לפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2009 בשעה 8:16
הקור היה מקפיא חשכת אלוה . ואני עומד שם על הגבעה הנישאת ומסביב דממה.
וכך עובר הזמן ועטלפי לילה באוויר ונחשים בסידקי הקרקע המעונה.
אכן ארץ אוכלת יושביה
והזמן חולף ואיילת השחר מפציעה וכבר פס האור באופק והשמש עולה ואור יורד ממרום.
שמש קרה שאינה מפשירה את הקפאון באוויר.
נשאתי עיני והן ראות את ההמון העצום מסביב הגבעה.
כל הלילה נאסף ההמון הזועם בני זונות מוטרפים עלו צפונה מכל קצוות ארץ למשימה הקדושה
עשרות אלפי רוכבי אופנועים קשוחים חרקו בשינהם ורוגזם עלה השמימה.
נשאתי ידי למרום ודממה החליפה את רחשושי ההמון העצום.
מי לאדוני אלי שאגתי.אנחנו שאג ההמון המוטרף
מי יבצע את השליחות האלוהית? אנחנו שאג ההמון האובדן עשתונות
מי יעצור את הדימום הלאומי אנחנו אנחנו אנחנו.
והשיירה העצומה יצאה ירושלימה.