והוא כתב

לא. זה לא הולך לקרות, אבל אופטימיות היא דבר נהדר.
לפני שבוע. שישי, 14 באפריל 2017, בשעה 18:37

הן אלו שכותבות בגבולות שלהן: אתם!

לפני שבועיים. חמישי, 6 באפריל 2017, בשעה 15:06

מסתבר שיש לאבא שלי מרתף יינות רק בלי המרתף.

 

אישית, אני מעדיף מרתף יינות בלי היינות.

לפני חודש. חמישי, 9 במרץ 2017, בשעה 17:15

זו תהייה שמישהי העלתה בשיחה שהיתה לי איתה. והיא לא היחידה ששאלה זאת למעשה. אז הנה התשובה.

 

דוגמה אחת למה שזה נותן לי. זו דוגמה שעלתה בראשי עכשיו והיא נוגעת לכולנו. אקטואלית מה שנקרא: יוקר הדיור שהוא חלק מיוקר המחיה. כולם בוכים על כך שהדיור בארץ יקר. כלומר, כל אלה שללא בתים. למה בעצם השלטון לא פותר את הבעיה הזו? האם באמת זו בעיה קשה לפתרון?

 

מדוע מחירי הדיור כל כך יקרים?

כמו כל דבר בשוק החופשי, זה הכל עניין של היצע וביקוש. הביקוש לדירות גדול מההיצע, מה שמעלה את המחיר שלהן.

 

ומתוך הבנת הבעיה, נגזר הפתרון. הגדלת היצע הדירות. פשוט. נכון? אז אם הפתרון כזה פשוט, מדוע המדינה לא מאמצת פתרון זה? אולי בגלל שזה מסובך להגדיל את היצע הדירות? 

 

אריאל שרון כיהן כשר השיכון בשנים 1990-1992 (מתוך ויקיפדיה), עקב העליה הרוסית הגדולה של מאות אלפי אנשים, הוא הורה על האצת הבניה ובמהלך כהונתו נבנו יותר ממאה אלף דירות. אולי כיום זה נראה מעט, אבל אני מניח שביחס לסדר גודל של אז, זה היה המון. אז אם אריאל שרון יכל לדאוג אז למאות אלפי אנשים הזקוקים לדיור שזה מכבר הגיעו. אם אריאל שרון יכל לעשות זאת אז, לפני כמעט שלושים שנה, אז היום כשהמדינה בעלת משאבים גדולים יותר ויציבות כלכלית גדולה יותר, אין לה את האפשרות לעשות זאת?

 

יש לה. המדינה יכולה להציף את השוק בדירות חדשות ולהוריד את מחירי הדירות. אבל בואו נחשוב על התוצאה הכוללת של מהלך כזה. מי יהנה מהתוצאה? כל אותם חסרי דירות שרוצים לרכוש דירה אבל מחירה גבוה באופן לא פרופורציונאלי להכנסה החודשית. ולהלן, האוכלוסיה החלשה.

אבל יש גם השלכה נוספת להורדת מחירי הדיור. והיא כבר נוגעת לאוכלוסיה החזקה שבמדינה. ערך הדירות יצנח, דבר שיוביל להפסדים של מיליארדים עבור האוכלוסיה החזקה במדינה. שהם חברי הכנסת, בעלי ההון, אנשי תקשורת, שופטים, עורכי דין, בעלי חברות ועוד. רובם מחזיקים כיום דירות רבות כהשקעה. והם אלה שמכתיבים את אופן פעולת השלטון.

 

אז מדוע שהם יפעלו להורדת מחירי הדיור בדיוק?

 

זה מה שנותן לי לחקור, לחפור ולהבין תהליכים ואת המציאות בה אני חי.

 

 

"אבל איך זה עוזר לך בחיים?"

החיים רצופים בחירות וזה מאפשר לי להגיע להחלטות הנכונות. 

למשל לגבי ההבנה מדוע השלטון לא מציף את השוק בדירות. זה עוזר לי להחליט נכון במי לבחור ביום הבחירות. ואם אדייק: במי לא לבחור. לא לבחור באלו שכבר היו בעמדות השפעה בשילטון ולא פעלו לטובת כלל ציבור האזרחים.

 

זה ברור, אתם אומרים? אז איך בדיוק הליכוד שוב בשילטון פעם אחר פעם? מסתבר שזה לגמרי לא ברור לרוב האזרחים במדינה.

 

אני לא מציג כאן דעה פוליטית. ההתנגדות שלי לליכוד אינה נובעת מהעמדות המוצהרות של מפלגה זו, אלא מחוסר הדאגה שלה בפועל, לאזרחי מדינת ישראל.

לפני חודש. שלישי, 7 במרץ 2017, בשעה 13:17

"שטיפת מוח", היא חינוך מחדש תחת כפיה.  (ע"פ ויקיפדיה) 

יתכן וכך נתפס המושג הזה בספרות הרלוונטית, אבל מבחינתי המושג שטיפת מח הוא ממש כפי שנשמע מהביטוי. וזה לא מתרחש בהכרח מתוך כפיה. להיפך, כפי שגם בויקיפדיה מופיע: "ממחקרים שנעשו ב"שטופי המוח" התברר כי השפעת השינוי האידאולוגי התפוגגה במהירות אחרי שחרורם מהשבי."

דווקא כאשר הדבר נעשה שלא בכפייה ומתוך חוסר מודעות, ההשפעה עמידה יותר.

 

תהליך שטיפת המח הוא פשוט. "שטיפת" המח בזרם של מידע לאורך זמן. ולמעשה כל הציבור עובר שטיפת מח כמעט בכל מדינה שהיא. ותהא זו מדינה בעלת שלטון דיקטטורי או דמוקרטי.

 

הכח שבשטיפת מח נובע מתוך כח התמדה. "אבנים שחקו מים", אומר המשפט ואם אבן כך, קל וחומר מח האדם הנח לשינוי.

 

אנו תופסים את עצמינו כאנשים הגיוניים השוקלים בהגיון כל דבר לפני שאנו מגיעים להחלטה "מושכלת". הבעיה היא שאנו לא באמת שוקלים כל דבר וגם אם כן, לקבלת ההחלטה אנו נעזרים בידע מוקדם הקיים במוחינו. אבל מה אם ידע זה, בעצמו הגיע לשם באמצעות שטיפת מח..? וכאן אנו כבר מוצאים עצמינו בתוך לולאה.

 

אנו חיים בעידן המידע. מידע הוא אולי הדבר הכי נגיש היום לכולנו. כמות המידע העוברת דרך החושים שלנו היא בלתי נתפסת. הרדיו, הטלויזיה, האינטרנט ועוד, מספקים לנו הזנה בלתי פוסקת כמעט של מידע. 

 

מה אנו עושים עם המידע הזה? כאן בעצם נמצא שורש הבעיה של שטיפת המח. עם רוב המידע אין לנו באמת מה לעשות. אם זה בגלל שאין לנו בו שימוש כרגע ואם זה בגלל שהנושאים עצמם לא מעניינים אותנו. כך שלמעשה המידע הזה "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה". כלומר, בערך.. בפועל משהו בכל זאת נתקע באמצע. שאריות, שבבים, חלקים. וכאשר אותו מידע נטחן על ידי התקשורת והסביבה שלנו שוב ושוב, הרי שהשאריות הללו הולכות ומתגבשות.

 

מה קורה כאשר אני שומע מידע בנושא שמעניין אותי? אני מקשיב ומעבד. אני יכול להחליט שאני לא מסכים ובכך לתייג את המידע בראשי כלא ראוי. אבל מה קורה עם המידע שהזכרתי קודם? מה קורה עם רוב המידע שאין לי בו שימוש ולא מעניין אותי? אני לא מעבד את המידע הזה. אני לא מתייג אותו כראוי או לא. ואז אותן שאריות שהתגבשו בראשי עקב ה"שטיפה" של מידע הזורם דרכי, נשמר בראשי והופך להיות "דעתי". זה לא נעשה באופן מודע כמובן. אבל אם יום אחד מישהו "יתקיל" אותנו בשיחה על הנושא הקשור ל"שאריות" הללו, אנו "נקיא" את המידע שבראשנו כאילו היתה זו דעתנו האישית. אימצנו את המידע הלא מעובד הזה ובעצם המח שלנו נשטף.

 

זה מתרחש על בסיס יום יומי. זה קורה באופן מכוון על ידי ארגונים מסויימים כגון ממשלה, חברות עסקיות, מעצבי דעת קהל מהתקשורת ועוד. וזה קורה גם באופן לא מכוון כהשתלשלות של אירועים שהביאו לשטף של מידע בנושא מסויים, לאו דווקא מתוך ניסיון לשנות את דעת הקהל.

 

דוגמה לשטיפת מח בפירסומת:

גבר שלראשונה נאלץ לעשות כביסה במו עצמו ולכן מחפש בסופר אבקת כביסה. הוא יעמוד אל מול מגוון אבקות הכביסה וינסה להחליט מה לקחת. רוב הסיכויים הם שהוא יקח את אבקת הכביסה שהופיעה הכי הרבה לאחרונה בפירסומות, היות והיא תראה לו "מוכרת" ולכן גם תראה לו כבחירה הכי טובה. אבל האומנם היא הכי טובה? מתי בדיוק הוא טרח לבדוק? האם הוא בכלל מודע באותו רגע של בחירה, מה הביא אותו להרים דווקא את אבקת הכביסה המסויימת הזו?

 

אבקת כביסה זה שטויות. זה לא באמת משנה מה נבחר. הבעיה היא שלא מדובר רק בבחירת אבקת כביסה, אלא במה שקובע ומעצב את הדעות שלנו, הטעמים, המחשבות והרצונות של כל אחד מאיתנו. שטיפת מח גם קובעת, כמובן לאחר שרשרת תהליכים של שטיפת מח, למי נצביע בבחירות. 

 

אז כיצד מתמודדים עם שטיפת מח? 

הדרך היחידה להתמודדות היא באמצעות הטלת ספק וחקירה עצמית. אדם בעל מודעות עצמית גבוהה שכל הזמן מברר עם עצמו מדוע הוא חושב מה שהוא חושב ומנסה לרדת לשורש של כל דעה ותפיסה שיש לו. אדם כזה יכול להתמודד טוב יותר עם שטיפות המח היומיומיות שכולנו עוברים.

 

לפני חודשיים. חמישי, 2 בפברואר 2017, בשעה 18:14

 אבולוציה

האבולוציה נתפסת באקדמיה כאמת מדעית. זה דבר שחזר על עצמו לאורך כל התואר שלי, בקורסים השונים - ההתייחסות אל האבולוציה כבסיס מדעי לדברים הנלמדים בקורס. אך האבולוציה כסיבה לקיום המינים, אינה נכונה מדעית וזאת אראה כאן.

 

תהליכי האבולוציה

אם נפשט את האבולוציה הרי שהיא מורכבת בעיקר משני תהליכים:

1.      מוטציה גנטית (אקראית ומתרחשת בפרטים ולא בקבוצות)

2.      ברירה טבעית (אינה אקראית ומתרחשת בקבוצות)

לא ניתן להכחיש את נכונות שני התהליכים הללו היות וניתן לראות אותם מתרחשים בפועל, במציאות בה אנו חיים. הבעיה מתחילה כאשר לוקחים צעד אחד גדול מדי וטוענים ששני תהליכים אלה גם אחראים על היווצרות איברים חדשים ומינים חדשים של בעלי חיים. את זה כבר לא ניתן לראות מתרחש בפועל ומדובר רק בהשערה, השערה הנופלת במבחן המציאות.

 

תרשים עץ ולא סולם

התפתחות אבולוציונית מתבצעת כבתרשים עץ ולא כבתרשים סולם. כלומר השינוי שמתרחש, מתרחש רק על פרט אחד בדור ולא מתבצע שינוי הדרגתי של כלל האוכלוסיה, כך שכל האוכלוסיה "עולה מדרגה".

זוהי טעות שרבים טועים בה ולכן גם מסיקים מסקנות שגויות. התפתחות אבולוציונית כבתרשים סולם, עוד היתה יכולה איכשהו להתיישב עם המציאות הקיימת מההיבט הספציפי הזה, אך בשום פנים ואופן אינה יכולה להתיישב עם המציאות הקיימת כאשר היא כבתרשים עץ.

אם נשים לב לרעיון של שינוי אבולוציוני כבתרשים עץ, הרי שבדור מסויים בו התרחש השינוי האבולוציוני A, השינוי התבצע רק בפרט אחד ולא בשאר מיליוני הפרטים שבאותו המין. השינוי B (השלב השני בשינוי האבולוציוני) יתבצע באחד מצאצאיו של הפרט בו בוצע השינוי A. אך עם זאת שאר אלפי\מליוני צאצאיו, לא עברו שינוי כלשהו. אבל לא רק לפרט זה יש כבר מלא צאצאים, כי אם גם לשאר מיליוני הפרטים שלא עברו את השינוי A. כך שכבר בשלב השני של שינוי אבולוציוני, אנו נמצאים במצב בו יש לנו פרט אחד בלבד שעבר שני שינויים אבולוציוניים ואינספור מליוני פרטים שלא עברו את השינויים הללו. בשלב השלישי של השינוי האבולוציוני האינספור פרטים שלא עברו שינוי כבר עולים בחזקה.

בנקודה זו חייבים להבין שאם אותם פרטים רבים שלא עברו את השינויים, שרדו מאות ואלפי שנים במקביל לאותו פרט שעליו עברו השינויים, אין שום סיבה שבוקר אחד כל אינספור המליונים האלה יכחדו ורק הפרט הבודד שעבר שני שינויים אבולוציוניים ישרוד. ואף יותר מכך, כשמדובר ביצירת אבר כלשהו, אין מדובר בשניים שלושה שינויים אבולוציוניים כי אם באלפי שינויים קטנים כאלה הנפרשים על פני אלפי ומליוני שנים. המציאות היתה צריכה להראות פרט אחד שעבר את אלפי השינויים האלה ופרטים רבים אחרים שעברו רק מאות שינויים ופרטים רבים אחרים שעברו רק עשרות שינויים. במלים אחרות היינו צריכים לראות מגוון אינסופי של פרטים אשר מייצגים את כל השלבים בהם התבצעו השינויים. כי אם שינויים אלה שרדו מאות שנים על מנת להמשיך הלאה לשינוי הבא, אין שום סיבה שכל הפרטים בכל שלב של שינוי אבולוציוני קטן, יכחדו ורק הפרט שממשיך עם השינויים ישרוד. המציאות בהכרח היתה צריכה להיות כזו המלאה בכל אינספור שלבי הביניים. היינו אמורים למצוא את עצמנו חיים בין אינספור סוגי יצורים שונים המהווים את כל שלבי ההתפתחויות האבולוציוניות כולן. ושוב, מהסיבה הפשוטה ששינוי אבולוציוני הוא תהליך אקראי ממושך ואיטי, כך שאם שאר הפרטים בהם לא התרחש השינוי האבולוציוני שרדו מאות שנים עד כה, אין סיבה שאחרי שהתבצע שינוי באחד מהם, פתאום כל השאר יכחדו.

 

אגדת "המתאים שורד" – סיכויי ההישרדות

"המתאים שורד" היא תופעה הקיימת בטבע ולא ניתן להכחיש את עצם קיומה. אך יש ניסיון להציג את התופעה הזו כהסבר להעלמות שלבי הביניים המוזכרים בקטע הקודם. שוב, גם כאן נעשה שימוש מוגזם ולא מציאותי בתופעה קיימת ומוכחת.

בעולמנו העשיר יש אינספור מיני חיות. יש גדולות ואף ענקיות ויש קטנות ואף מיקרוסקופיות. יש חיות מהירות מאוד ויש גם איטיות. יש חיות טורפות ויש חיות אוכלות עשב. יש חיות עם מלא עיניים ויש חיות עיוורות. אינספור מיני חיות. אם כך, מהו הרעיון העומד מאחורי הברירה הטבעית, כאשר מדברים על סיכויי הישרדות טובים יותר?

האבולוציה טוענת שלאורך מליוני השנים התפתחו בברדלס רגליים המקנות לו מהירות עצומה והפרטים של הברדלס בהם התפתחו אותן רגליים מהירות היו בעלי סיכויי הישרדות טובים יותר, לכן המהירים שבהם שרדו ואילו "דגמי" הברדלס בעלי הרגליים האיטיות יותר, פשוט נכחדו עם השנים. אבל מדוע הברדלסים בעלי הרגליים האיטיות נכחדו ואילו הזאבים שגם הם טורפים והם ללא ספק איטיים יותר מהברדלס עדיין קיימים?

ומה עם השחפים, נגיד? אלו שהצליחו לפתח כנפיים המרימים אותם מעלה מעלה היו בעלי סיכויי הישרדות טובים יותר ואילו "דגמי" השחפים שלא פיתחו כנפיים "רציניות", פשוט לא שרדו, היות והיה להם קשה יותר לברוח בשעת סכנה? אז מדוע התרנגולים שרדו? מדוע היענים שרדו? ועוד כל מיני ציפורים שלא ממש עפות? מדוע לא שרדו זני שחפים (וכל ציפור אחרת שעפה) שלא מסוגלים לעוף?

מה המשמעות של סיכויי הישרדות טובים יותר כאשר מדברים על הברירה הטבעית? ואם סיכויי הישרדות טובים יותר, זה מה שמסביר את ההעלמות של כל שלבי הביניים בהתפתחות האבולוציונית, מדוע יש כל כך הרבה מיני חיות אחרות עם בדיוק אותו "חיסרון" אשר לכאורה גורם לסיכויי הישרדות פחות טובים? מדוע הללו שרדו והללו לא שרדו?

זהו חור גדול בניסיון השימוש בתופעת הברירה הטבעית. אין ביכולתה של הברירה הטבעית להסביר את היעלמותם של כל שלבי הביניים שרובם (לא שניים, שלושה) היו צריכים להמשיך ולהתקיים בעולמנו. סטטיסטית זה לא הגיוני שרק "אב טיפוס" אחד ישרוד לאורך כל שרשרת השינויים האבולוציונים ואלפי (ולאורך שלבי ההתפתחות בהכרח צריכים להיות אלפי דגמים בעקבות התפצלויות בכל שינוי גנטי שמתרחש) "דגמים אחרים" יעלמו.

 

זמן

כל בני האדם החיים על פני כדור הארץ נחשבים בני אותו מין ולכולם אותו מבנה גוף ואותן מערכות.
אין אף גזע שפיתח מערכת המיוחדת רק לו ושלא קיימת בגזעים אחרים. גם אם אפשר לזקוף לגזע מסויים יכולות גבוהות יותר בתחום מסויים, הרי שמדובר בהבדל כמותי ולא איכותי.
אפשר לנסות להתעקש ולדבר על הבדלים גנטיים אך יחד עם זאת, לכל בני האדם אותם איברים אורגניים בדיוק, באותם המקומות ובאותה הכמות.

מתוך ויקיפדיה, ערך "מוצא החיים": ידוע כיום כי התאים הפרוקריוטיים היו האורגניזמים הראשונים שנוצרו על פני כדור-הארץ, לפני כ-4 מיליארד שנים.

מתוך ויקיפדיה, ערך "אבולוציה של האדם": ההערכה המעודכנת לגיל אם קדמונית של כל בני האדם החיים כיום היא כ-170 אלף שנה.

אם ניקח 4 מיליארד ונחלק ב 170 אלף נקבל 24,000. כלומר, 24 אלף מחזורים של 170 אלף.

המציאות בה אנו חיים מראה שמאז האם הקדמונית שמלפני 170,000 שנה ועד היום, לא התפתחה שום מערכת חדשה בגוף האדם. אם אכן היתה מתפתחת מערכת כזו, הרי שהיינו רואים גזע מסויים עם המערכת הזו וגזע אחר ללא המערכת. בפועל, לכל בני האדם יש את אותן מערכות בדיוק כמו לאם הקדמונית מלפני 170,000 שנה.

אם המציאות מראה שבמשך 170,000 שנה לא התפתחה שום מערכת חדשה בגוף האדם. אז איך יתכן שתוך 24 אלף מחזורים כאלה (של 170,000 שנה שלא הספיקו לייצר אפילו מערכת אחת קטנה בגוף האדם), נוצר האדם כולו, המורכב מאינספור מערכות מורכבות? ועל אחת כמה וכמה איך נוצר כל העושר האינסופי של חיות על פני כדור הארץ?

והמתעקשים שיטענו שקיימים הבדלים "מהותיים" בין הגזעים השונים של בני האדם. גם הם יאלצו להודות שקצב התפתחותי שכזה לתקופה של 170,000 שנה, לא יספיק להביא להתפתחות האדם ולהתפתחותם של אינספור בעלי חיים, תוך 24 אלף מחזורים בעלי רמת שינויים דלה שכזו.

 

הישרדות החסר תועלת

האדם הוא סוג של מכונה. הוא מורכב ממספר רב של מערכות שיחד יוצרות את האדם.

המכונית היא גם סוג של מכונה המורכבת ממספר רב של מערכות. נדמיין מפעל מכוניות. נעמוד בחצר המפעל ונסתכל על המפעל הדמיוני הזה. מימין למפעל יש פתח דרכו נכנסים כל חומרי הגלם ומשמאל למפעל פתח דרכו יוצאת המכונית המוכנה. בתוך המפעל מתבצע התהליך ההופך את חומרי הגלם למכונית עובדת.

מבחינת לוח זמנים, ניתן לראות זאת כך:
ש1 - השטח מימין למפעל, הזמן לפני שחומרי הגלם נכנסו למפעל.
פ1 - הפתח מימין למפעל, הרגע בו חומרי הגלם נכנסו למפעל.
ש2 - השטח שבתוך המפעל, הזמן שלוקח לחומרי הגלם להפוך למכונית.
פ2 - הפתח משמאל למפעל, הרגע בו המכונית יוצאת מהמפעל.
ש3 - השטח משמאל למפעל, הזמן אחרי שהמכונית יצאה מהמפעל.

תפקידה של המכונית הוא לשמש כלי להסעת נוסעים. בזמן ש1 עדיין לא קיימת מכונית בה נוכל לנסוע. גם בזמן פ1 אין עדיין מכונית בה נוכל לנסוע. בזמן ש2 חומרי הגלם נמצאים בתהליך שיהפוך אותם למכונית, אך גם בזמן ש2 לא נוכל לנסוע במכונית, היות והיא עדיין אינה מוכנה לשימוש. רק מזמן פ2 והילך, נוכל לנסוע במכונית ולהשתמש בה בהתאם לתפקיד שלה.

בזמן פ1 מתחיל תהליך יצירת המכונית. זמן ש2 הוא משך הזמן בו לוקח ליצור את המכונית. בכל רגע שהוא לאורך זמן ש2 המכונית אינה מוכנה עדיין ואינה יכולה לבצע את תפקידה.

בהשאלה ללוח זמנים זה, ניקח את "תהליך ייצור איבר" כלשהו בגוף האדם. על פי האבולוציה מדובר על תהליך התפתחותי המתרחש על ידי שינויים קטנים והמתפרש על פני שנים רבות.

מצד אחד, הכלל האבולוציוני "המתאים שורד" של הברירה הטבעית, טוען כי רק שינוי הנותן יתרון לאורגניזם שורד ומצד שני הזמן ש2 במקרה הזה מתפרש על פני אלפי ומליוני שנים. ומכיוון שכפי שראינו במכונית, היא אינה יכולה להביא תועלת אלא רק לאחר תום זמן ש2, כך גם במקרה שלנו את התועלת נקבל רק לאחר אלפי ומליוני שנים. אם כך, מדוע ששינוי כלשהו ישרוד במשך אלפי ומיליוני שנים אם במשך כל הזמן הזה הוא אינו מביא תועלת?

אם נתעקש ששינוי יכול לשרוד אלפי שנים גם אם אינו מביא בהכרח תועלת ברגע זה ממש. ואם השינוי עצמו נוצר באופן אקראי. הרי שגם שינויים שאינם מביאים תועלת ישרדו במשך אלפי שנים. אבל אם גם שינויים שאינם מביאים תועלת שורדים, הרי שנקבל בסופו של דבר, איבר אמורפי חסר תועלת שנוצר בעקבות שינויים "רצויים" ושינויים ש"אינם רצויים", כאחד.

העין לא נוצרה ברגע אחד. גם אם לא נתייחס לעין המשוכללת שיש לנו כיום ונתייחס לעין הכי פרימיטיבית שנצליח לדמיין. גם לעין הפרימיטיבית הזו לקח זמן להתפתח. גם לעין זו יש זמן ש2 משלה.

השאלה הגדולה היא: מדוע שרד האיבר הזה לאורך כל זמן ש2 בהתחשב בכך שמדובר בזמן שנמשך אלפי שנים ובכך שלכל אורך אלפי השנים האלו האיבר לא היה פעיל ולא נתן יתרון כלשהו לאורגניזם בו הוא התפתח?

אם ניקח את העין ונבצע בה תהליכי רגרסיה. נבצע במערכת הזו כל פעם שינוי קטן אחד שמחסיר ממנה משהו. אבל רק שינוי שיכול להתרחש לבד אבולוציונית. המטרה היא ליצור את רצף ההתפתחות של העין אחורנית. מהזמן הנוכחי ועד לרגע בו היא החלה להתפתח. זמן פ1 שלה.

מהר מאוד נגלה שהעין מפסיקה לתפקד כאיבר ראיה ועדיין נותרנו עם מערכת מסובכת ומשוכללת שלא ברור איך היא התפתחה עד לשלב זה, אם עד שלב זה היא עדיין לא מבצעת את פעולת הראיה. איזה יתרון המערכת המסובכת והמשוכללת הזו נתנה לאורגניזם במשך כל אלפי שנות התפתחותה אם היא עדיין לא מאפשרת לאורגניזם לראות בשלב הזה. העין כל כך מורכבת ומשוכללת וכל חיסור הכי קטן של כל רכיב בה, מונע ממנה מלבצע את תפקידה.

 

תלות המערכות

כיצד מתמודדים עם שאלת התלות בין המערכות בגוף האדם?
למשל, פעילות הלב מבוססת על מערכת הורידים והעורקים, אך מה קדם למה? קודם היו צינורות ואחר כך משאבה או קודם משאבה ואחר כך צינורות? כי אין משמעות לאחד ללא השני והאחד לא יכול להתקיים ללא השני. אם אין לב, לא יתכנו עורקים, כי בלי משאבה שתזרים את הדם דרכם, הם חסרי שימוש. אם אין עורקים, לא יתכן לב, כי בשביל מה לפתח משאבה כשאין דרך מה להזרים את הדם. ואם מוסיפים גם את הדם למשוואה, זה רק הולך ומסתבך. כי מה קדם למה? העורקים לדם? הדם ללב? הלב לעורקים? העורקים ללב? הלב לדם? הדם לעורקים? הרי האחד לא יכול להתקיים ולפעול ללא האחר.
היכן זרם הדם לפני שהיו עורקים? מה היתה מטרת העורקים לפני שהיה דם? איך זרם הדם בעורקים לפני שהיה לב? אם הדם לא זרם, אז בשביל מה היה צריך עורקים? לאן הזרים הלב את הדם לפני שהיו עורקים?

שנוסיף את הריאות לפלונטר? הריאות הן שמזינות את הדם בחמצן על מנת שהדם יפזר את החמצן ברחבי הגוף. אז האם הריאות היו לפני הלב, הדם והעורקים? אם כן, לשם מה בכלל נוצרו הריאות אם אין מי שיחלק את החמצן ברחבי הגוף? ואם הריאות היו אחרי הלב הדם והעורקים, אז לשם מה הלב הזרים את הדם בעורקים אם אין חמצן לחלק לכל רחבי הגוף?

להוסיף עוד מערכות או שזה מסובך מספיק?
אז מה האבולוציה יצרה לפני מה? ואיך זה בכלל יתכן שזהו סדר "היצירה"?

למאמיני האבולוציה הפתרונים.

על תיאורית הקו-אבולוציה כבר קראתי. אבל התיאוריה מנסה להסביר את המשך ההתפתחות של שתי מערכות בצורה מקבילה. אך אין היא מתייחסת לרגע ההתחלה – מה נוצר לפני מה.

 

 

סטטיסטיקה

תייר אינטרגלקטי שהיה מבקר בכוכבים בגלקסיה שלנו היה נתקל בביקורו בכל כוכב, בכוכב "דל". לאחר מכן כשהוא היה מגיע אל הכוכב שלנו, הוא היה עומד משתאה לנוכח הפלא העצום שבכוכב שתושביו מכנים אותו, ארץ. אם אותו תייר היה גם בעל תואר כלשהו בהנדסה, הרי שלאחר חקירה קצרה הוא היה מגלה עושר אינסופי של מערכות ב"ממלכת החי" וב"ממלכת הצומח" כפי שהללו מכונים בפי תושבי הכדור. אותן אינספור מערכות שתושבי הכדור מקבלים אותן כמובנות מאליהן.

מה ההסתברות הסטטיסטית לקיום כל מה שאנו רואים, ללא מגע ידו של כח עליון כלשהו. קרי, ההסתברות שכל המערכות שביצורים החיים ובצומח נוצרו במקרה?

אגדיר שני מושגים שאתייחס אליהם כאן.
מערכת/מנגנון: רכיבים הפועלים יחדיו לצורך ביצוע תפקיד כלשהו.
חוסר תלות: אופן הפעולה והתפקיד של מנגנון אחד שונים מהמנגנון השני. כך שמנגנון אחד, אינו מהווה בסיס או חלק מהמנגנון השני (פעולת הקיבה אינה בסיס לפעולת השחלות ולהיפך. אומנם, אורגניזם חי חייב גם מערכת עיכול וגם איברי רביה כדי להתקיים, אבל אין הכוונה כאן לתלות מהסוג הזה).

האדם מורכב ממספר רב של מערכות. כאשר כל מערכת, בעצמה בנויה מתתי מערכות, שאף הן בנויות מתתי מערכות.
לכל מערכת יש אופן פעולה ותפקיד. במציאות אותה אנו מכירים מחיי היום יום, מערכת בעלת אופן פעולה ותפקיד מוגדר, היא מערכת שמישהו תכנן על מנת שתפעל בצורה מסויימת ותבצע תפקיד מסויים. עם זאת כשזה מגיע לדברים הקיימים בטבע, יש המשאירים זאת לידי המקרה\האבולוציה.

עין, אף, לשון, אוזן, עצמות, כלי דם, מפרקים, עור, לב, כליות, איברי מין, ריאות, ושת, קנה, ציפורניים, רוק, דמעות וכו' כאשר כל מערכת כזו מכילה תתי מערכות ומערכות משנה. אני מניח שאפשר לומר שניתן היה להוציא מעל לאלף רישומי פטנט שונים רק על המערכות שבגוף האדם.

בויקיפדיה כתוב שהתפתחות התא החי הראשון היתה לפני כ 4 מיליארד שנה. הצמחים לפני כ 500 מליון והיונקים לפני כ 200 מליון שנה.

נניח שההסתברות להיווצרות מנגנון כלשהו בחי או בצומח בתקופה של 4 מיליארד שנה עומדת על 0.9. אלו סיכויים של 90% שהמנגנון יווצר ללא שמישהו תכנן או יצר אותו. זו הסתברות כמעט ודאית.
נתייחס רק לאלף מנגנונים שונים בגוף האדם ונחשב את ההסתברות שכל המנגנונים האלה יהיו קיימים לאחר 4 מיליארד שנה.
מכיוון שמנגנון אחד אינו מהווה בסיס למנגנון אחר (העין אינה בסיס לאוזן ולהיפך), הרי שמדובר בחישוב הסתברות למאורעות בלתי תלויים. ולכן החישוב הוא 0.9 בחזקת 1000. התוצאה היא כ 45 אפסים לאחר הנקודה. זה די שואף לאפס.

למעשה, בגוף האדם יש מעל לאלף מנגנונים. אם נוסיף את שלל החיות בטבע נגיע למספר עצום של מנגנונים. נוסיף גם את המנגנונים המופלאים של ממלכת הצומח ואנו עומדים על מספר בלתי נתפס של "פטנטים רשומים". כך שבפועל אין מדובר ב 45 אפסים לאחר הנקודה, כי אם למספר גדול יותר לאין שיעור. וזה עוד כאשר אנו מתעקשים על הסתברות של 0.9 להווצרותו של מנגנון בלתי תלוי אחד. הסתברות שהיא כמעט ודאית. כך שסטטיסטית, ההסתברות להיווצרות כל שפע המנגנונים שבעולם החי והצומח על פי תיאוריית האבולוציה היא אפס.

 

שלל תהיות נוספות

מה קורה כאשר איבר המתפתח אבולוציונית באורגניזם מגיע למימדים שכבר אינם מתאימים למיקום שלו. איך האיבר מוצא את מקומו במקום מתאים יותר?

איך האבולוציה מסבירה את הסימטריות? נוצרה לה יד אחת ועכשיו פוף, צצה לה יד גם בצד השני? האם כל יד התפתחה בנפרד? הידיים התפתחו במקביל? מי דאג לשמור על איזון בין שתי הידיים? ובכלל, איך זה שמערכות הגוף בתוך האדם אינן מסודרות בצורה סימטרית אבל חיצונית אנו סימטריים?

איך (ולמה?) התפתחה מערכת הרביה הנקבית והזכרית במקביל? כיצד התרבה האורגניזם לפני שמערכת הרביה הנקבית והזכרית התפתחו? אם היתה לאורגניזם דרך אחרת להתרבות במשך אלפי השנים, מדוע לפתח מערכת רביה חדשה? בזמן התפתחותה של מערכת הרביה החדשה, הרי היא לא מיד היתה פעילה ומתפקדת, אם כך מדוע היא המשיכה להתקיים ואף להתפתח! אם באותה נקודת זמן היא לא נתנה יתרון קיומי לאורגניזם?

 

לסיכום

ניתן להשתמש בתיאורית האבולוציה. האבולוציה יכולה להסביר את הגבהים השונים בין אוכלוסיות שונות. את השוני בגוון העור, צבע העיניים ועוד התפלגויות שונות של מאפיינים שונים באדם. אבל בשום אופן האבולוציה אינה יכולה להסביר יצירת איברים חדשים ואכן ניתן לראות שלכל האוכלוסיות של בני האדם יש את אותם איברים בדיוק, גם לאחר "170 אלף שנה של אבולוציה".

כך שאין בעיה עם האבולוציה עצמה. הבעיה היא עם המדענים המקנים לאבולוציה יכולות שאין לה.

לפני 9 חודשים. שישי, 15 ביולי 2016, בשעה 12:28

עכשיו שמעתי ברדיו את צמד המלים הללו "העולם החופשי".

 

זה לא. העולם המערבי אינו עולם חופשי. הדמוקרטיה אינה יוצרת בהכרח חופש. העבדות לא חלפה מהעולם, היא רק שינתה צורה. 

 

"העולם החופשי" מתנהל על פי אינטרסים. בעלי אינטרס, השפעה וכח הם אלו המנהלים את ההצגה (בלי מרכאות). רובינו עבדים שלהם, רק שאנו לא ממש מבינים זאת. כשאתם קונים את הגלקסי או האייפון האחרון למרות שגם הישן שלכם מתפקד מצויין, אתם פועלים לפי חוקי העבדות שהם מכתיבים לכם. כשאתם משלמים מיסים כל כך גבוהים והם משלמים מיסים כל כך נמוכים במקרה הטוב ובמקרה הרע מקבלים הטבות ומענקים ותספורות, אתם משרתים אותם.

 

כשאתם קמים בבוקר לעבודה, חוזרים הביתה עייפים, משחקים קצת עם הילדים, משוחחים קצת עם האשה/בעל ואז הולכים לישון ושוב קמים ליום חדש רק כדי לעבוד שוב, שליש מחייכם בעבודה שאולי שכנעתם את עצמם שטוב לכם שם, אבל אם לא היו משלמים לכם, הרי לא הייתם הולכים לשם. אתם לא שם בגלל הכיף.

 

כשהעבודה מושכת מכם כל טיפת אנרגיה והילדים/בני זוג/חברים לוקחים את המעט שנותר לאחר יום העבודה. אין לכם את הזמן, הכח והחשק לחשוב.

 

אתם מגיעים סחוטים ונופלים על הספה מול המכשיר ואין לכם כח וחשק לחשוב.

 

וכשאתם לא חושבים

לפני 9 חודשים. רביעי, 6 ביולי 2016, בשעה 09:53

בתמונה הזו נתקלתי, כנראה כאן בכלוב והיא עוררה את הדימיון שלי. מכיוון שאני אוהב שהכל מוגש לי לידיים ובמקרה הזה, לזין. חשבתי לבנות מתקן שיפשק אותה בדיוק לגובה הרצוי.

 

וזה מה שיצא.

ניתן לכיוונון מעלה ומטה וכיוונון רוחב הפישוק.

 

 

וכמיטב המסורת אצלי. זה גם מתפרק ומתקפל.

 

 

לפני 9 חודשים. שבת, 2 ביולי 2016, בשעה 21:54

בעקבות פוסט קודם כאן, החלטתי לכתוב משהו בעניין.

לרעש תקשורתי יש נטיה לגווע ולהעלם כלא היה. אני נוטה להאמין שלצערי זה גם מה שיקרה כנראה בנושא הפלילי של חטיפת הילדים התימנים. מה שכה הזוי בעיני זה שהמדינה בעצם מודה שהתרחש פשע נורא בעצם ההתעקשות על הארכת החיסיון של מסמכים בנושא לעוד שבעים שנה נוספות. יותר הזוי מזה אין. במדינה "עלק" דמוקרטית, מסתירים מידע פלילי מהציבור באופן מוכרז והציבור? נם לו.

 

אבל קצת הומור שחור בנושא. משהו שעלה לי בראש לפני כמה ימים.

 

אבא תימני כועס על הבן שלו וצועק עליו: למה לא חטפו אותך! למה?!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמא כועסת על הבת התימניה שלה וצועקת עליה: למה לא חטפו אותך? למה?!

את אשכנזיה, אמא.

לפני 10 חודשים. רביעי, 29 ביוני 2016, בשעה 07:46

הן קובעות עמדה נחרצת.

אין להן את הידע על מנת להסביר/להוכיח את דעתן האישית. 

הן בכלל לא מתעניינות ברעיונות הקשורים לכך. 

זה לא ממש מעניין אותן אם התפיסה שלהן נכונה או לא.

הן ימשיכו לזלזל בכל תפיסה אחרת.

 

 

אבל הן לא מעוניינות להמשיך בדיון הזה.

 

 

לאחרונה נתקלתי בלא מעט נשים כאלה.

ומה כבר ביקשתי? בחורה נבונה, סקרנית, רגישה, מצחיקה ודוגמנית. זהו.