אוהבת שירה.

אני חוזרת לכלוב לאחר כמה ימי היעדרות ורואה כי האתר התחפש לפייסבוק.
מה זה הלייקים האלה? בשם שמיים, הרי מי שרוצה להריע ואינו יודע איך, מוטב לו לשתוק (ולעניין זה, כלובי, ראה את משפט הסיום בטרקטטוס של ויטגנשטיין).

אך בניית אתר ופופוליזם הם עניין אחד, החדשות הן עניין שונה.
הנשיא הקודם נשפט, הורשע ונידון לשבע שנות מאסר בפועל.
בית המשפט קבע כי האיש הוא אנס ועל כן דינו להכלא.

אני מסכימה עם השופטים הנכבדים, אך מוסיפה הגיג קטן משלי:
מוטב נשיא כמו קצב, מנשיא כמו פרס.
הראשון אנס רק את עובדות לשכתו, האחרון אונס את כולנו.
הראשון פגע בגלל יצרו, האחרון בגלל אידאולוגיה אנטי-ציונית.

הועלתה הצעה לסלק מבית הנשיא את פיסלו של קצב, ומר פרס התנגד לכך.
אין מה לאמר, איש נבון.
אם יושאר על כנו פיסלו של קצב, פיהם של המבקרים יתרוקן מרוק לפני הגיעם לפיסלו של פרס...

ואחרון חביב ובעניין אחר:
לכל שבת יש מוצאי שבת.
לכל פורים יש את מוצאי פורים והתוצאות העגומות של אוזני המן.

נשיקות

אלעזר שוכב חולה
על ידו עומד רופא.
הרופא, הוי, עסק ביש
רפואה מרה מגיש.


אלה שורות שאני אוהבת מתוך יהושע הפרוע (שטרוולפטר, במקור).

ואני כל כך מזדהה.
כרגע אני מאושפזת עקב פציעה קטנה, ומקללת כל רגע.
זריקות, גבס, רנטגן ושאר ירקות.
והארוחות בבית החולים - אוי, עסק ביש. צריכים לאסור את קיומן משיקולים הומניטריים.

עד סוף השבוע אני משתחררת, או שמשחררת את עצמי.
פורים שמח לכולם.
פ'

מעטים הדברים שמרגיזים אותי כמו יום האישה.
מה הרעיון?
יש יום לכל חולי ומועד לכל נכות.
יש יום הילד (מסכן, קטן וחסר יכולת), יש יימי התרמה לאלו"ט ולאיל"ן, יש יום לזכר רבין (מסכן, שיכור וחסר יכולת) ועוד ימים פסאודו-תומכים שכאלה.
אבל למה יום האישה, קיביני-מט? מי הדביל שהגה את הרעיון?

הכי מרגיז, שזה בטח נעשה תחת הכותרת "פמיניזם והעצמה נשי".
מי שחושב שבידול גברים מנשים הוא פמיניזם, צריך להוציא את ראשו מפי הטבעת. זהו טמטום לשמו, שלדאבוני פוגע בגברים ובנשים, אין אוכלוסיה שחסינה מפני נגע הטפשות.

היום בעבודה היה את הגאון התורן שהחליט לשים על שולחני פרחים "לכבוד יום האשה". והיתה גם את המפגרת מכוח אדם ששלחה לי ולשאר הבנות "ערכה מפנקת".
על שניהם פתחתי פה שחור.
הוא האדים וגמגם. היא בכתה.
אולי בכל זאת יש הבדל בין גברים ונשים...

נכנסתי להציץ בכלוב אחרי כמה ימים בהם לא הייתי מחוברת.
גם לפניהם היתה תקופה בה כמעט ולא היה לי פנאי לפינוקים כמו אלה שחברתכם מעניקה לי.

והיום הצצתי, ובומס! ערימת הודעות!
זה מתחיל ב"היי", עובר ל"למה את לא עונה?", ממשיך ל"הלו, סנובית" וכן הלאה.

אז לידיעת דורשי טובתי (ושהשאר יעשו את זה עם רוטוויילר בלי וזלין):
אני כאן, חזרתי, ובאמת אין צורך לדאוג.
הכל כשורה, הבריאות תקינה, ויש לי המון סיפורים בקנה.
אצטרך להקציעם, ומשם לשלחם אחר כבוד דרך המקלדת אליכם.

אז לכל מי שלא עניתי על מכתביו, זה לא שאני כועסת חלילה.

נשיקות לכל העולם (פרט לקדאפי).
פ'

המלצה על יקב שגיליתי לאחרונה.
טליש שמו והוא נמצא בבולגריה.
למי שלא מכיר זן ענב שנקרא MAVRUD, הגיע הזמן.
השילוב שלו עם מרלו יוצר הרמוניה נעימה.
לחיים.

1. לחוח. מין מאפה תימני שגיליתי לאחרונה.
טוב מאד בפה, פחות טוב במותן.

2. שירים של וסיליוס קרונצ'ב.
מומלץ לקוראי פולנית.

3. הבלוג של "לא תודה" בכלוב.
קול חדש, אותנטי ומעניין.

4. כדורי אדוויל ג'ל.
למה לסבול כשאפשר לחייך?

5. הארל-גריי של ויסוצקי.
השנה הם יצאו עם שקיקים עטופים הרמטית, אז הארומה משתמרת.

6. סקס ממושך וקצת מרושע.
צריך להסביר?

יש דברים שלא יכולים לקרות בשום מקום אחר, רק בכלוב.

1. התכתבתי עם מישהו על טעמנו בספרות רוסית.
תוצאות: דוסטוייבסקי - 2.
בולגקוב - 1.
סקס - 0.

2. קיבלתי רגשות נחיתות בגלל בחור אחד (שיעלו חרולים בישבנו),
לאחר שהוא סיפר לי באיזה קצב הוא רץ חצי מרתון.

3. קראתי פוסט והתאפקתי לא להגיב. הצלחתי לא להגיב.
אין ספק, אני לומדת לדחות סיפוקים.

4. ישבתי מול המחשב כשאני לבושה כמו בבושקה עם מליון סוודרים.
ספל תה אדיר (וזו אינה מחווה לפוסט שלך, גילי) וערימת זיתים.
התחשק לי להיות כמו יעקב מירקין.

בחיי, מצחיק פה.

קר פה באופן מזויע. החימום עושה רעשים בעלי כוונה, אך אינו מפיק אפילו ג'אול
רזה ובודד כדי להעלות את הטמפרטורה.
האוויר קפוא כמו פיטמה של נזירה, צונן כמו לב של סוחר סמים.
בררררר....

בחדרה הסגפני מצטנפת פ' (שמא עלי לכתוב 'בקיטונה'?), מקללת את העולם.
מסביבה נערמות והולכות ערימות של ממחטות, ואפה מאדים כאחוריו של בבון.
החברים לשעת צרה:
1 בקבוק קפוא של וודקה.
שלושה סוגים של דגים כבושים.
כיכר לחם.
חפיסת חמאה.
קופסת מלפפונים חמוצים.
קופסת ממחטות.
רומן נושן של זיקו נרודני.
לפטופ עם חיבור לאינטרנט.
ידיד יקר מהכלוב המפרט את המעדנים שהוא טורף במסעדה יפנית (מניאק).

מד החום שתלוי על הקיר טוען שטמפרטורת פנים החדר היא 8 מעלות. שקרן בזוי. בהרבה יותר קר כאן.

על רגליה של פ' שני זוגות גרביים, ולמרות זאת יש תחושת קפאון בכפות.
מחשבה: אולי אפשר למצא בלובי זיון ללילה?
אם שני אנשים ינשמו בחדר במרץ, אולי הוא יתחמם.
חוץ מזה, שמיכות מכל סוג משתדרגות כשיש מתחתן גבר שמחבק אותי.

היו שלום, פ' יוצאת לצוד גבר (משיקולים תרמודינמיים גרידא, שום קשר לסקס).

הכותרת אינה צריכה להרים גבה של אף אחד, בהנתן המקום בו היא נכתבת.
על פםי ההגדרה, כולנו כאן סוטים וסוטות.
אבל לאחרונה יצאתי לתרבות רעה, אפילו במושגים שלי.
מילא דיבורים על סקס מלוכלך, מילא פנטזיות פרועות. זה בא והולך, בקטנה.

מצאתי את עצמי מתכבת כאן על אוכל!!!
שלחתי איש יקר אחד להכין לעצמו חליטות ג'ינג'ר ודבש.
התכתבתי עם בחור מדהים על שומר בשמן זית ומלח.
חיוויתי את דעתי הבלתי מלומדת על טראפלס שוקולד.

סוטה, כבר אמרתי?

כנראה שאני מאד רעבה או שיש לי מחסור כלשהו.
כלבים החווים מחסור בסידן נוהגים לגרד קירות וללחך את הסיד.
האם התנהגותי זו מלמדת על מחסור באוכל ביתי?
או על מחסור בבית?
המממ... ניתוח עצמי. אני שונאת את זה.

ונעבור לפינת ה"בישול למפגרים". דברים שאפילו אני מצליחה להכין.
אפרסמון, אגס, תפוח, מיץ מחצי לימון, חצי ביסקוויט.
לטחון הכל יחד, לאכול בכפית ולשלוח לי את התמלוגים.

איזה כיף לצאת מהוירטואליה ולקפוץ בשלוליות של החיים!

בחור אחד שהכרתי כאן חיזר אחרי (בדרכו הבלתי מובנת),
ובשלב כלשהו שלח כל כך הרבה מסרים סותרים שהבנתי שהוא לא מעוניין.
כנראה שטעיתי, אבל זה סיפור אחר.
כך או כך, אני מחבבת אותו ושמרתי איתו על קשר מכתבים.
הוא מאייש איזה תפקיד חשוב בחברת היי-טק, ואחראי על R&D, כלומר מחקר ופיתוח.
הדיבורים שלנו (כשהתמקדנו בתכנים קורקטיים) גלשו לענייני עבודה (בעיקר שלו),
והוא אמר לי שהם זקוקים למתמטיקאי בעל שיעור קומה לשם פיתוח מאמר מדעי.

מן העבר השני, יש לי חברה טובה שלועסת מתמטיקה לארוחת בוקר, שמה אינטגרלים בקערת הקורנפלייקס שלה, ולובשת הוכחות אינדוקטיביות. לפעמים אני מקנאה בה על העיסוק הנקי הזה שלה, באקדמיה. לפעמים אני גם מקנאה במוח שלה.

היכרתי ביניהם למרות שחששתי מכך. דאגתי שמא הבחור יפלוט לידה משהו על האופן בו הכרתי אותו, וזה לא התאים לי. אבל למרות החשש, הרצון לעזור לשני ידידים ניצח, ודאגתי להפגיש ביניהם. התחיל משם שיתוף פעולה מדעי (אפלטוני, למיטב ידיעתי).

והנה אני מתבשרת כי הם כתבו מאמר והוא עומד להתפרסם. משהו מדעי, ללא ספק, עמוק ומרשים. רוב הסיכויים שלא אבין מהכתוב מילה וחצי מילה, אך אי שם בין השורות תסתתר לה אחת, PL, או א"ש אם תחפצו בעברית, ותחייך על פועלה המבורך.

בשלב הבא: א"ש, משרד שידוכים!