והוא כתב

לא. זה לא הולך לקרות, אבל אופטימיות היא דבר נהדר.
לפני חודש. חמישי, 1 ביוני 2017, בשעה 14:09

נכון. את לא אשמה שאת כוסית. אבל אם את באמת לא רוצה שיפנו אליך, תנסי להוריד את התמונה ההיא ששמת בפרופיל.

 

נכון 2. זכותך לשים אותה. כמעט באותה המידה שזו זכותם של אותם גברים אופטימיים לנסות בכל זאת.

 

סתם טיפ.

לפני חודש. רביעי, 31 במאי 2017, בשעה 21:21

לא נוהג לשים בבלוג קליפים של מוסיקה, אבל אהבתי את המשפט הזה והוא חלק משיר שהכותרת שלו גם די מתאימה לאתר.

והזמרת.. אוי הזמרת. הייתי מגייר אותה ומקלר אותה.

 

לפני חודשיים. ראשון, 30 באפריל 2017, בשעה 10:15

נכנסתי קודם לשירותים וראיתי שלט "גברים".

תהיתי אם בודקים.

בכל זאת, נתב"ג.

לפני חודשיים. ראשון, 30 באפריל 2017, בשעה 08:27

אני יושב ברכבת והיא עוצרת באחת התחנות. אני מסתכל על האנשים שיורדים ממנה ומתרחקים. מסתכל על הגבר ההוא, האשה הממהרת ההיא, החייל שמסתבך עם הנשק בתיק ואני חושב. משימות, כולנו אנשים של משימות. החיים שלנו חולפים ממשימה למשימה. אפילו עכשיו, אתם תסיימו לקרוא את הפוסט הזה, אולי עוד כמה פוסטים נוספים ואז תמשיכו למשימה הבאה שלכם.

 

משימה נעימה.

לפני חודשיים. שישי, 28 באפריל 2017, בשעה 18:09

אבל בגבולות הטעם הטוב!

לפני חודשיים. חמישי, 27 באפריל 2017, בשעה 15:01

עד שמקבלים פניה, זו טעות משולט שהלך לאיבוד או נשלט שמנסה את מזלו.

 

ואתן חושבות שקל יותר להיות גבר.

לפני 3 חודשים. שישי, 14 באפריל 2017, בשעה 18:37

הן אלו שכותבות בגבולות שלהן: אתם!

לפני 3 חודשים. חמישי, 6 באפריל 2017, בשעה 15:06

מסתבר שיש לאבא שלי מרתף יינות רק בלי המרתף.

 

אישית, אני מעדיף מרתף יינות בלי היינות.

לפני 4 חודשים. חמישי, 9 במרץ 2017, בשעה 17:15

זו תהייה שמישהי העלתה בשיחה שהיתה לי איתה. והיא לא היחידה ששאלה זאת למעשה. אז הנה התשובה.

 

דוגמה אחת למה שזה נותן לי. זו דוגמה שעלתה בראשי עכשיו והיא נוגעת לכולנו. אקטואלית מה שנקרא: יוקר הדיור שהוא חלק מיוקר המחיה. כולם בוכים על כך שהדיור בארץ יקר. כלומר, כל אלה שללא בתים. למה בעצם השלטון לא פותר את הבעיה הזו? האם באמת זו בעיה קשה לפתרון?

 

מדוע מחירי הדיור כל כך יקרים?

כמו כל דבר בשוק החופשי, זה הכל עניין של היצע וביקוש. הביקוש לדירות גדול מההיצע, מה שמעלה את המחיר שלהן.

 

ומתוך הבנת הבעיה, נגזר הפתרון. הגדלת היצע הדירות. פשוט. נכון? אז אם הפתרון כזה פשוט, מדוע המדינה לא מאמצת פתרון זה? אולי בגלל שזה מסובך להגדיל את היצע הדירות? 

 

אריאל שרון כיהן כשר השיכון בשנים 1990-1992 (מתוך ויקיפדיה), עקב העליה הרוסית הגדולה של מאות אלפי אנשים, הוא הורה על האצת הבניה ובמהלך כהונתו נבנו יותר ממאה אלף דירות. אולי כיום זה נראה מעט, אבל אני מניח שביחס לסדר גודל של אז, זה היה המון. אז אם אריאל שרון יכל לדאוג אז למאות אלפי אנשים הזקוקים לדיור שזה מכבר הגיעו. אם אריאל שרון יכל לעשות זאת אז, לפני כמעט שלושים שנה, אז היום כשהמדינה בעלת משאבים גדולים יותר ויציבות כלכלית גדולה יותר, אין לה את האפשרות לעשות זאת?

 

יש לה. המדינה יכולה להציף את השוק בדירות חדשות ולהוריד את מחירי הדירות. אבל בואו נחשוב על התוצאה הכוללת של מהלך כזה. מי יהנה מהתוצאה? כל אותם חסרי דירות שרוצים לרכוש דירה אבל מחירה גבוה באופן לא פרופורציונאלי להכנסה החודשית. ולהלן, האוכלוסיה החלשה.

אבל יש גם השלכה נוספת להורדת מחירי הדיור. והיא כבר נוגעת לאוכלוסיה החזקה שבמדינה. ערך הדירות יצנח, דבר שיוביל להפסדים של מיליארדים עבור האוכלוסיה החזקה במדינה. שהם חברי הכנסת, בעלי ההון, אנשי תקשורת, שופטים, עורכי דין, בעלי חברות ועוד. רובם מחזיקים כיום דירות רבות כהשקעה. והם אלה שמכתיבים את אופן פעולת השלטון.

 

אז מדוע שהם יפעלו להורדת מחירי הדיור בדיוק?

 

זה מה שנותן לי לחקור, לחפור ולהבין תהליכים ואת המציאות בה אני חי.

 

 

"אבל איך זה עוזר לך בחיים?"

החיים רצופים בחירות וזה מאפשר לי להגיע להחלטות הנכונות. 

למשל לגבי ההבנה מדוע השלטון לא מציף את השוק בדירות. זה עוזר לי להחליט נכון במי לבחור ביום הבחירות. ואם אדייק: במי לא לבחור. לא לבחור באלו שכבר היו בעמדות השפעה בשילטון ולא פעלו לטובת כלל ציבור האזרחים.

 

זה ברור, אתם אומרים? אז איך בדיוק הליכוד שוב בשילטון פעם אחר פעם? מסתבר שזה לגמרי לא ברור לרוב האזרחים במדינה.

 

אני לא מציג כאן דעה פוליטית. ההתנגדות שלי לליכוד אינה נובעת מהעמדות המוצהרות של מפלגה זו, אלא מחוסר הדאגה שלה בפועל, לאזרחי מדינת ישראל.

לפני 4 חודשים. שלישי, 7 במרץ 2017, בשעה 13:17

"שטיפת מוח", היא חינוך מחדש תחת כפיה.  (ע"פ ויקיפדיה) 

יתכן וכך נתפס המושג הזה בספרות הרלוונטית, אבל מבחינתי המושג שטיפת מח הוא ממש כפי שנשמע מהביטוי. וזה לא מתרחש בהכרח מתוך כפיה. להיפך, כפי שגם בויקיפדיה מופיע: "ממחקרים שנעשו ב"שטופי המוח" התברר כי השפעת השינוי האידאולוגי התפוגגה במהירות אחרי שחרורם מהשבי."

דווקא כאשר הדבר נעשה שלא בכפייה ומתוך חוסר מודעות, ההשפעה עמידה יותר.

 

תהליך שטיפת המח הוא פשוט. "שטיפת" המח בזרם של מידע לאורך זמן. ולמעשה כל הציבור עובר שטיפת מח כמעט בכל מדינה שהיא. ותהא זו מדינה בעלת שלטון דיקטטורי או דמוקרטי.

 

הכח שבשטיפת מח נובע מתוך כח התמדה. "אבנים שחקו מים", אומר המשפט ואם אבן כך, קל וחומר מח האדם הנח לשינוי.

 

אנו תופסים את עצמינו כאנשים הגיוניים השוקלים בהגיון כל דבר לפני שאנו מגיעים להחלטה "מושכלת". הבעיה היא שאנו לא באמת שוקלים כל דבר וגם אם כן, לקבלת ההחלטה אנו נעזרים בידע מוקדם הקיים במוחינו. אבל מה אם ידע זה, בעצמו הגיע לשם באמצעות שטיפת מח..? וכאן אנו כבר מוצאים עצמינו בתוך לולאה.

 

אנו חיים בעידן המידע. מידע הוא אולי הדבר הכי נגיש היום לכולנו. כמות המידע העוברת דרך החושים שלנו היא בלתי נתפסת. הרדיו, הטלויזיה, האינטרנט ועוד, מספקים לנו הזנה בלתי פוסקת כמעט של מידע. 

 

מה אנו עושים עם המידע הזה? כאן בעצם נמצא שורש הבעיה של שטיפת המח. עם רוב המידע אין לנו באמת מה לעשות. אם זה בגלל שאין לנו בו שימוש כרגע ואם זה בגלל שהנושאים עצמם לא מעניינים אותנו. כך שלמעשה המידע הזה "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה". כלומר, בערך.. בפועל משהו בכל זאת נתקע באמצע. שאריות, שבבים, חלקים. וכאשר אותו מידע נטחן על ידי התקשורת והסביבה שלנו שוב ושוב, הרי שהשאריות הללו הולכות ומתגבשות.

 

מה קורה כאשר אני שומע מידע בנושא שמעניין אותי? אני מקשיב ומעבד. אני יכול להחליט שאני לא מסכים ובכך לתייג את המידע בראשי כלא ראוי. אבל מה קורה עם המידע שהזכרתי קודם? מה קורה עם רוב המידע שאין לי בו שימוש ולא מעניין אותי? אני לא מעבד את המידע הזה. אני לא מתייג אותו כראוי או לא. ואז אותן שאריות שהתגבשו בראשי עקב ה"שטיפה" של מידע הזורם דרכי, נשמר בראשי והופך להיות "דעתי". זה לא נעשה באופן מודע כמובן. אבל אם יום אחד מישהו "יתקיל" אותנו בשיחה על הנושא הקשור ל"שאריות" הללו, אנו "נקיא" את המידע שבראשנו כאילו היתה זו דעתנו האישית. אימצנו את המידע הלא מעובד הזה ובעצם המח שלנו נשטף.

 

זה מתרחש על בסיס יום יומי. זה קורה באופן מכוון על ידי ארגונים מסויימים כגון ממשלה, חברות עסקיות, מעצבי דעת קהל מהתקשורת ועוד. וזה קורה גם באופן לא מכוון כהשתלשלות של אירועים שהביאו לשטף של מידע בנושא מסויים, לאו דווקא מתוך ניסיון לשנות את דעת הקהל.

 

דוגמה לשטיפת מח בפירסומת:

גבר שלראשונה נאלץ לעשות כביסה במו עצמו ולכן מחפש בסופר אבקת כביסה. הוא יעמוד אל מול מגוון אבקות הכביסה וינסה להחליט מה לקחת. רוב הסיכויים הם שהוא יקח את אבקת הכביסה שהופיעה הכי הרבה לאחרונה בפירסומות, היות והיא תראה לו "מוכרת" ולכן גם תראה לו כבחירה הכי טובה. אבל האומנם היא הכי טובה? מתי בדיוק הוא טרח לבדוק? האם הוא בכלל מודע באותו רגע של בחירה, מה הביא אותו להרים דווקא את אבקת הכביסה המסויימת הזו?

 

אבקת כביסה זה שטויות. זה לא באמת משנה מה נבחר. הבעיה היא שלא מדובר רק בבחירת אבקת כביסה, אלא במה שקובע ומעצב את הדעות שלנו, הטעמים, המחשבות והרצונות של כל אחד מאיתנו. שטיפת מח גם קובעת, כמובן לאחר שרשרת תהליכים של שטיפת מח, למי נצביע בבחירות. 

 

אז כיצד מתמודדים עם שטיפת מח? 

הדרך היחידה להתמודדות היא באמצעות הטלת ספק וחקירה עצמית. אדם בעל מודעות עצמית גבוהה שכל הזמן מברר עם עצמו מדוע הוא חושב מה שהוא חושב ומנסה לרדת לשורש של כל דעה ותפיסה שיש לו. אדם כזה יכול להתמודד טוב יותר עם שטיפות המח היומיומיות שכולנו עוברים.