|
|
|
נעלי חדר-הכושר שלי עשו את הקול השמח
הזה, כמו אחרי אימון ארוך.
האנדורפינים שוצפים מהנעליים עד השיער הרטוב.
האוזניים עדיין מנסות להגן על עצמן.
היום רקדתי בשביל הגשם, והוא בא.
יש לנו גשם!
איזה אושר...
"מכל הסיבות שבעולם, זאת הכי טיפשית שהיתה לי" חשבתי לעצמי.
על הקיר שלה היתה תלויה תמונה ישנה.
בדיוק חשבתי על שיר שהתאים לתמונה.
בתמונה רואים איש וחצי. ציידים בעולם אפוקליפטי.
השיר מעודד לתרום דם צעיר. בשר מתוק.
את השיר, היה נדמה לי, כתבו הצייד וחציו.
תמיד מפתיע אותי, למצוא קשר בין שתי יצירות שונות.
הבטתי בתמונה. תמונה מהסוג שהופך לסיוט.
זימזמתי את השיר.
"מה אני עושה פה?" המשכתי לחשוב.
"כדאי שאלך. המיטה שלי קוראת לי."
עזבתי את "Safari" של Giger שם.
את "we suck young blood" עוד פיזמתי בדרך לאוטו.
בכל יום שלישי בצהריים אני יושב מול הים ושותה סנגריה.
בלי מטריה, שתי קוביות קרח.
המלצרית שלי כבר יודעת. כי אני יושב פה בכל יום שלישי.
"אני רוצה..."
"עוד מפית, הנה, כבר הבאתי." היא מחייכת את החיוך הקבוע שלה.
"תודה." אני אומר כי אנשים מנומסים הם נחמדים.
בארבע היא מגיעה, כי בחצי הראשון של החודש היא עובדת רק בחצי משרה.
אחרי שהיא לוגמת את הפינה קולדה שלה, ואני לועס לימון, אנחנו נוסעים אליה, כי כבר נהיה חשוך.
כמו כל פעם שחדר השינה שלה מבולגן, אני מורה לה להתפשט ולחכות לי על השטיח.
היא מחכה לי בשכיבה על הבטן, כרגיל כשאני לא אומר לה בדיוק איך.
אני מביט בשעון וחושב לי "שעה אי-זוגית...", הממממם, "צריך להתחיל במין אנאלי".
ה-KY, בארון, יהיה מימין לויברטור הורוד שלה, זה שאף פעם לא יצא לנו להשתמש בו.
אני חוזר, מניף את יד ימין. היא מתכווצת, כי היא יודעת מה בא.
שלוש מכות מהירות על עכוז ימין, שלוש מכות מהירות על עכוז שמאל.
תמיד כדאי לחמם את הישבן שלה לפני מין אנאלי.
פתאום היא מסתובבת אלי ואומרת "אני רוצה למצוץ לך."
אני מבולבל.
למצוץ?
אבל עכשיו שעה אי זוגית. מין אנאלי.
מה פתאום למצוץ?
אני לא יכול כשמשנים לי ככה דברים!
"את רוצה מה???"
"לא משנה, סתם, רציתי לגוון. לא חשוב."
פיוווווו. לרגע אחד חשבתי....
"ששששששששששש", האצבע שלי על השפתיים שלה, משתיקה.
היא עוצמת עינים ואני מתרחק צעד אחד לאחור, להביט.
היא שוכבת על הגב, שרועה על הספה הקטיפתית, הכחולה.
לוחש: "אני כל כך אוהב להסתכל עליך ערומה."
קר לה. המזגן.
אני משפשף את כפות הידיים, נושף בתוכן ומכסה את השדיים שלה.
היא נאנחת ומזיזה קצת את האגן שלה.
האגן שלה.
אני מתכופף, נושם אויר חם על העור שלה, בין השדיים, מתקדם אל הטבור.
הטבור הוא מקום לנשיקות.
עם הקמיצה והאמה אני מלטף מאחורי הברך.
היא נושפת בהפתעה.
האצבעות שלי ממשיכות את הטיול באטיות במעלה הירך הפנימית שלה,
לעבר כף הערווה הטובה.
השפתיים החיצוניות כבר פתוחות ומזמינות. אני מלטף אותן ברוך
ומנשק פטמה זקורה.
היא מחייכת באושר.
אני מרטיב שתי אצבעות ומתכונן לחדירה.
גם היא מתכוננת. אני יכול להרגיש את הדריכות בגוף שלה.
האצבע שלי מחליקה פנימה, נשאבת, ובדיוק אז
אני נושך את הפטמה.
החיוך שלה קופא.
Had you been here
I'd read you Nietsche's words about feminine beauty
I'd walk with you on the beach at sunset
I'd have Freddy make you his special lobster
and when you'll complain
I'm too romantic
and you want to go back to the hotel
I'll tell you about Seven Macaw
and his two sons
and what they got for being unkind
then we'll go to the tea house
with the best Tiramisu around
and I'll push your starving body on my bed
pinch where it's tender
bite where it hurts
lick where it's tasty
and make you mine.
again.
הבית שלי
הוא מלון
ומוטל
וערסל
וג'ונגל.
לא באתי משום מקום,
אין לי תוכניות,
אני כאן,
עכשיו,
ואין לי כלום בשום מקום אחר.
למעט
קור עכביש
בן אלפי קילומטרים
עד אליך
רחוקתי
ובכל צעד
זה לא התיק על הגב שמכאיב
זה הקשר
שמתהדק סביב הלב שלי.
The essence of missing you
is not when I wake up in an empty bed.
It is not the knowing that we're thousands
of kilometers apart.
It's not when you get out of the shower
and I'm not there to inhale you.
I miss you the most when a hug is
weighting down my chest and my arms,
and I don't have you to receive it.
היה כפר קטן, על שפת אגם נחצ'ל המורעל, במעלה הר הגעש הכבוי.
תיירים היו באים לראות את התושבים המקומיים.
התושבים שמחו להשכיר להם חדרים
ולמכור להם מיצים טבעיים מפירות האיזור.
לאט לאט באו יותר תיירים.
הם קנו יותר.
פירות טבעיים.
קפה מקומי.
מחרוזות.
צמידים.
לחם בננה.
סוסי רכיבה.
מרצפות מקוריות מהרחוב הראשי.
השלט של הסנדלריה.
שדה התירס.
למקומיים לא נשאר מה למכור.
בלי בית ואוכל, כשמה שהיה פעם הכפר שלהם הולך ונעלם, הם מוכרים אחד את השני.
"היי אוסו! האי קפה, פאנה דה בנאן, מי הרמאנה... גוסטס?"
דובים יכולים לחיות לבד. שנים. הרי כל החורף הם
ישנים, ושינה זו פעילות מאד עצמאית. אבל דובים
יכולים להסתדר בקבוצות. בייחוד בקבוצות של שניים.
שיעורי בית:
הסתכל על זוג מרחוק ונסה להקיש משפת הגוף שלהם
מה הם מרגישים זה אל זה, מה הם אומרים.
בשיעור הבא:
חשיבותה של עדינות
הערה:
השיעור הבא יתעכב. המרצה הדוב יצא לחיפוש
בן חודש אחרי החורף, והוא מקווה להשיב אותו לכשיחזור.
I'm going to hurt you.
and you're going to love it.
I want it to be almost.
almost too much
almost too painful
almost too pleasuring
and then I'll have this crave to push you over the edge
but I won't.
I'll never.
