עת השתחררתי מבית החולים הרופאים המליצו לי ביקור קבוע בלילה בבית החולים.
סתם כך לראות את חדר המיון עת מגיעים הפצועים מתאונות הדרכים.
להריח את ריח התרופות וחומרי החיטוי.
לשמוע את הרמקול החורק ד"ר רונבלום למיון ד"ר רוזנבלום למיון.
עת השתחררתי מבית החולים לחשה באזני ד"ר ילנה היפה בקולה הצרוד אתה תבוא לבקרני דה?
כן עניתי לה חלושות מסוחרר מהאופטלגין הנוזלי ומחלוקה השסוע המגלה טפחיים.
אכן טפחיים יש לדוקטור הטובה .עצמתי את עיני והנה שוב אני סב במסובב עם יקירתי הרופאה
בריקוד ה- 7 וארבעים ניצמד אליה כטובע בים החושך.
פקח עינים יקירי שומע אני לפתע קול מוכר על ידי. פקחתי וראיתי .כן את האחות הקטנה ממחלקה ג
שהייתה מגנבת למיטתי בלילות הקרים בהם פגה השפעתו המבורכת של האופטלגין הנוזלי.
הכנתי לך כורסה נוחה במרפסת אמרה לי הקטנה בקריצת עין.
יצאתי למרפסת עם הרבה טכס בישבן והינה המון רב מאד מתכנס מתחת למרפסת המוני בית ישראל מתאספים לאיתם ומחכים למוצא פי. ואני קם נושא שתי ידי לשמים ושואג בכל כוחי.
אופטלגין נוזלי אני שואג. ונהמת ההמון בצעקתו עולה השמימה אופטלגין נוזלי נרעדת ארץ
ואני מרים ידי בשנית ושאגת ההמון מחרישת אזניים.
מי לשאזם אלי אני צורח אנחנו שואג ההמון המשולהב.
מי לבורא עולם מלך הארץ ושוחט הגריפין המשתולל אני זועק באובדן עשתונות מוחלט.
אנחנו צורח ההמון באקסטזה מוחלטת.
ואנחנו היינו כסוטים כחוטאים מוסיף אני לעבר ההמון הפורץ בבכי תמרורים.
היינו כעיוורים סומים בארובת הגאולה אבל הגיע העת אני צורח .הגיע הזמן נשמע קולי מקצה ארץ לקציה אכן הגיע שעת הגאולה .ההמון זע באי שקט מאיים. הוצא אלינו את החוטאים זעקו ראשי הקהל.
תן לנו לשרוף את החוטאים תן והכלבים ילוקו את דמם.
עת השתחררתי אמרו לי הרופאים כשאתה מרגיש כי אתה מתחיל להשתגע נגב את המצח במטלית
לחה וקרה ועכשו מרגיש אני מטלית קרה על מצחי הלוהט ורואה אני את חמוקיה של ילנה היפה הרופאה האישית שלי ילנה שלי אהובה שלי מנגבת את מצחי הלוהט באיטיות ןמביטה בעיני.
קשה לך היא משיחה בלט. כן קשה לי. קשה לי לבד בעולם האכזר הזה.
אני איתך אמרה חרש. אתה לא יודע? יודע יודע עניתי אבל קשה לי להאמין וגם מפחד מהרגע שפתאום לא תהיי על ידי לנגב לי את הזעה הרותחת.
אני איתך אמרה בחיוך .אני זו שחוששת פן תעזבני לטובת ריבה דשנה צעירה ומסעירה ממני.
אין אחת שתשווה לך הרגעתי אותה וניסחפתי לחושך לאפלה המבורכת.
עת השתחררתי מצבא הבורא המליצו לי ביקור קבוע באיזורי הספר הנוראים . שמה שואגת הרוח על פני תהום במהירותה האיומה ובני אמזלג וממדוח הארסיים מכישים עוברי דומה בדרכם מטה.
הנני השזאם ואין אחר אני האחד היחיד ומיוחד.
אני שוחט הגריפין המשתולל משסע בני ממדוח בני כיל ובני אופל אני משקיט ארץ.
תרגע לחשה לי ד"ר ילנה היפה אתה סתם מרגיז את עצמך במחשבות. שים את הראש אמרה והניחה ראשי על חזה המפואר.בכיתי אל חיקה איני זוכר מה המליצו לי הרופאים עת השתחררתי מבית החולים יללתי חרש.
לא נורא אמרה אני הרי איתך לא?
כן עניתי אבל עד מתי? לעולם לנצח נצחים ענתה ונישקה את עיני.
והשזאם דאה בשמי האופל ועיניו עצומות לרווחה
לפני 18 שנים. 6 באפריל 2006 בשעה 11:43