היו היה נסיך קטן הוא הנסיך הקטן.
חיים קשים היו לו אומנת מאנגליה משרתים הודים
כן ואבא משוגע. כמה בכה כשאישפזו אותו את האב
וכך גידל אותו הסבא וכפיצוי שלח אותו ללמוד בבתי ספר יוקרתיים
קנה לו מכוניות מרוץ ועוד פינוקים.
וכך חי לו הנסיך בעושר ואושר מורחק מעמו העני והסובל מחרפת רעב.
גדל הנסיך סבו נירצח והיה למלך.
כן כן מלך אמיתי . גמד מצחיק כזה אבל מלך אמיתי .
ועמו פחד ממנו למרות קומתו הקטנה ואולי בגללה.
הפיץ המלך הקטן שמועות עד כמה העם אוהב אותו וחדשות לבקרים היו מתפרסמות הודעות כמה הוא אהוב. ובתי הסוהר מלאים במתנגדיו.
אוייבים היו לארצו ואלה ניסו להורידו ממלכותו והוא טבח בהם שתי רבבות שחט המלך הקטן
באותו ספטמבר שחור מבני עמו שחט אבל בעולם איש לא פצה פה כי המלך הקטן כולם ידעו שהוא איש טוב. חביב כזה אוהב לארח אנשים חשובים. הוד מעלתו קראו הם לו הפלצנים הללו.
ואז בהטיסואת מטוסו הפרטי ניסה חיל אוויר של שכנתו הצפונית לירטו ולהורגו.
הצילווווו זעק המלך הקטן במשדרו הצילו בקולו הרועד ומטוסי חיל אוויר של שכנתו הקטנה מעבר לנהר אכן באו להצילו. משלא הצליחו ניסו אוייביו לפלוש לארצו ולכובשה . מאות טנקים חצו את הגבול הצפוני של ארצו. ואז בשנית שכנתו מעבר לנהר איתה היה כל השנים במצב מלחמה העמידה אלף טנקים בגבולה הצפוני כרמז ברור לבל תפלוש אותה ארץ לארצו של הגמד הנילעג.
וכך הצילה אותה שכנה רחומה מעבר הנהר את המלך הקטן פעפ אחר פעם.
והמלך הקטן אכם גמל לה על כך ובהזדמנות ששתי שכנותיה של אותה ארץ מעבר לנהר פלשו אליה ללא התרעה וללא שום התגרות מצידה הצטרף המלך ופלש גם הוא עם כוחותיו המאומנים.
מכה קשה חטף המלך וצבאו ניגף במלחמה העקובה מדם הוא הפסיד את רוב ארצו המאוכלסת ונישאר עם מדינה שרובה מדבר.
ואז נהיה המלך רודף שלום אבל דרש מחיר בעיקר מים שהם מצרך נדיר ויקר באיזור
קיבל מים קיבל כבוד רב קיבל מעבר לנמלי ים קיבל ובכה ולעג ומסמס את השלום.
המלך הקטן שמח לארח בארצו אנשי טרור לרוב שגרמו לניפגעים רבים במדינה איתה היה לו הסכם שלום.ונורא כעס כשניסו להורגם שהרי איש מכניס אורחים הוא.
ולמלך הקטן היה יורש עצר שהכל ידעו שהוא יורשו אחיו.
ולמלך גם היה נסיך קטן גמד כמוהו ולפני מותו בגד באחיו ומינה את הנסיך הקטן והנילעג ליורשו.
וקח נימשכת המסורת וכל שכנותיו מנסות להפילו ולנגוס בממלכתו ורק שכנתו הטיפשה הנאיבית מעבר לנהר מצילה אותו.
יא גוואד עלוב בסוף ניסגור לך את ברז המים בארמון. נפסיק להציל אותך.נפריד אותך מנמלנו.
ונגיד לכל העולם שארצך לא שייכת לך אלה להמוני הפליטים החיים בה. כן וגם נעזור להם ןלממש זאת. לפחות יהיה לנו איפה להפציץ אותם
לפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2009 בשעה 7:59