תמיד אהבתי לגמור על הפרצוף. בדרך כלל אני מכוון. מדייק. יש מחשבה מאחורי כל זה.
7-8 שפריצים מרוכזים, בממוצע, תלוי כמה היית טובה. או גרועה. או מכוערת וזולה. אצלי זה מגוון.
אז אני עושה את המשולש הרגיל שלי: עין, עוד עין, פה וחוזר חלילה.
מקרקף שלא תזוזי ומסובב את הראש לזוויות הנכונות.
צורח, מקלל ויורק תוך כדי. זה מוסיף לתחושת הגועל שלך ולסיפוק שלי.
פוגע גם בשיער. שתהיה לך אחר כך הפתעה נעימה במקלחת.
בקיצור, אוהב לקחת את הזמן והמחשבה בלשחרר לך על הפרצוף.
דופק את הגרון וכבר רואה איך וכמה אחרבש לך את כל הפנים, ככה בטוב טעם ובשפע.
ולפעמים סתם מכוון למצח, עוצם עיניים, חושב על איזה תחת בטייטס שראיתי היום ברחוב וגומר.
לאן שינחת – ינחת. תמיד יוצא מעניין.
שליכטות של נוזל סמיך, כבד ודביק על הפרצוף. מת על זה.
אני תמיד גורר אותך מהשיער למראה ונותן כמה כאפות שתפקחי את העניים ותראי מה יצא לי.
משום מה את לא מתלהבת כמוני. לא צריך. אני מרוצה. אני גאה. וגם לוקח כמה תמונות למזכרת.
מה שנקרא - חיסלתי אותך.
ולפעמים בא לי שתלכי ככה כמה בלוקים ברחוב שלי. או שלך.
בא לי לראות אנשים מסתכלים עליך, מבינים בשנייה מה נוזל ממך ומסיטים מבט במבוכה. סותמים את הפה. נבוכים לא פחות ממך.
חיסול המוני.
In everybody's faces
* בא לי פירות ים עם בירה על החוף. בא לי ים.
לפני 12 שנים. 27 ביולי 2012 בשעה 12:58
