והנה אני הולך בגיא צלמוות ועגורי הענק הרצחניים צווחים למולי וציפורנהן השלופות מאיימות לקרעני לגזרים ועיניהם המטורפות משנאה רושפות למולי באפלת הליל הניצחי.
הנני עליכן זונות בנות זונות רעם קולי מקצות ארץ ועד קצותיה.
עולם הרעיד והריו אימו להשבר.
ואני רועד בכל גופי המצחין מבוצת הגריפין האיום המכסה אותי וממעל העגורים הרשעים למטה בבוצה חונק אני שני גריפין משתוללים בידי האחת וחותך בידי השניה את אבריהם התוססים בריקבונם ודמם הרותח נוזל על פני מכסה את עיני ואני כעיוור מפלס דרכי בביצה הטרופה העמוקה ואדי רעל מסביב.
ובחלומי אני במיטתי הצחורה ודר ילנה היפה ממחלקת נורולוגיה א בבית החולים השומרוני גוהרת מעלי ומנגבת את הזיעה הניגרת מעלי. מצמידה אלי את חזה הקריר המבושם והכל נקי וצחור כזה
ריח טוב של בושם מזוייף ועני החתול המביטות בי בענין.
והנה אני פוקח עיני ורואה את סילביה סגניתי במחתרת הקרפטית ומבטה המודאג נעוץ בעייני תן את הפקודה היא רושפת כלפי חולצתה פרומה ובידה הקלצניקוב וכולה התרגשות עצומה.
איזה פקודה אני שואל בבעתה .מה איזו פקודה מה קורה לך ענתה וחיוך מריר פושט על פניה.
להסתער על בוקרשט ולגמור פעם אחת ולתמיד עם שלטון הרשע המדכא את קרפטיה הכבושה.
נהרוג את כל התרנגולות ברומניה היא שואגת בפראות ושרידי חולצתה נושרים ממנה.
איומה היא ונוראה היא ללא חולצתה כך בעומדה חשופה מול המון בני החיל שנאספו בכל מחוזות רומניה מסיניה מהרי הקרפט מחופי קוסטנצה מנהרות ברשוב וממחוזות הספר בסיביו.
כולם אנשי מלחמה ואש יוקדת בעינהם הטרופות.
כן הנהנתי חלושות בראשי מתחמק הזבוב טורדני.
הפקודה ניתנה זעקה סילביה בקול על אנושי עולים על בוקרשט שאגה.
קוריצה. קוריצה . קוריצה שאג ההמון המוטרף עיוור מזעם את סיסמת בקרב של המחתרת הקרפטית.
קוריצה קוריצה קוריצה צרחתי והתעוררתי וארבעת אחים לבנים מנסים לכבול את ידי ולהכניסני
לאמבולנס הממתין.
אני השזם אני ולא אחר שאגתי לפתעובהנף יד הדפתי מעלי את הגברתנים כאילו היו נוצה.
הוצאתי חרבי ואת דיגלי קפצתי לביצה המצחינה מדומן ובהנף יד אחד שחטתי עשרה גריפין משתוללים.
נעצתי חרבי במאות ממדוחים בני מוות ועשרה ריבוא אמזלגים מתפצלים מחיות השאול המסוכנות ביותר.
אני שליח הבורא צווחתי בכל כוחי ומי נביאו יבוא אלי ונגן על מולדתינו רומניה.
מה יש לך עם רומניה שאלה ד"ר ילנה אהובתי ואני בכלל מאודסה שכחת?
ושכחת כמה אתה אוהב לרקוד את ריקוד הרכבות סם סורק כן כן שבע וארבעים.
איך ארקוד איתך והגריפין המשתולל מאיים להחריב את העולם.
תן לסילביה להלחם בו לחשה אהובתי הרופאה.
בחיי שזה נישמע לי הגיוני עניתי לה בעינים בורקות.
יודעת את אמרתי לה באותו סוף יום מטורף. מה שאלה ברוך?
אני מתגעגע לידידי אני לא עומד בזה. מיהם ידידך הוסיפה חרש.
מי הם? ג:מי הנדריקס. ידידתי גניס גופלין גים מוריסון פרדי מרקורי סוגד אני למלך לבית פרסלי
מתגעגע אליהם ושואל האם הם מחכים לי האם שואלים את ההנהלה העליונה מה קורה מתי הוא מגיע כבר?
כן גם אני רוצה לדעת כי לפעמים "מה אני יגיד לך" לפעמים אני כל כך מתגעגע וכל כך משעמם לי וכל כך עצוב לי שבא לי לצאת למסע הארוך האין סופי ולפגוש את הבוס הגדול בורא עולם להקניטו על טעויותיו הרבות לשתות משהו ולפגוש את כל ידידי וחברי שאני כה מתגעגע אליהם.
חברי גיבורי התהילה
יהי זכרם ברוך
ונומר אמן
לפני 18 שנים. 29 במאי 2006 בשעה 11:44