Honeylingus

קצפת זה לסקס
הים הוא בשביל לשים רחש בקונכיות
ספרים זה בשביל הריח
חגורה זה להצלפות
המונים זה בשביל אופיום
ואמבטיה, אמבטיה זה כדי לשיר

לאט לאט אני מחליק אל השלב החמישי של האבל.
יש לי חור, בבטן. אני מרגיש אותו, ויודע איפה הוא בדיוק.
הוא בגודל של תפוח אדמה.
אבל אין תפוח אדמה שיכול לתפוס את מקומו.

רק זמן
וזמן
וזמן.

שמונים שנה עם קצת מזל, או פחות.

מוחמד מתאר סשן, בשורת עולי הרגל, 19-21.

ישו ממליץ על מין אנאלי, מתיוס, פרק 7, 13.

אפילו אלוהים מאיים בסקאט, מלאכי, פרק 2, 1-3.

מה נשאר, בעצם, מהאלוהות הישנה?
רק Space Moose (לא לבעלי קיבה רגישה) :
http://www.drunkanddisorderly.net/spacemoose/archive89.htm
:-)))

הייתי ילד, פעם, והיו לי סיוטים.
הייתי רץ, ביער, ודוב ענקי, חום, היה רודף אחרי.
רצתי ורצתי ורצתי, וכמה שלא דחפתי ברגלי הקטנות
תמיד היה נראה כאילו אני לא זז.
עוד רגע אחד והדוב ישיג אותי.
אני כבר מריח אותו, שומע אותו צעד אחד מאחורי.
חייב להמשיך לרוץ.
למה אני לא זז?
אני כבר בטווח של מכה חייב לרוץ מהר יותר מהריותרמהר
והתעוררתי.
מזיע.

ואז יום אחד, חשבתי לי על המוות.
חשבתי בעיקר "אני לא רוצה למות". וגם קצת "אני
לא רוצה שההורים שלי ימותו", ולפעמים "אבל כולם
מתים". בסוף חשבתי "יום אחד גם אני אמות".

בלילה שוב ברחתי מהדוב. רצתי ורצתי, הריאות שלי
בערו מחוסר חמצן. הרגל שלי נתקלה במשהו על
האדמה הלחה וכמעט נפלתי.
נעמדתי
הסתובבתי אחורה
והסתכלתי על הדוב.

"...ואם תביט בתהום הנשייה במשך זמן, התהום תביט בך".
"מעבר לטוב ולרע" הערה 146.
פרידריך וילהלם ניטשה.

יום אחד זה ימאס לי.
סאביות סרבניות
כאבי לב
סירחון של קונדומים
מי צריך את זה?
להיות רגיש לצרכים של עצמי
להקשיב לסימנים של הסאבית, כי היא לא באמת יכולה להגיד לי "יותר חזק"
שיחות טלפון ארוכות אל תוך הלילה
אני עוד אמות מסרטן ע"ש נוקיה.
זה פשוט ימאס.
למצוא חידושים
לרענן, להשביח
ללטף אגואים רצוצים
להבין לנפשה
די. מספיק.
זה ידחה אותי.



אבל לא היום.

על ארבע. עכשיו!
מי ילדה רעה?

מזמן מזמן, כשהיה לי מפקד, עשיתי סקר קטן.
"מה את אוהבת יותר, חיבוקים או נשיקות?"
"חיבוקים", חלק אמרו.
"נשיקות", אמרו אחרות.
"חיבוק טוב כולל נשיקה, לא?", הציקו המתחכמות.

אם היית צריכה לבחור חיבוק או נשיקה מכל אדם שהוא,
היית מתעטפת בגוף וריח של אדם אהוב, או טועמת אותו
ואת נשימותיו?

תגובות, SMS-ים, חיבוקים ונשיקות - כולם יתקבלו בברכה. :-)

כשאני מדבר עם אחי, אין headers:
(אני עונה לטלפון) מה?
אני בהרצליה.
ארוחת ערב?
מתאים. אני אצל הרצל.
רבע שעה. ביי.

היום ניסיתי במשך רבע שעה לברר מה עשיתי שפגע בה.
רבע שעה.
מה כל כך מסובך בלהגיד "פגע בי כשאמרת..."?

אני יודע, אני יודע. סאביות. תשומת לב. אני יודע.

אני עייף. למה אני לא יכול לישון?
הקפה הזה כבר לא באותו טעם כמו פעם...

את אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך?

תפשילי את המכנסיים ותגעי בבוהנות. בואי נשמח את הלב החבול שלי.

זה עולם מסוכן, בחוץ.
יפה ועצוב.

(
אגדות של ילדים חסרי בית.
ציטוט:
"בת-הברית העיקרית של הילדים חסרי הבית היא מלאכית כחולה בשם 'הגבירה הכחולה'.
יש לה עור כחלחל בהיר והיא חיה באוקינוס, אך היא מוגבלת ע"י כישוף:
'השדים עשו ככה שיש לה כוח רק אם אתה יודע את השם הסודי שלה.' אומר
אומר אנדרי, שאמו עברה כבר שלוש תוכניות לגמילה מהתמכרות לקוקאין.
'אם אתה והחברים שלך נמצאים בפינת רחוב כשמגיעה מכונית ויורה כדורים, ורק
ילד אחד צועק את השם האמיתי שלה, כולכם תהיו מוגנים. אפילו אם כדורים יקרעו לך
את העור, הגבירה הכחולה תעשה שהם יפלו על הריצפה. היא יכולה לדבר אלינו,
אפילו בלי השם שלה. היא אומרת: 'תחזיק מעמד.'"
http://www.miaminewtimes.com/issues/1997-06-05/feature.html/print.html
)

ומאוד מסוכן.

(
בכל רגע של חיבור לאינטרנט, המחשב שלך חשוף להתקפות אלימות של מאות
תולעים וילדים עם פחות מדי שעות לימוד ויותר מדי זמן פנוי.
חמש עשרה דקות, בין חיבור לאינטרנט לפריצה:
http://www.honeynet.org/papers/stats
)

זה עולם אלים, חמודה.
תני לי חיבוק ושימי חגורה.

אחי הצעיר גר במבנים של שכבת הנעורים, על גבול היער, שני חדרים שמאלה מהחדר שהיה שלי.
דירת רווקים. בגדים ודיסקים פזורים על הריצפה, סיגריה או שתיים במאפרה, וחתיכת דשא קטנה ויפה בחוץ.
השמש האירה היום על העננים המאושרים בשמים, והיה יום כל כך יפה, שהסתובבנו לנו בבוקסר בלבד, ואכלנו בשר.

סטייק משוק טלה עם הג'ירפות וקורט מלח.
פרגיות שישנו בלילה בבלילת נענע, בוב מארלי ופלפל שחור.
חזה עוף רטוב משמן זיית וכוס זינפנדל, אחת לשנינו.
סינטה עבה ומלכותית, בלי תבלינים, למעט מאיר אריאל.

אחרי ההתחזרות נחנו קצת בשמש, ועמדנו על ההבדלים שבין סטולי רגיל לסטולי קריסטל.