הכבוד שלנו ♥
כבוד האדם במקומו מונח...
במה מתבטא הכבוד?
האם במילים שנאמרות? האם בעשייה? האם בחשיבה? האם בצורת חיינו?
האם בהבעות הפנים? האם בשפת הגוף שלנו???
מה שבאמת חשוב שכל אדם ידע לכבד את המרחב של מכריו וחבריו.....
"אני מכבדת את המרחב שלך - כבד את המרחב שלי".
אמון ואמינות -
"האמת שלך היא המקום בו אתה נמצא בהווה - האמת שלי היא המקום בו אני נמצאת בהווה -
ספר לי על האמת שלך ואל תנסה לשנות את זו שלי.אני אספר לך על האמת שלי ואכבד את זו שלך".
ככל שאנו מרחיבים את אופקנו חלקים מהאמת שלנו משתנים ומתאימים עצמם להווה המתמשך שאליו הגענו .
האם זה נכון? האם זה כדאי? מה נרוויח מכך ומה נפסיד????
ממני אליכם באהבה גדולה
}{
הדרך לשינוי - מתחילה כאן!!!
סקס והעיר הגדולה 2לכן - הנשים באשר אתן,
זיקפו ראש, הרימו גבה, תנו מבט חודר לעצמכן במראה, תחייכו חיוך כזה...נו כן כן כזה... גדול...
ואמרו תודה על מה שקיבלתן!!!
יום שמח ומאושר!!!!
כן כן...אהבו את עצמכן כפי שאתן...
אם יש משהו שצריך שינוי - או שתקבלו אותו ותלמדו לחיות איתו או...פשוט תזיזו את עצמכן לשינוי....
או לקבל או לזרוק...אין אלטרנטיבה אחרת!!!!!!!!!!
...
שולחת מכאן המון נשיקות
ממני אליכן באהבה גדולה
}{
"תורידי רק 2 מילים".....
בלי 2 המילים אין שם שום דבר..................
מה בסך הכל נתבקשת לעשות????????????????????
זה נשמע בערך כמו כמה עולה להחזיק זקנה ופיליפינית................
מה שלא נלקח בחשבון את הכוח העצום שיש לשתי המילים הללו...כוח עצום.....
חישבו כמה כוח יש לכל מילה. מילה יקרה באלפי מונים מהתכשיט הכי יקר עלי אדמות.....
לכן....לפני שאתם שולפים כך בקלות מילה......קחו אחריות על התוצאות...
ממני אליכם
בכל פעם שאנו רוצים משהו אנו עושים כמעט הכל על מנת להשיגו.
כל דבר שאנו רוצים בו ואין הוא בידנו, הוא בגדר פנטזיה.
ברגע שהפנטזיה עוברת לידי מימוש, להיות בידינו - אנו מתרגלים לחוש, להרגיש, להריח, לאהוב ובכלל מתרגלים לעצם קיומה.
מה קורה לנו כאשר הפנטזיה ממומשת? למה תחושותנו משתנות?
מדוע כאשר יש לנו כל מה שחלמנו עליו, כל מה שנלחמנו עליו, פתאום יש לנו רצון לעזוב?
האם זהו הרצון להגיע לפנטזיה הבאה?
האם המעבר מדבר בלתי מושג למשהו שהינו בר מימוש כזה חד?
למה הרצון לממש פנטזיה כל כך עז? מדוע הטעם משתנה? מדוע כבר לא נלחמים על מה שיש לנו?
למה מוותרים כל כך מהר? מי מגדיר את הזמן? הזמן להילחם או לוותר.
לפעמים אנו נלחמים על משהו למרות שאנו יודעים שהוא לא טוב עבורנו, למרות שיש את כל הסיבות בעולם לוותר עליו- אנו ממשיכים להילחם.
האם להמשיך להילחם? האם לעזוב? לשחרר?
ההחלטה היא קלה, אך דרך קבלת ההחלטה קשה ועוד יותר הדרך למימוש ההחלטה.
אני? אני אמלא את ראותיי בהמון אויר ואמשיך הלאה.
נשיקות ממני אליכם
נשימה עמוקה, ריח חדש, כוחות מחודשים מלאים אנרגיה חיובית.
מממממ, הניחוח המתוק, הנעים, המעורר והמניע של השינוי כל כך מושך.
הוא הכוח שמניע אותי הלאה. הכוח שגורם לי לחייך, לדמיין ולמלא אותי באנרגיה חיובית.
הכוח שאומר לי שהדרך היא נכונה ולא צריך לפחד לצעוד הלאה, לעבר הלא נודע, לעבר דבר חדש.
לצעוד הלאה להגשמה עצמית, לצעוד למען עצמי, ליצור ולעשות מה שתמיד רציתי ולא העזתי.
צעדו אל הלא נודע!!!! צעדו למען עצמכם!!! חבל על כל יום שעובר מבלי להריח את הניחוח המדהים של השינוי!!!
ממני אליכם עם המון אופטימיות וחיוך גדול
לאחר ניקוי הגוף הנפש והנשמה שלי מהרעלים,
------- אני מצהירה בזאת כי נולדתי מחדש --------
אנצור בליבי ואחגוג בכל שנה את התאריך 1.11 כיום הולדתי החדש.
ביום הזה יצאתי לעולם חדש, שונה ומחוייך יותר,
עולם שבו הבטחתי לעצמי:
לראות את כל צבעי הקשת,.
לטעום את כל הטעמים,
להריח את כל הריחות,
להקשיב ולשמוע את המילים גם אם הן קשות,
לחוש את החום המגע והאהבה.
עולם שבו אתחיל שוב מחדש, למרות שכל ההתחלות קשות,
אך, אסור אף פעם לוותר.
להיוולד מחדש זוהי הרגשה מדהימה!!!!
שולחת מכאן נשיקות והמון מזל טוב!!!!
}{
יווווו איזו הקלה.....ממש כך...הקלה גדולה...
לאחר שבוע קשה שבו נאלצתי להתמודד עם הרבה דברים.....
להתמודד עם הרע, הקשה והמכוער....... מגיעה ההקלה....
שבוע שבו הוצאתי מגופי את כל הרעלים שהיו בו....
חלקם באשמתי...חלקם בעזרתי... חלקם ביוזמתי..
וחלקם הושמו בגופי ללא כל יכולת להתנגד....
שבוע שבו הוצאו כולם מגופי בכל דרך שיכולה להעלות על הדעת...
אבל..אחרי ניקיון כזה יסודי מרגישים הקלה ....ואפילו ראיתי חיוך קטן על פניי..
על הפנים שכבר לא נראים פנים....
הפנים ששינו צורה.....כל כך נפוחים וכל כך חיוורים מכל הרעלים,
אבל הנה מגיעה עוד מעט מגיעה הזריחה ואיתה התחלה חדשה.
אולי התחלה של תקופה חדשה.. של רוגע...שלווה ואולי קצת מנוחה...
מנוחה לגוף הסובל, לנפש הזועקת ונשמה שתמצא נחמה..
לקחתי כמה אויר שיכולתי למלא את הריאות באויר נקי.....
כי..הגוף .....נקי כבר מרעלים...(לעת עתה)....
ממני אליכם בברכה לבריאות, אושר והמון אהבה....
ולמי שהיה איתי בשעות הקשות....תודה והערכה גדולה מעומק הלב...
}{
ממני אליכם עם מחשבה מענגת...... או......ממממ
שאפו על הזריקה....תרתי משמע.....!!!!!
חישבו כמה סוגים אתם מכירים......
נשיקות...אוחחח
סוויטי42
שם בחדר הסגור בו אני נמצאת ...
אני מוצאת את עצמי בין שמיים וארץ...
בין שפיות לאי שפיות...
בין המציאות לפנטזיה...
בין רגע של אושר לבין רגע של דיכאון...
בין רגע של חיוך לבין רגע של בכי...
אבל, הרגעים כאן הופכים לקשים מאוד...
כל מחשבה נעשית כבדה יותר ויותר
הדמעות זולגות יותר ויותר
הבכי הופך להיות בכי שיוצא מבפנים עם המון קול
בכי שמדבר מתוכי.....
בכי שאומר כמה קשה....
כאילו אני כבר לא כאן....
כאילו ליבי חדל מלפעום, דמי הפסיק לזרום וריאותיי הפסיקו לפעול....
כמה המעבר הוא קטן
המעבר בין שפיות לאי שפיות.....
אבל אם אני כותבת מסתבר שאני עדיין בצד של השפיות....
לפחות לעת עתה...
}{
סוויטי42
איזה כייף לחשוב שכאדם שהולך לאן שלוקחות אותו רגליו...
לא חשוב ימינה, שמאלה, למטה או למעלה.....
הוא משאיר עקבות בכל מקום.....
עקבות שיהיו שם בכל חדר...
בכל מקום בגוף....
בכל מחשבה......
השאלה שנשאלת.....האם יהיו אלה עקבות בעלות משמעות?
האם עקבות של שמחה...
האם עקבות של חיוך ואושר...
האם עקבות של כעס ועצבות.....
העיקר שהם יהיו שםםםםםם!!!!!
אוהבת אתכם
סוויטי42
}{