אני נוסע ברחובות הריקים עובר באדום שואט במורד במהירות שיוט של טיל גרעיני
השקט קורע את האזנים.
דלת ניתרקת והכל חוזר אותה זיעה קרה אותה אימה מכווצת בטן.
צחוק מטורף פורץ ממני אוי זה מצחיק אותי המשחק עם קטיושה
אני דוהר בענני העשן עיני קורעות את אפלת העשן הסמיך.
צרחות צרחות מכל עבר ואני טס עכשו מעל ענני העשן מעל ההמון הנמלט הרבה מעל העננים
טס לעבר הלא ידוע לעמקים הירוקים שם רועים בנחת עדרי ממדוחים חדי קרן לצידם של גריפין משתולל ואמזלגים רבי און.
לילית רצה למולי בבגדיה הסמרטוטיים בורחת כביכול מאשמדאי המדלג אחריה מעדנות.
רודף אני אחריו וצועק עלה קרח עלה קרח.
ששששששששש מסמנת לי ילנה היפה עת גוהרת היא עלי ומנגבת את מצחי הלוהט במטלית צחורה.שקט הוא ישמע אותך מנהל המחלקה והוא שונא ממש עת לועגים לקרחתו המבהיקה .ילנה מה את עושה פה? שאלתיה בתמיהה .
אני ? אני עונה היא במבוכה אני מחליפה כרגע את מטילדה מפקדת המחתרת הקרפטית הנילחמת לשיחרור קרפטיה מעולה של רומניה. אהה אני עונה בהבנה ולמה את לבושה כך
מביטה היא בחלוקה המרושל ודמעות ניקוות בעינה היפות זה בגלל הבצל מתנצלת היא
ולפתע שמים כחולים מעלי מביט אני סביבי ורואה המון אדם רץ מכוניתי חונה ודלתה מנותצת ואני שוכב כך רגוע במרכז הכביש ומסביבי כוחות בטחון שאיני מצליח להבין את תפקידם.
מנסה אני לנחש לפי בגדהם והראש הכבד מסרב לשתף פעולה . מהאתה אני שואל איש נחמד כבאי עונה במתק שפתיים. עזוב אותי אני צועק בכל כוחי אין פה שום שרפהחוץ ממצחי הקודח גריפון משתולל מנםה לקפוץ עלי ולסשע גרוני ואני ואיבחת מהלומת יד מנוסה מנפץ מפרקתו הענקית ממדוחים מקיפים אותי מנסים לקרוע בשרי בניבהם החדים ואני מתגונן .אמרתי לך שתהיה מלחמה צוחק אלי שכני בעיניו המוטרפות אמרתי לך שר הוא ורץ במעלה הרחוב והממדוחים בעקבותיו למזלי.
שכני מדבר יום יום עם אליהו הנביא וזה מזהירו כבר מספר חודשים מפני המלחמה הקרבה והוא אשר הזהירני מפניה אולם אני בטיפשותי חששתי כי רק רצונו להפטר השכנותי הלוחצת ממצא את סיפור האזהרה .
מה שהגביר את חשדי הייתה העובדה שבצורה תמוהה משהו לא הסכים שכני לנוכחותי בזמן התוועדותו עם אליהו הנביא כל נסיונותי להיות שם בעת קבלת תידרוך לקראת המלחמה הקרבה ניתקלו בקיר אטום.
הוא לא רוצה לי לא איכפת נהג לומר לי.
איזה מזל שחלק מדבריו כן קבלתי ויצקתי קירות בטון מזוין סביב ביתי וקישרתי קצוות הבית בנהרות תת קרקעיות . פשוט ליתר בטוחן נהגתי לומר לאישתי הנבוכה. תהיה מלחמה אמרתי לה והייתי מסתיר את חוסר בטחוני. עוד פעם השכן זימבר לך את השכל נהגה לנזוף בי תקנה אוכל הבייתה במקום לבזבז אותו בבטון מזורגג. מזוין מזוין גערתי בה.
לך תדע כי הפצצה תתפוס אותך בכביש.
נו אז קמתי ניערתי את בגדי הדפתי כלאחר יד את גדודי חורשי טובתי כבאים שוטרים חובשים וסתם עוברי אורח חביבים סטרתי בחוזקה בפרצופו של גריפין משתולל עליתי על ממדוח מעופף וטסתי מיד למשרדי שהרי יש לי גם עסק לנהל ואיני יכול להקדיש יותר מידי זמן לבירור הטוב מהרע בעולם.
אריה אני מדברת אליך ניתקה רוזה את חוט מחשבתי המסודר רוצה קפה או לא כן כן עניתי ותוסיפי גם כמה חתיכות גריפין משומר הוספתיוקשרי אותי עם לילית.
תגיד אתה משוגע לגמרי צרחה עלי אינך זוכר כי לילית כבר שנה גרה עם אשמדאי בכף הקלע אהה נכון ניזכרתי וטבלתי כנף גריפין משומר בקפה המהביל.
התרווחתי על כורסתי חייכתי לעצמי וחשבתי אח איזה עולם ניפלא.
לפני 18 שנים. 27 ביולי 2006 בשעה 11:23