טיסת לילה לאין

ימים רבים רבים רבים
רבצו חולות כשנהבים
ואיש לא בא להפריעם
ואיש לא בא להטרידם
ורוח צלמוות נושבת מעל
ואפלת האופל שוררת שם
ושריקת הגריפין מחרישת אוזנים במעופו בענני הגז הרעילים
והירבוז והאמזלג המעופף ציחצחו והשחיזו ציפורנהם וקול השיפשוף כנהמת הממדוח בזיווגו.
לפתע דמם היקום כולו קפא ושקט ירד לעולם.
והשזם דאה בשמי האופל.
הנני עליכם שאג כלבים בני כלבים מי אתם יבחושי ביצה ניתעבים הבאים להרעיש בעולמו של הבורא הכל יכול הנני עליכם ושחטתי בכם שחיטה גדולה מזו אשר שחטתי באזורי הספר הנוראים.
רעדו הממדוחים האמזלגים והגריפין כי שמעו את אשר עשה השזם באזורי הספר הנוראים.
עת שחט השזם שלושים ריבוא גריפין משתולל וארבעים ריבוא ממדוחים גלוחי ראש
ודממם המעופש הגיע בזרימתו עד ים סוף ומאז נתקרא הוא הים האדום על שום שהאדים כולו מדמם של הנישחטים. והייתה לילית שוחה אותו הזמן במערומיה בים סוף ומשראתה את הים מאדים לגמה ממנו בכל פה כי הכפיל באלפים את כוחה הדם השוצף משחיטת החוטאים.
והייתה סובבת בים הקדמון בואכה אזורי הספר הנוראים ואבריה הרוטטים גלויים לאורו של הירח האפל ושאגות רעבונה מרעידים עזי הנפש בעולם.
ופנה האדם בתחינה לבורא כי פחד מלילית והרעים הבורא בקולו עליה וברחה היא ביללות לעבר כף הקלע ושם תפסה אשמדאי ואנס אותה כל אותו הלילה והיה טוב בעינה וחזרה בליל המחר בשנית ואנסה הוא האכזר גם כל אותו הלילה השני והיה הדבר טוב ונישארה עימו עד הים הזה.
ולא בא קץ לרעבונה.
ובאו שני הגמדים חנואל ופנואל ועימם הגריסי ובעטו בישבנה עד שהאדים וכפפו את ארובת העשן בגיהנום ודחפוה לעכוזה המאדים ונפחה והתמלאו אזורי הספר הנוראים בגז המרעיל ולא נושבו יותר
על ידי בני אנוש כי קללת הגז לא נשבה משם וננטשו אזורי הספר הנוראים ולילית אשמדי ומדי היו לבדם במרחבים השוממים ואין הקרב אליהם
ואמר השזם זו קללתם וזו אחריתם של הקמים מול הבורא הנורא .
והיו אזובי הקיר לאלונים חסונים והדשא כסה את אבני הבזלת השחורה ולא נודע על קיומם והפכומ אזורי הספר לארץ נושבת היא בת שלום המרגליות היא היא דר אם המרגלית.
ואימרו אמן