אהבתי את מי שהיית

שיחה שהתחילה מההצעה שלי ללהגיע אליו במהלך השבוע נגמרה בפרידה. 
כי פשוט לא אוהב אותי יותר, ואולי לא אהב מעולם, כי איך אפשר בזמן כל כך קצר גם לאהוב וגם להפסיק?

ואני כל כך מרוסקת שאיבדתי את היכולת אפילו לבכות. ואיך אתגבר? הוא היה, ועדיין, מושלם. כל מה שיכולתי לבקש ויותר. רק לא מסוגל לאהבה (כפי שאמר).

דווקא היינו יכולים להיות זוג נהדר, גבר שלא מסוגל לאהוב, ואישה שאי אפשר לאהוב אותה.
וכואב לי, פיזית ממש, כאילו ליבי נעקר מהמקום. ואני לא מצליחה אפילו לקרוס לשינה עמוקה שתשכיח ממני את עצמי ולו לשעות ספורות.

ואני מרגישה כאילו הייתי כלום ושום דבר, רק לא לרגליו, אלא בפני עצמי. כמו קליפה ריקה של ביצה שנזרקת לפח אחרי שהחביתה הוכנה.

ואני רק רוצה להתכרבל בתנוחת עובר על הרצפה ולחדול מקיום, גם כקליפה. אבל נראה שבלתי אפשרי למות מלב שבור, ונידון עלי להמשיך להתהלך כמו רוח רפאים בדירה שכל דבר בה מעשה ידיך, ולראות במראה כל יום את האדם שהפכתי להיות עבורך, אך אינך רוצה בו יותר. 

 עריכה:

טורפי נבלות יקרים, תחסכו ממני בבקשה את הפניות שלכם

באוגוסט האחרון הגעתי לדאנג'ן בפעם הראשונה, בליווי ד'. הייתי אולי שבוע אחרי הגילוי המדהים שאני בעצם נהנת לחוות כאב, ולא רק לאונן על פורנו של kink.com עד אובדן הכרה. הכל היה נורא חדש ומעניין. משום מה לא הרגשתי שמקומי להציק לאנשים אקראיים שבאו להינות, באופן כללי אני לא נוהגת להציק לאנשים אקראיים. ולכן, כשכמה חודשים אחרי הגעתי לדאנג'ן לבד, הופתעתי מכמות ה"מתחילים" שהרגישו בנוח לפנות אלי ולשאול שאלות מכוונות כמו "שלום אני חדש מה עושים כאן?" "אנשים באמת נהינים ממכות? את נגיד אוהבת שמרביצים לך?" "את יכולה להראות לי איפה המבוך? אף פעם לא הייתי שם" אני לא יודעת למה ציפו אותם השואלים. במקרה הטוב הם חצופים שחושבים שהבליינים המקומיים הם  מוקד בידור והכוונה לעוברים והשווים. במקרה הפחות(והסביר יותר) ציפו שיצא להם משהו מזה מתוך העדר כבוד בסיסי לאדם שמולם והנחת מחדל שכל בחורה שנמצאת בדאנג'ן היא זונה זולה שתמצוץ לו באוטו אם רק כבודו ירמוז שזו אופציה. מאז יצא לי להיות במסיבות עם סינון קפדני יותר, ונהינתי המון ואף אחד לא פנה אלי בזלזול. אני לא נותרת טינה לדאנג'ן. זו נקודת ההתחלה של הצד הבלייני של הקהילה. פסאודו-דומיננטיים אקא "שלום זונה בואי נזדיין מעבר לפינה" (טרו סטורי, לצערכם. תתביישו במין הגברי) עוברים סלקציה בדאנג'ן כי לבשו חולצה שחורה, אבל לא יקבלו הזמנה לליין אינטימי יותר.

למה אני כותבת את זה? כי התופעה המשיכה ועקבה אחרי לכלוב. האתר הזה הוא הבית של הקהילה שלנו בישראל, המקום שלנו לשתף חוויות ללמוד, לפרוק, וכן, גם להכיר, אבל זו לא תמיד המטרה. אתמול קיבלתי הודעה מגבר מציאה שבתאור העצמי שלו כתב שרוצה אישה שתבין שהוא מחליט עליה (לא ציטוט, אבל אותה רמת שפה) ובהשקפות על עולם השליטה השאיר משפט מעולם הדת ש מרמז כי היה רוצה לחזור לימים בהם אשה היתה רכוש בבית אביה ואז  בעלה. כי בדסמ זה מילה נרדפת לפטריארכיה של המאה ה18. תוכן ההודעה היה אטרקטיבי לא פחות - הוא שאל מה הכוונה לנשלטת. אתן קולטות? בכלוב!! גבר שואל בהודעה פרטית מה זה נשלטת בכלוב!!! למה הוא ציפה? לאן רצה לפתח את השיחה? מה שבטוח, תמימות לא היתה בהודעה הזו.

וזה מעצבן אותי. אני לא יודעת אם השולטות שכאן חוות משהו דומה,אבל יש הרגשה שלגברים ונילים יש מן תחושת זלזול בנשים הנשלטות שנתפסות בעיניהם כטרף קל. אם האישה מוכנה לרדת נמוך, היא כנראה חסרת סטנדרטים. אם אוהבת סקס אלים כנראה מפתחת פנטזיית אונס, וכל "לא" שלה מתפרש כ"תלחץ עלי יותר". (מסקנה לא מההודעה הספציפית שהזכרתי, אלא משטף בלתי פוסק של הודעות בסגנון)

אז כן. אני מצצתי לאדוני ברכב נסיעה שלמה מהמרכז לדרום. אחרי שאכל ארוחת סדר פסח בבית הורי, והיינו בדרך לבית הוריו. אני שתיתי את השתן של אדוני לראשונה אחרי שהעביר אותי דירה. לא עזר לי לעבור, אלא ממש עשה הכל בעצמו ולא נתן לי להזיז אצבע בכל התהליך. 

אני יורדת למטה בנקישת אצבע,  ועשיתי את זה, בזמן שאדוני השתעמם כשהתקין על המחשב שלי ויזואל סטודיו כי אני מתחילה תואר במדעי המחשב באוקטובר, והוא רוצה שאני אבוא מוכנה. 

אחרי שאני מסיימת לספוג סטירות הצלפות ויריקות ושנינו מוטלים באפס כוחות על המיטה, הוא יהיה זה שיקום ויוציא את הכלבה שלי בזמן שאני מתחילה לנמנם.

והרשימה יכולה להמשיך עוד שעות, אבל בשורה התחתונה הבן אדם שהכי מכבד אותי, דואג לי ומשקיע בי הוא הבן אדם שאני מוכנה לבטל את עצמי לחלוטין ולרדת הכי נמוך שאפשר למען הסיפוק שלו. ויחסי הכוחות בתוך הקשר שלנו לא מקנים לאנשים מבחוץ לפנות אלי בזלזול והתנשאות, או להניח שהמהות שלי זה לשעשע ולשרת אותם.

ומי שהפוסט הזה מכוון אליו כנראה לעולם לא יקרא אותו, כי להכנס לבלוג זו הרי השקעה גדולה מדי עבור גברים שמחפשים זיון פשוט וזריז עם בחורה חסרת הכבוד העצמי שהם חושבים שאני. אבל כתבתי, כי עלה רפש עד נפש.

ובייב, אם אתה קורא את זה, הנה לך עוד הוכחה שאני לרגע לא שוכחת ולא מפסיקה להעריך את העשייה שלך עבורי. אתה מושלם וזכיתי בך 3›

אני נכנסת למקלחת, מורידה את הראש של הדוש, מדליקה את זרם המים, ומתכוונת... לפרוק. באופן כללי אני אוהבת לאונן, בעיניי זה לא תחליף למין, אלא זמן איכות עם עצמי שלא תלוי בשגרת חיי המין שלי. 
המים החמים כבר התחילו להגמר, אבל משום מה הגמירה, הכל כך קלה וזריזה בדרך כלל (בניגוד לסקס, אגב. לצערי) לא הגיעה. אולי כי הרגשתי קצת רע מהשיחה שחתמה את הפגישה שלנו, לא יודעת. אז כדי לפצות על זה המחשבה שלי נדדה לזיון האחרון שלנו, זה הלא מתפשר, שאמרת שהיה לך קשה עם התגובה שלי :(. 

***

אתה תגיע בהפתעה, בלי להודיע מראש. אני אהיה בבית, אנמנם או אראה סרט. הדלת תיפתח, הכלבה שלי תקפוץ עליך, וכשהיא תסיים יגיע תורי. עוד לפני שתוריד נעליים תנשק אותי כשידך כבר אוחזת בשיער, וכשתסיים בתנועה חדה תוריד אותי על ארבע. ואני בכלל לא אהיה במצב רוח לשליטה (פנטזיית אונס? מישהי?),  אבל אני אף פעם לא אומרת לך לא. אגב, זו עובדה. לא זכור לי שאי פעם ביקשת משהו וסרבתי, לא רק בהקשר מיני, אלא גם בשגרה. אני כזו שפוטה שלך, כשחושבים על זה. 

הכל יתחיל מזה שתגרור אותי למקלחת מהשיער, ותכניס לי את הזין לפה. אני כמובן אתחיל להתאבד עליו, כהרגלי, אבל אתה תעצור אותי ותגיד "רק את הכיפה, כלבה, היתה לי נסיעה ארוכה". אני אשחק עם הלשון בעדינות מסביב לעטרה, בלי להוציא את הזין שלך מהפה, ואתה בינתיים תלטף לי את השיער. כשתצא הטיפה הראשונה אני אפתח את הפה בכל הכוח, כדי שיהיה לך נוף. אני יודעת שאתה אוהב לראות את זה. אבל גם כי אני קצת רמאית וכל פעם מקווה שחלק ינזול לי מהפה ואני לא אצטרך לבלוע הכל. אתה תשתים פחות או יותר נצח, אכן נסיעה ארוכה, ואני אבלע  הכל, ואגרגר קצת בהפסקות שתיתן לי בין לבין. במציאות אני מצליחה לבלוע אולי 4 פעמים, ואז נשברת ומתחילה לירוק, ולבקש מים, ולהתמרמר. לא להתחנן כמו שפחה, אלא להתמרמר כמו פולניה. אבל זו פנטזיה שלי אז אני מפרגנת לעצמי קצת :)

כשתסיים, כהרגלך תזיין אותי חזק בפה, ותכניס כמה פעמים לגרון, כדי שאני אקיא. כי אתה כזה אדון מתחשב 3>. ואני סוף סוף אקבל את ההזדמנות למצוץ לך בכל הכוח, כמו שאני אוהבת. אתה תעצור אותי, רק כדי להגיד איזו נפלאה אני, ואז תכניס לי כמה סטירות על אותו הצד ויריקה על הפנים. "אל תנגבי". אנחנו נעבור לחדר, כי המקלחון כל כך לא נוח. בחדר אתה תעמיד אותי על ארבע ותצליף בי עם השוט, כמו שאתה אוהב, אחרי שאתה מוריד את רוב הזנבות (אם כי תשאיר יותר זנבות מהמציאות. להתפנק אז עד הסוף 😄 ). אחרי כל מכה אני אגיד "תודה, אדוני". או לייתר דיוק אצעק\איילל, תלוי באיזה מקום כל מקה תנחות, וכמה תרחם עלי. 
אחרי זה אתה תמשיך לזיין לי את הגרון, כבר לא ישאר לי מה להקיא, ככה שאפשר לא להתחשב בסדינים. תשכיב אותי על הגב עם הראש הפוך ותעמוד מעלי, וזה אפילו לא יהיה זיון. אתה פשוט תאונן עם הפה הפעור שלי, תוך כדי שאני אחנק מהריר, ופשוט אחנק. "את רוצה זיון?" תשאל אותי בלבביות. אני אהנהן בכל הכוח. "את יודעת שזיון צריך להרוויח. נראה כמה פעמים תצליחי לתת לי לפמפם את הגרון שלך ברצף. 5 פמפומים - הרווחת זיון. 10 - הרווחת חומר סיכה. 20, ואני אפילו אתחשב בך ואהיה עדין בהתחלה." זו תהיה לגמרי רמאות מצידך. אני לחלוטין חדשה בכל הגרון העמוק הזה, ורק לאחרונה הצלחתי להגיע למצב שאפשר לזיין אותי בתוך הגרון. 5 אני מחזיקה תמיד, ושנינו יודעים את זה, אבל 10-12 זה השיא שלי. כן אני סופרת. עולב.

"כמה נסיונות יש לי, אדוני?"
"3".
בפעם הראשונה הזין ייכנס לגרון חלק, אתה תחזיק אותי ביד אחת בשיער, ובשניה באחורי הראש, ותזוז לאט, כשכל מילימטר של הזין העצום שלך מורגש. בקצב הזה אני מחזיקה בקושי 4, ומעיפה את הראש שלי בתנועה חדה. אני אשתעל ואשתנק ואחזיק את הבטן, אבל למזלי כבר אין מה להקיא. 
בפעם השניה תרחם עלי טיפה יותר, אחרי הכל אתה גם רוצה לזיין אותי ;), אבל זה עדיין יהיה קצב איטי מהרגיל. אתה תכניס לכל העומק ותוציא כמעט עד הסוף, ותספור בטון מתגרה. א-חאד, שתא-יים, של-וש, אר-בע, חא-מאאאש (החמישי יהיה איטי יותר, ותתעקב בפנים ל2 שניות) אחרי החמישי הזה אני שוב נשברת. אבל היי, הרווחתי זיון!!!
בפעם השלישית אני כבר מוכנה כאילו החיים שלי תלויים בזה, הגרון שלי פתוח ורחב, הפה מלא ריר, ואני נחושה להרוויח את הלוב.

1.2.3.4.555.6.7.8.9. 
אחרי התשיעי אתה תולש אותי מהזין שלך. "החלטתי שאם הרוק שלך לא מספיק, אז עשית חצי עבודה".

אתה תחבר בעזרת הסרט הדבקה את הידיים שלי לרגליים, ככה שאני פעורה בתנוחה שביני לבין עצמי אני אוהבת לקרוא לה "צפרדע", ובה אתה חודר הכי עמוק, ומחזיק אותי מפוסקת. אני רטובה, אבל לא מספיק. בחדירה הראשונה אתה מרחם עלי ומכניס לאט, מתעקב בפנים. אני מתחילה לנשום כבד. אתה מותח אותי אליך בלי לצאת, ואני מרגישה איך אתה מדגדג לי את הטחול. ופתאום אני קטנה, חסרת משמעות, לא יותר מנדן. ומה שווה נדן ריק? בעודי מהרהרת בנושא אתה תצא ותכנס שוב, הפעם מהר ובכוח. אני אפלוט צליל יבבה. אתה תחייך בחיוך הזה שמור רק לי, ורק לרגעים האלה ותסטור על פני בעוצמה. "כואב? טוב מאוד זונה". בשלב הזה אתה כבר פשוט תזיין אותי בקצב איטי, אבל תנועות חדות, חזקות, יוצא-נכנס יוצא-נכנס, ואני אקח נשימה עמוקה ביציאה, ואפלוט אותה בצעקה כל כניסה. אתה שוב תתעקב בפנים, כשאני מתוחה עליך וכבר מייללת כמו הכלבה הקטנה שאני ותנחית עלי סטירות חזקות בפנים ובחזה ביד אחת, והשניה תחנוק אותי. אני כבר לא אדע איפה כואב יותר, אלחם על כל נשימה, ורגע לפני שהעולם יתחיל להחליף צבעים אתה תעזוב לי את הצוואר ותצא קצת. ממש קצת. דמעה בוגדנית תנצל את ההפוגה הקצרה לפרוק מתח, אבל ידיי קשורות, כך שלא אוכל למחות אותה. "את יודעת שאני שונא שאת בוכה". "מצטערת, אדוני".
אתה תהפוך אותי על הבטן, ותחדור. הזווית מחרידה, ואני אשחרר צעקה לתוך הכרית. הו, תודה לאל, לפחות עכשיו יש כרית ואני יכולה לצעוק כמה שאני רוצה כשאת צורחת לכרית השכנים לא שומעים. מבית היוצר של כשאת מתחת לשמיכה מפלצות לא אוכלות אותך 

כעבור זמן מה, כרגיל, צעקות הכאב יתחלפו בהנאה, אני אתרחב וארטב ואתרגל ואכיל אותך ללא מאמץ. הניסיונות לברוח יתחלפו בתנועות עם הקצב, אתה תאחוז בי כמו בבובה באגן ובפה,  ותלביש אותי עליך בקצב מהי, ותגיד שאני הזונה שלך, ושאני כלום, מכשיר לסיפוק המיני שלך, ואני אהנהן בהסכמה. בלי לצאת תהפוך אותי חזרה על הגב, ולא תזוז, רק אני אזוז מתחתיך בכל בכוח. אתה תורה לי לפתוח את הפה, ותירק לתוכו. "לא לבלוע". אני אשאר בפה פתוח, ואתה תמלא אותו ביריקות. כשתרשה אני אבלע ואצ'ופר על כך בסטירה. "תודה אדוני"

אתה תגמור בתוכי, ואני ארגיש את הפעימות שלך בפנים. תכניס לתוכי אצבעות ותיתן לי ללקק את הזרע שלך מעורבב במיצים שלי בהתחלה מהאצבעות ואז מהזין. 

ואז תיקח אותי על הידיים למקלחת, ותשאיר אותי לשכב לרגליך בזמן שאתה שוטף מעצמך את הדרך והסקס. לאט לאט אתה תחזור לעצמך, ואני עדיין אשאר שם,במצב שפוטה. ואז, בעודי קשורה מפוסקת ולא יכולה להתנגד אתה תוריד את הראש של הדוש, ותכוון זרם מים חמימים לכיוון הכוס שלי, עם רגל אחת על הבטן שלי כדי שאני לא אזוז. "אני רוצה שתגמרי. עכשיו". זרם מים מכוון ישירות לדגדגן, אגב, זה אחד הדברים הפחות נעימים. ואני כמובן אגיד לך את זה. "היה לך עד עכשיו להינות, עכשיו אני לא רוצה שתהני, אני רוצה שתגמרי" ותגביר את הזרם. 

****

מה זה? איפה אני? למה אני לבד? מה היה כאן עכשיו? וואוו, זה היה אחד טו-אוב. 

ואיך שסיימתי רצתי חיש מהר לרשום את הפנטזיה המושלמת שלי. מהסוג שאתפלל שיגמר בזמן שזה יהיה בזמן אמת, ואז אזכר בחיוך הרבההה זמן אחרי. 

בבקשה? אפשר ככה? 

אתמול הזהרתי את אדוני שאני הורמונלית ובכיינית, ושאני יכולה לבכות מכל דבר, אז שיבחר אם לנתב את זה לכאב או עלבון ובדידות.

אדוני כמו שציפיתי מהאדם שאוהב אותי בחר בכאב 3›

הוא קשר את ידיי מאחורה בסקוטצ', כך שלא יכולתי להתנגד, והנחית עלי סטירות חזקות אחת אחרי השניה. ניסיתי לברוח לחזה שלו ולהסתתר מפניהן, אך הוא תפס אותי בשיער והמשיך. הדמעות ירדו מעצמן, ונראה כאילו אין לזה סוף.

אדוני לא סובל דמעות. זה היה בשביל לספק לי מקום לגיטימי לבכות ולהתפרק. התחשבות מוזרה שכזו. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

ובכל זאת, קצת אחרי, כשסיים לזיין אותי על יבש באגרסיביות, פרצתי בבכי נוסף. 

"מה יש לך?"

בגלל שהידיים היו עדיין קשורות מאחורי הגב, אני פשוט נצמדתי אליו בכל הכוח והתחפרתי עם האף בשקע הצוואר שלו.

"אני כל כך שמחה שאתה חזרת, אדוני. כל כך התגעגעתי"

אנחנו תמיד בוחרים להציג בכתיבה שלנו צדדים מסויימים של מערכות היחסים שלנו. נדירים הכותבים שנותנים הרגשה של תמונה שלמה, כאילו נפתח חלון לחדרי חדריהם. ובקריאה אנו מודדים על עצמינו את המצבים.

לעיתים אני קוראת פוסטים שנראים לי נורא הארדקור, על גבול ההתעללות, ואני בעצם לא מכירה את גבולות הכותב, הצרכים שלו, הזמן שעבר מהמאורעות המתוארים והטיפול שקיבלו אחרי. אני רוצה לחבק את הכותבים.

לעיתים מתוארת רק הטכניקה, הפרקטיקה הבדסמית על פרטיה הקטנים, ואפס חוויה אישית, ואני נדהמת איך אפשר לפעול *ככה*, בכזו טכניות רובוטית בתחום כל כך רגיש. 

וחלקיכם קוראים את הבלוג שלי, שאני רואה כדיאלוג עם עצמי, העוזר לי לעכל את הפן הרגשי של הזוגיות הבדסמית שנבנת, ודואגים לי, שולחים הודעות מנחמות, או מנסים להראות לי למה מדובר בהתעללות, אנוכיות מצד בן זוגי ותלותיות מצידי. 

מלבד התלותיות שעוברת באופן חד משמעי בין דפי הבלוג שלי, מדובר בהמון הסקת מסקנות מיותרות. אני בוחרת מקרים נקודתיים שהשאירו בי את הצורך לעשות סדר בראש ובלב באמצעות כתיבה. כמובן שנדיר שרגעי אושר משאירים בלבול כזה. כמובן ששגרה בריאה לא דורשת ממני ניתוח מעמיק של הרגשות שלי.

אני פותחת חלון לנפש שלי, ממגוון סיבות. אני אוהבת לתעד רגעים ולחזור אליהם מאוחר יותר. אולי יש בי מן האקסגיביסיוניזם המנטלי הקל הזה שגורם לי לרצות לצעוק על הרגשות שלי, אולי כי הוא קופץ מדי פעם לקרוא והייתי רוצה רטרואקטיבית שיידע מה עבר עלי באותו הרגע. 

אבל אתם מציצים לתוך עומקי נשמתי, אולי לרגעים הכי פגיעים שלי בתפקיד הזה שאמנם מרגיש כל כך נכון, אבל חדש לי ודורש עיכול של כל צעד לעומק הקשר. תשתדלו לבוא בלי ההתנשאות והשיפוטיות, ואם בחרתם להסיק מסקנות - תחסכו אותן ממני. אתם רואים רק את מה שמוציא ממני שצף כתיבה, ולא אותי עצמי, ובטח לא את בן זוגי-אדוני לסרוגין.

תודה

במרץ הקודם נגמרה מערכת היחסים האחרונה שלי. מה שסיים אותה היה שמצאתי גור כלבים מתחת לבית, והתעקשתי שהוא יסכים לקבל אותו אצלינו ללילה כדי שבבוקר אקח אותו לעמותה. הוא לא הסכים. ישבתי לבד עד 1 בלילה מתחת  עם כלבלב בוכה וחיכיתי שתמצא לו אומנה ללילה. וכשחזרתי הביתה הוא אמר " הסתכלתי מהחלון לראות שלא אונסים אותך". גיבור שלי. בבוקר למחרת חתכתי. כמובן שזה התבשל המון זמן אצל שנינו, אבל זה היה הסוף.

אתמול ידיד ילדות נשאר אצלי לישון, ונזכרתי במקרה. כעבור שעה קלה קיבלתי הודעה מיקירי שמצא גורת כלבים בחוץ ולקח אותה ללילה הביתה.

אין מילים בפי לתאר את עוצמת החוויה. 

***

הבוקר שלחתי לו תמונה שלי על הברכיים מריירת עם גאג בפה. אני מאוד מרוצה מהתמונה. כשציינתי את זה, ענה "ככה את ניראת מהזווית שלי"

הלוואי ויכולתי להראות לך איך אתה נראה מהזווית שלי. כמו אל. גיבור. מלאך שומר. כל מה שחלמתי עליו בחיים האלה.

אני לא יודעת מה עשיתי בחיים שזכיתי בך. אבל אני אשקיע את כל כוחותי כדי להרוויח את האושר שאתה מעניק לי

אני מתגעגעת לפגישה שלנו, כשאני על הברכיים מולך ואתה על הכיסא, ואתה שותה בירה ומספר משהו מהשבוע שלך בזמן שאני מתחכחת לך על הרגל.

אני מתגעגעת למבט הסדיסטי שלך כל כך. הוא קופץ לביקור פה ושם, אבל מאז שהתחילה תקופת הבחינות הוא נדיר כל כך.

אני מתגעגעת לדיבור המשפיל שלך. לא קראת לי זונה, אסלה, אשפה לרגליך. 

אני מתגעגעת לדאגה שלך אחרי הכל. היו לנו כמה רגעי שליטה קצרים, אבל יצאת מהם בשניות ספורות ואני נשארתי באמצע, כשעוד לא נכנסתי לגמריי למקום השמח שלי, אבל כבר כואב לחזור למציאות. פעם היית עוטף אותי בשמיכה. עכשיו חם מדי

אני מתגעגעת להתקפי הרוך שלך בתוך ערב מלא כאב והשפלה, כשאתה מרים אותי מהשיער רק כדי לתת לי חיבוק ולהגיד כמה אני מדהימה. ואז להמשיך לסתור על פני.

אני מתגעגעת לטעם של פי הטבעת שלך. הדרך היחידה שיש לי לגרום לך לגנוח. לצורה שבה היד שלך מלטפת לי את השיער באותם הרגעים. לריח הפלמוליב-שקדים כי אתה כל כך מתחשב בי.

אני מתגעגעת למלחמות על כל נשימה כשהיד שלך על הגרון שלי. לאובדן המציאות לשניות ספורות. לצבע שהעולם מקבל. לשאיפת האויר הראשונה שאחרי.

**

קצת שתיית שתן, בלי כל הריטואל מסביב, הרבה גרון עמוק, וזיון שקט. 

אני כל כך שמחה שאתה מוצא בי פורקן בתקופה הרצינית הזו שלך. אני באמת מבינה אותך ולא שופטת לרגע. אני אפילו גאה במקום שהצלחתי לתפוס בחיים שלך. אתה מוצא אצלי את השקט שאתה צריך בדרך שאתה רוצה בכל רגע נתון. אם זו מציצה, אם זו ארוחת בוקר, ואם זה לא לכתוב לי יום שלם.

אבל אני יותר שמחה שזה עומד להיות מאחורינו כבר בפגישה הבאה.

אתה תיכנס בפתח, ואני כבר עם הקולר בפה מחכה שתלביש לי אותו על הצוואר מחדש. נרות דולקים בכל החדר, כמו שאתה אוהב. הפעם עם ריחות. בירה קרה, פלאג הזנב במקומו הייעודי.  ארוחה בשרית מעלה ניחוחות בשלבי הכנה מאוחרים. אני אהיה הזונה המושלמת שלך, אם רק תאשר לי.

אני כל כך, כל כך מתגעגעת אליך }{

ברגעים קשים יש לי נטיה לפגיעה עצמית. עם סכין חדה. לא בידיים, איפה שכולם רואים, אלא בצידי הרגל, הירך החיצונית.

אם לא להחשיב את השריטות שעשיתי במו ציפורניים במקלחת ביום חמישי עד לשטפי דם וסימנים כחולים, הפעם האחרונה הייתה באוקטובר האחרון. או ספטמבר. מזמן. אבל הסימנים עדיין נראים טריים, על רקע החתכים הישנים יותר עוד מהצבא.

אולפני כמה ימים הוא העביר יד על אותם הסימנים ואמר שהוא כועס. 

"סליחה שלא שמרתי על הרכוש שלך מספיק טוב עד שהגעת"

הוא הנהן בסיפוק.

לא יודעת למה אני מריצה את הסצנה הזו בראש עכשיו שוב ושוב.

אני מצטערת על שלא נפגשנו כשאני בריסטול ריק אותו אתה יכול לפסל כרצונך אני מצטערת שעיקר החוויות שלי הן פגיעות מהעבר.

לא בשבילך, בשבילי. אני הייתי רוצה להתחיל לספור את הניסיון שלי עם בני זוג מההיכרות איתך. זה היה חוסך לשנינו כל כך הרבה כאב ראש.

אבל עברתי אוקיאנוס של טלטלות עד שעצרתי בחוף המבטחים שלך. ואני שרוטה קצת. 

ואני לעולם לא אפגע בך. כי כל הכעס והתסכול שמתרחש בחיי מופנה פנימה, לפגיעה עצמית, ולא יוצא החוצה.

סליחה שלא נשמרתי עד הפגישה איתך. ובבקשה, לפחות עכשיו, תגן עלי מפני עצמי

המסיבה היתה הרבה פחות מהנה עבורי משציפיתי, ונגמרה בבכי והקאה במקלחת. שפל רגשי מהסוג שאני לא נהנית ממנו.

קשה לי עם זה שאתה מסרב להכיר בלגיטימציה של הרגשות שלי. נדיר כל כך שאני מתעקשת על משהו, וזה אפילו לא גרם לך לעצור ולחשוב 

בסוף וויתרתי. וויתרתי בהרגשה של התקפלות עם הזנב בין הרגליים. זה לא שווה את המריבה שזה יגרור. אני אתמרמר על זה קצת ואשכח מזה.

***

בשישי אחרי לילה ובוקר מהגיהנום, ביקש שארד מולו על הברכיים במקום הישן שלנו. כמו פעם. זה סגר לי כמה פינות. אני כל כך אוהבת אותך. כל כך התגעגעתי שאפילו לא ניסיתי להתגונן מפני הסטירות, אפילו ששעתיים קודם לכן בכיתי בהיסטריה מהרבה פחות. זה שונה כשאני שם. זה שונה כשאתה מעליי. זה הרגיש כאילו סוף כל סוף חזרנו לעצמינו, ובאותו הערב נפתח אותו הנושא המטופש. עדיין חושבת שלשם שינוי אני צודקת. אבל זה לא שווה את זה. הלוואי ועד הפגישה הבאה נשכח מזה.

**

לא התגעגעתי להפרעות אכילה. הן חוזרות ברגע הכי פחות מתאים. לפני חודש במצב זהה הייתי מחסלת לבד קופסאות גלידה, והיום אני דוחפת בכוח את ארוחת העובד שלי שמורכבת מ2 רולים של סושי. דוחפת בכוח, ומפסיקה בחצי. 

ככל שאתה נותן לי יותר כוח ומוטיבציה לעמוד מול העולם, כך אני יותר שפוטה שלך בין 4 קירות. ולא רק בצד המיני-סדיסטי של הקשר שלנו, אלא בשגרה שאנחנו בונים. אתה דואג לי, לעיתים בניגוד לרצונו, אני מרצה אותך, ומחפשת תמיד בעיניך אישור. אתה מרשה לעצמך להבריח אלמנט מיחסי השליטה שלנו, אני תמיד מביטה עליך בהערצה. 

או שאולי הפוך? ככל שאתה מאפשר לי לרדת נמוך יותר מולך, כך אני מרגישה חזק יותר את הקרקע מתחת לרגליים. אתה ממלא אותי באושר, וכשאתה מרוצה גם אני מרגישה טב עם עצמי, ועם ההרגשה הזו יוצאת החוצה ומתמודדת עם העולם  של המבוגרים.

היום לראשונה נצא ביחד למסיבת בדסמ. אני מתרגשת נורא ולא מצליחה לחכות שיגיע כבר הזמן להתארגן. אתה לא, אבל זה המעט שאני מבקשת, ואני מקווה שתצליח להינות שם כמוני, ולהיות גאה להראות איתי בקהילה כמו שאני כבר חודשים ארוכים מחכה להזדמנות להשוויץ בשלמות שאתה.

Prince charming adult addition