טיסת לילה לאין

והנה אני על הבמה הגדולה ושבעת ריבוא אנשים עומדים מולי וצרחה וצווחה בפיהם
ואני אוחז בפטישים המוצלבים ואדמה רעשה עת הסרתי עוד לבנה מהחומה
החומה בברלין ולא כאן הו מורה יקר עזוב אותי לנפשי נימאס לי ממך ומהחינוך
אותו אתה מרביץ בי.
ובחלומי תמרות אש ועשן להבות ענקיות קורעות את האפלה מסביב.
ורעם התופים וכלי מיתר עפפוני.
הוי מורה ניתעב אני שואג בכל כוחי הרף ממני.
הן עשרות שנים זה סיימתי לימודי. מדוע אתה רודף אותי בבעותי לילה.
צלצול כסף הו כמה חזק השקשוק אני נעור משנתי ושר בדבקות כסף הו כסף וליוי הגיטרה
צורח באזני כן כן כסף מצטרפים התופים בהלומותיהם.
והבמה זזה כשיכורה הקהל התערפל למולי ואני נוטה מצד לצד ונופל כמעט ולמזלי ילנה יקירתי
אוחזת בי בשארית כוחה.שהרי לא מורגלת היא בכך בבית החולים אנשים שוכבים ולא נדים ברוח.
אני מביט באפלה המוחלטת נושא עיני למרום ולפתע מבעד לעננים הכבדים צץ הירח.
חציו של הירח כן כן חציו המואר הטוב הרחום המתחשב המרגיע במבטו השלו
ומאחוריו מסתתר הצד האפל של הירח הרע המפחיד המזיק הבלתי נישלט.
והנה אני שואג כן כן כן הצד האפל של הירח והגיטרה המיבבת עונה למולי בסריטה עצובה
והתופים עומדים לצידי בנחישות עמומה של תופים.
ואני לבד על הבמה הענקית מול רבבות יחד עם התופים הגטרות החצוצרות האורגן האלוהי
דמעות זולגות על לחיי וחונקות את גרוני כן כן זוכר אני את וומבלי בלונדון אכן כן
אותן שנים פרועות אמצע שנות ה70 ואני צעיר וחושב שאשנה את העולם הייתי עם חברי הורודים
משפחה אחת מאושרת אבל מאז זרמו מים רבים בתמזה והתרחקנו.
וד"ר ילנה היפה סגרה בעצב כפתור בחולצתה אכן זה לא הערב שלה.
זה הערב של כולם ביחד.
כולם ביחד נפרק את החומה שבלב לבנה אחר לבנה.
הנה כן אבותינו בנו את החומה אבן מאסו הבונים ואנו מפרקים אותה והכל ברצון הבורא.
ואני השליח המודיע השוטה על הגבעה.
ואני זקן ובא בימים ואין לי מחליף ואין מי שיהיה מסוגל להיות במקומי.
היש בינכם שיביא לשדה החומוס מאה אלף והייתה האש גדולה וכילתה את הרע מהעולם
ונאמר אמן