לפני שנתיים אימצתי את הכלבה שלי. אגב, פאני סטורי, מדובר בכלבה מגזע מסוכן, ושמעתי לא מעט שגברים ירגישו מאויימים ממני כי אני מגדלת חיה כזו בבית. לו רק היו יודעים )))))
בכל אופן, אימצתי אותה והבאתי הביתה, חיה עוצמתית ולא מחונכת. לא יכולתי, גם אם הייתי רוצה, לפעול עליה באמצעים כוחניים. בחורה במשקל חמישים קילו, וכלבת פרא במשקל 30. אז התחלתי לשכנע אותה שכדאי לה לשתף איתי פעולה. בהתחלה היא הבינה שאני מקור כל הדברים הטובים שיכולים לקרות לה, וחיפשה בחברתי. אחרי זה, באופן טבעי לכלב היא נקשרה אלי והראתה חיבה. לו ידעתי אז, כשליקקה לי את היד בפעם הראשונה, ששנתיים מאוחר יותר אני אתחנן שתעזוב אותי לנפשי לפחות כשאני מנסה ללמוד.... לבסוף האהבה שלה אלי חצתה את כל הגבולות האפשריים, היא נתנה בי אמון אינסופי, והפכה לתינוקת המתפנקת שהיא היום, היא לא מורידה ממני את המבט, ומנסה בכל רגע נתון לקלוע למצב הרוח שלי. לא תמיד היא מצליחה, אבל מה לעשות, היא כלבה אחרי הכל.
בכל השנתיים שהיא אצלי הפעלתי נגדה אלימות רק פעם אחת - כשכירסמה כבל חשמל שבמזל לא היה מחובר לשקע. וגם על זה אני מצטערת עד אינסוף.
ולמה אני כותבת על זה בכלוב?
תמיד הייתי משחקת במשחקי שליטה עם בני הזוג, המאהבים המזדמנים, והשולטים המעטים שהיו לי. רציתי שיראה שהוא חזק ממני, שיכניע אותי, אני אשה חזקה, ולא אתמסר בקלות לגבר שלא יוכיח לי שהוא יכול עלי, אפילו שאני צריכה ומשתוקקת לשליטה והתמסרות.
עד שפגשתי אותו.
הוא לא ניסה להוכיח שהוא חזק ממני, אלא פשוט קיבל זאת כנקודת מוצא, אקסיומה שממנה יוצא השאר, עוד לפני שזה מגיע לסקס ובדסמ. הוא החליט שמכיוון שהוא חזק ממני (מה שאגב לא יצא לנו לבדוק, כי כאמור לא היו משחקי אגו בשום שלב), מוטלת עליו האחריות לדאוג לי, והוא קיבל אותה במלואה. לעיתים, כשאני מוחה, הוא פשוט מקבל לתשומת ליבו מה התחומים שאני מסרבת לתת לו לפלוש אליהם, וממשיך להפגין דאגה ותמיכה ללא הפסקה. כי אני חלשה, אני צריכה את העזרה שלו, את הניחום שלו.
ואני מעולם לא הייתי כנועה כל כך, כמו שאני איתו. ומעולם לא הייתי כל כך שלמה עם הישיבה לרגליו של מישהו. ומעולם לא הצלחתי לכבות את הראש באופן מוחלט כל כך ולהתמסר לרגע בידיעה שאני בידיים טובות, שהגבולות שלי ישמרו, הצרכים שלי יסופקו, והרבה מעבר
והנה אני כבר מתבוננת עליו, מנסה לקלוע למצב הרוח שלו, סופגת חצאע הערות שהוא זורק בשיחה כדי לדעת מה הוא אוהב, ומנסה לרצות עד אין קץ.
ולא תמיד אני קולעת. אבל מה לעשות, אחרי הכל אני רק כלבה...