|
|
|
הרגע שבו אנו מתנתקים ממישהו אהוב, יקר וקרוב משאיר בנו המון שאלות ותהיות.
לצערי לא אוכל לענות על כל השאלות, אבל הגעתי לתובנה שצריך לקבל הכל באהבה.
צריך לחייך למרות הכאב, צריך להמשיך לצחוק למרות הצער והכי חשוב לחשוב חיובי, להתחזק וכמובן להביט קדימה.
לראות את הצד המלא, הצד החיובי, הצד שמחזק וכמובן ללכת בראש מורם ו....להנות ממה שיש...
שמרו על עצמכם ואל תפסיקו לחייך
שלכם
סוויטי42
WHEN I NEED YOU
כולנו חושבים כי החיים מובנים מאליהם. אבל טעות גדולה לחשוב כך.
אנו רצים אחרי הפרנסה, הכסף, התהילה, הבילויים וכל מה שרק אפשר.
חיינו הם מרתון בלתי פוסק. כל מיחוש שגופנו מאותת לנו חייבים אנו להתייחס אליו, אבל אנו שרצים כל הזמן "אחרי הזנב של עצמנו" לא מתייחסים.
לצערנו...כאשר הגוף מקבל את טראומה חזקה ופתאום הבריאות לא מובנת מאליה...אנו מתחילים לקבל משמעות אחרת לחיינו.
אני לצערי חוויתי זאת...
להיות מורדם בחדר ניתוח ולחשוב שאולי לא נתעורר מההרדמה....פתאום גורם לחשוב אחרת על הכל. פתאום כל דבר מקבל משמעות שונה. כל חיבוק, כל נשיקה, כל מילה, כל צעד ונשימה שאנו נושמים פתאום חשובה. רוצים לקחת עוד אחת, להספיק לנשק ולחבק את יקירנו כי אולי...לא נוכל לעשות זאת שוב.
אחרי הסבל שהגוף עובר...פתאום חושבים למה? למה אנו ממהרים כל הזמן ולא עושים משהו לעצמנו, לנפש שלנו, לגוף שלנו?
חברים יקרים, קחו פסק זמן בחייכם וחישבו באמת מה חשוב לנו בחיים ושמרו עליו.....
שמרו על הבריאות וכמובן אל תפסיקו להנות....
ואני....אתאושש לאט לאט ואחזור לאיתני.......
שלכם
סווויטי42
[b]
אני כל כך שמחה שמצאתי אותו....כן מצאתי את האור בקצה המנהרה...
אומנם הוא קטן..אך כוחו גדול....הוא הכוח שנותן לי להתמודד בכל יום שעובר...עד......עד..
התאריך......
אלוהים נתן לך במתנה...את החיים על פני האדמה.....
אל לנו לקחת את החיים כמובן מאליו.....
שמרו על עצמכם.....
אף אחד לא יודע מה יילד יום.....
ואני.....היום הבנתי מה ילד היום הזוועתי הזה....
הלוואי ויהיו רק בשורות טובות...
שלכם סוויטי42
אל תשטה באהבה....תבוז לגאוה...ושמח באהבה......את כל יופיו של העולם היא הגישה לך...איך לא שמרת איך......
אני שואלת את עצמי......היכן עובר הגבול??? הגבול שאנו מציבים לעצמנו בתוך מערכת יחסים כלשהי.... האם מה שמותר ברגע של שכרון חושים...מותר גם לאחריו??? האם נעבור את הגבול? האם נחצה את קו הגבול??? היכן מתחיל קו הגבול והיכן הוא מסתיים? אני מוצאת את עצמי במצב שבו דברים שמקובלים עכשיו...לא יהיו מקובלים עוד דקה.....אז שוב....היכן עובר הגבול????
אני רק יודעת שקו הגבול הוא דק מאוד!!!
שלכם סוויטי 42
בכל יום אנו מטפחים, מחזקים ומעשירים את הקשר שביננו...אך האם אנו צריכים קולר?
מהו בעצם הקולר? האם הוא מעיד על השייכות שבין בני זוג?
האם בלעדיו אנו לא שייכים אחד לשניה?
האם נוכל להתחייב כלפי בני הזוג שלנו רק עם בעזרת אהבתנו?
אשמח לשמוע את תגובתכם....
שלכם סוויטי42
