טיסת לילה לאין

ואני עומד על גג הבנין בנצרת
ובידי צמד הפטישים .אני מביט בהמון המשולהב שלפני שורות שורות של גמלים עם רוכביהם החמושים מכף רגל ועד ראש . דממה.
לפתע אני מניף ידי אלעל מצליב את הפטישים מעל ראשי ושואג באבדן עשתונות מוחלט דמשקוששש
וכהד אדיר עולה הזעקה מההמון הרב והעצום דמשקקקקקקקק.
דמשקושששש אני שואג בשנית וההמון מחזיר לי בחרון אדיר דמשק. דמשק . דמשק.
דמעות חונקות את גרוני ומבטי מתערפל מבעד לדימעותי .
שיחקת אותה לוחשת באזני ד"ר אנבל היפה ומלקקת חרש את אזני.
וכבר הלחץ על העין השדופה פוחת וכאב הראש שאיים לפוצץ את ראשי כאבטיח מתפוגג באחת.
מה יש לך לומר למגזר שומע אני את קולו המסתלסל של כתב האל גזירה .
מה יש לי לומר? אני שואל בתדהמה. באמת מה יש לי לומר? שואל אני את עצמי.
אהה אני פונה אליו בדנה לאפה לחמה. יעני רוצה קבב בפיתה. וואלה שואל הכתב וואלה אני עונה לו ותוסיף גם טחינה וחמוצים וקולה עם קרח גם.
אבל קולה לא טוב לשיניים הוא מתעקש איתי. מיד חזר הלחץ הבלתי ניסבל על העין ערפה טיזק
אני צועק בקול מיוסר יעני תרים תתחת כבר.לפתע צרורות צרורות של מטחי ירי מכל עבר.
הרוכבים תפסו עמדות ירי והחלו ממטירים אש מדוייקת לעבד כתב אל גזירה.
טייב טייב אני מביא לו תפסיקו לירות. יללות השמחה שבקעו מקהל היורים החרישו אזנים.
לפתע נעמדה ד"ר אנבל על מעקה הגג פשטה חלוקה הלבן וגופה הצחור והענוג התגלה בכל הדרו העצום להמון הנרגש.עמדה כך בפיסוק רגעים מספר ואחר כך לבשה את חליפת העור השחורה נעלה את מגפי העור השחורות ובידה השוט.
וכך עמדה ללא ניע ואני לידה גם ידי מונפות אלעל מצליבות פטישים באוויר.
אנבל מלכת ערב שאגתי וההמון חזר על דברי.
קדימה להסתער על דמשק ולשחוט את כל תושביה צרחתי בהיסטריה.
אללה הוא עכבר שאג הקהל העצום והסתער צפונה ונעלם באבק הדרכים.
כן והעין ? כן תודה יותר טוב.עוד לגימה של אופטלגין נוזלי ואני מסודר חושב אני לעצמי.
עוצם את העינים ומיד באה השלווה ואני בעולם שכולו חלומות אין עייפות אין אלימות אין מלחמת קיום.
רק טוב