל העיר הנצורה.
בוואב אל וואב לנצח זכור נא אצ שמותינו בוואב אל וואב בדרך אל העיר.
ובחלוף השנים נושא עיני למרום השמש היוקדת מחזירה חיוך של שלום.
ובין השלדים החלודים רקפות תפרחנה .ותעדנה כי ניצחנו . ולפני הבמה הענקית.
המשקיפה מאופק לאופק אני עומד ורואה את שורת הדגלים שורה ארוכה מאופק עד אופק.
והם דוברים אלי הדגלים ואני שומע אותם והם אומרים לי אנחנו נפיל את החומה.
דגלי הפטישים המוצלבים מתבדרים ברוח סתו קלילה ואני נושא עיני למרום ושואג שאגה גדולה והשמים נתבהלו והזילו דמעות חמות גדולות.
לפתע שמעתי צלילי גן עדן בוקעים מגיטרה מכושפת גימי הנדריקב ידידי ניגן את ההמנון האמריקאיוגניס הצרודה מלווה אותו בקולה הצרוד.
ועכשו חצות עיני נעצמות ואני חולם על כנפי השחינה והחורש חרש והקוצר קצר.
והשלום בא לארץ בואכה ירושלם הבירה ואולי שר את שיר החומה והתלמידים אמרו לא צריכים אנולחינוך לא זקוקים לכם והם עכשו זקנים והברק לא בעינהם והשיער גם הוא לא.
עמדנו כולנו ושרנו את ההמנון לפטישים המטצלבים והוריק השדה ולא ידעו כי בא לקירבו זכרון המלחמה ההיא ונאמר אמן