כל האמת!!!

"מה זה היה אפס שלי? איך הצלחת?", שאלה גברתי .

"אני לא יודע גברתי. לא הייתי שם", השבתי.

כמה שעות קודם לכן המתנתי על ארבע בעירום עם הכלוב הנעול על אברי. ידעתי שגברתי זועמת כועסת וטעונה באנרגיות שליליות באשמתי המוחלטת. חשתי כי ההתנצלות שלי לא תרכך את תחושותייה. רק המגלב יעשה את העבודה.

כששלחה אותי אל הדרגש עם ישבן זקור אל מולה ללא כל יכולת ללקק ולו לשניות את אצבעות רגלייה המשכרות , ידעתי כי את אשר יגורתי לי בא לי. ההצלפות החלו ללא רחמים עם הזרד הירקרק והאימתני. צווחתי, צרחתי ובכיתי שוב ושוב.

אלא שאז בניגוד לפעמים הקודמות קרה דבר בלתי צפוי. לפתע חשתי כי נשמתי נעתקת מגופי ועובר מעין טרנספורמציה  ומתעופפת לה עמוק אל תוך נשמתה של גברתי למעין חיבור סוריאליסטי בלתי מוסבר. ההצלפות האיומות המשיכו והפעם עם מגלב הגומי הקטלני, אך אני כבר לא שלטתי בגופי. כשכבר לא יכולתי לשאת את הכאב הנוראי חשתי כי אני מאבד שליטה על הגוף ונופל אחורה על גבי, אחוריי וזרועי. חבטות הנפילה חשו לי ככאב עמום ובלתי מוסבר.

בכל פעם שבתי אל הדרגש מנהל מונולוג בלתי מוסבר עם גברתי.

"זה טוב לך גברתי..נכון?"

ההצלפות גברו.

"את צריכה את זה גברתי...זה האושר שלך"

המגלב שרק. "תשתוק כבר", סיננה.

"את לא הולכת לשום מקום..רק כאן טוב לך". המשכתי ופרצתי בצחוק מר.

הטלפון של גברתי צלצל והיא הסתובבה לכיוונו.

"הטלפון לא מעניין גברתי. כאן האושר שלך. רק כאן טוב לך".

הצלפה אחר הצלפה ואני נופל וקם. גברתי ממשיכה לסנן שאסתום את הפה כי אני מפריע לה להתרכז. אני מסרב וממשיך.

גברתי בוכה בכי תמרורים נמלטת מן הסלון אל חדר האמבטיה ומעשנת סיגריה אחר סיגריה.

דקות אחדות אחר-כך נמשך המחזה הסוריאליסטי. גברתי לבושה בהידור עם מגלב בידה ולרגלייה אפס בעירום עם עכוז מאדים לאחר התעללות בלתי מתפשרת עם גלגל כאב סדיסטי.

אני בוכה וזועק מכאב וממשיך עם הצחוק המר והמתגלגל. חש שזה לא אני צוחק אלא שד בתוך גופי כשנשמתי בתוך נשמתה של גברתי. ההצלפות גוברות ואני ממשיך במונולוג.

"אני כל כך גאה בגברתי", מסתובב ומנשק את לחייה ומסמן -  תמשיכי גברתי. "את צריכה את זה כל כך. תצליפי..עוד..חזקקקק".

הבכי נמשך ביתר עוז. גם של הגבירה וגם של האפס. עוד ועוד אל תוך ערפל צמר גפן בלתי מוסבר. מדי פעם מתבהר הוא כשאני על הדרגש עם הישבן זקוף אל מול גברתי , או כשאני על הרצפה מתפתל מכאבים וגברתי משקה אותי במים צוננים עד שחש אני שעומד להקיא.

באיזה שלב שבה נשמתי לגופי לא אזכור. אולי ברגע ששכבנו על המיטה. גברתי לבושה עדיין ואני כבר ללא הכלוב שהוסר בשלב לא ברור וזכור. פניי טמונים עמוק עמוד בחזה השופע של הגבירה האלוהית חש באושר העילאי שידעתי בחיי.

כמה שעות אחר כך : " מה זה היה אפס שלי. איך הצלחת? רוצה להרגיש אותך שוב מחובר לנפשי. מה שעשית גרם לי להרגיש כאילו שחררו אותי מהכלא. הקלה עצומה. מפחדת שזה יעלם. אם עד הסשן הזה חשבתי שאני אדם מאושר, טעיתי.  מקומך לרגליי. רק לרגליי. תמיד. לנצח ! "

כמה התרגשות נעלה יש בכל מפגש מחודש עם גברתי. כמה שיאים ניתן עוד לשבור ולכמה גבהים כבר ניתן להגיע. מסתבר שהשמיים הם הגבול וזוהי אינה התבטאות חסרת משמעות. לא.

מה אספר על המפגש השבוע בדירה רחבת הידיים בלב העיר. ההסתערות שלי על מגפיה של גברתי שהתישבה לה בניחותא על הספה כשאני מלקק על פינה ממגפיי הזמש המלכותיים שלה. או שמא חצי שעה אחר כך כשהרשתה לי להסיר מגף אחר מגף. גרביון אחר גרביון וללקק את אצבעותיה הריחניות מעמל היום שוב ושוב. שעות על שעות. בהתמכרות אין קץ. בתאווה חסרת רסן. ללקק וללקק בעוד גברתי מביטה משתאה בכלי שלי גדל והולך לאחר שהורשה להשתחרר מהכלוב בו היו לכוד ימים רבים.

אולי אכתוב בשקיקה על ההצלפות האימתניות על ישבני באמצעות חגורת העור השחורה, הזרדים הירקרקים ומגלב הגומי הנאצי. מה כבר אכתוב. האפרט את יסורי, בכיי, אנחותיי ואנקותיי? גופי הרי רעד כל העת והצרחות היו נוראיות כתמיד. הכאב היה קשה מנשוא, מה עוד שבסשן הקודם, שהיה אך ימים אחדים קודם לכן , קילפה מעליי גברתי את עור ישבני ביג טיים. הצלקות טרם הגלידו. לא לא.

שמא אפרט כיצד מתעללת בי גברתי ומורה לי לחכך את אברי אל מול מקדשה כבתנוחה המסיונרית כשהיא מסירה את תחתוניה. לחכך ולא יותר. גברתי אוסרת עלי לחלל אותה כי אפס אני. לא נותר לי אלא לחוש בחום הקודח של המקדש וברטיבות ההולכת וגדלה. לחוש באורגזמה שלי על סיפה שוב ושוב ולברוח בבהלה שמא לא אעמוד בכך. וחוזר חלילה. שוב ושוב ושוב. ובסיומה של ההתעללות גברתי מורה לי להחדיר לתוכה את התותב האהוב עלייה ובעקבותיו את ידי הגדולה עד הגעתה לאורגזמה האלוהית המשפריצה על השמיכות, הסדינים והכריות מלוע הר געש.

הנה – הסשן בשיאו כשאני על גבי וגברתי חגורה בדילדו המחובר לסטרפון. רגליי מונפות אל על והיא חודרת אלי שוב ושוב. איבחה אחר איבחה טוחנת את אחוריי שוב ושוב כשאני מיבב ומגרגר בהנאה כשהיא מתארת בפני את פניי הסמוקים כנקבה מיוחמת.

לא !

רגע השיא שאזכור לנצח היה הרגע המכונן בו גברתי מצצה לי. לי ! את אברי המאופס! העלוב! סה"כ ביקשה היא להדגים בפניי איך ראוי שאמצוץ לגברים הממתינים לי. למצוץ כמקבה מיומנת שיודעת את עבודתה. "מציצת העשרה, כדברייה. המציצות היו אלוהיות. מטריפות. לא גמרתי. לא לא. רק נמצצתי. גבירתי מצצה לי. זה ארך אולי דקה ותו לא. אבל אזכור זאת לנצח. לתמיד. ההייתי ראוי לכך???

קום !

האפס עם גוף הגיטרה כבול בשלשלאות לרגליו ואזיקים לידיו מזדקף בפעם השביעית על הדרגש ומותח את אחוריו אל מול גברתו.

הצלפות המגלב מתחילות. הוא סופג אותן וסופר עד 5 וצונח. גברתו המדהימה מרפה.

חולפות שניות ספורות.

קום !

האפס עם ישבן נוטף דם מזדקף על הדרגש ומותח את אחוריו אל מול גברתו.

הצלפות המגלב שבות במלוא עוזן. הוא סופג אותן וסופר עד 5 וקורס. . גברתו האלוהית מרפה.

חולפות שניות ספורות.

קום !

האפס עם עיניים מכוסות מזדקף על הדרגש ומותח את אחוריו אל מול גברתו.

הצלפות המגלב שבות באכזריות נוראה. הוא סופג אותן וסופר עד 5 בוכה בכי תמרורים ומתמוטט. . גברתו האצילה מרפה.

חולפות שניות ספורות.

קום !

האפס עם קולר עור ענק , מתוח וחונק מזדקף על הדרגש ומותח את אחוריו אל מול גברתו.

שוב ושוב - הצלפות המגלב בפעם ה - 10. הוא מקבל אותן בהכנעה וסופר עד 5 וקורס. . גברתו הנערצת מרפה.

חולפות שניות ספורות.

קום!

לראשונה גברתו מגלה סימני רחמים למראה פצעיו הפתוחים והמדממים באחוריו ושולחת אותו לשטוף אותם במקלחת.

שם שטף עצמו בגפו כשהפקודה  "קום", לא מפסיקה להדהד בראשו שוב ושוב.

במקלחת.

בביתו.

על יצועו.

למחרת בלשכתו.

בכל נשימה של גופו.

אל מול המיטה הגדולה בדירה שלנו ניצב לו דרגש מצופה עור. מוצאים אותו בחדרי שינה רבים, שכן מדובר בפריט ריהוט עכשיו למדי. הוא פרט עיצובי בהרבה דירות בבתי מידות, במלונות בוטיק או בסתם בתים עם חדרי שינה המנסים להיות טרנדים למדי. אף פעם לא הבנתי מה בדיוק התפקיד של הדרגש הזה, עד שפגשתי בגברתי.

בכל פעם שמתממשת ובאה פגישה שלנו אני נזכר בדרגש הזה. יודע שדקות קצרות לאחר הסתערותי על אצבעותיה האלוהיות, היא תניף את רגלה בתנועה המסמנת לי להתקרב אליו. היא לא מקשה עלי יותר מדי. משאירה לי את זכות הבחירה. האם לחבקו כשאני על ברכי, או לעלות עליו ולהושיט ידיי קדימה אל המיטה. כל עוד אחוריי חשופים, זקורים וחשופים, זה כבר לא משנה.

לכאורה איני חייב להתקרב אליו. יכול לסרב ולהתחמק. במציאות אני חש אליו קירבה עצומה. התרגשות. החסרת פעימה. ידיעה שרק כשאני נאחז בו, מתאפשרת לגברתי ההזדמנות להגיע לקתרזיס-על.

ההצלפות בסוף השבוע היו נוראיות. בתחילה היו אלה הזרדים שפשטו מעלי את עורי. אח"כ היה זה המגלב החדש והאימתני, שוב חזרו הזרדים ושוב המגלב. בין לבין חרטה גברתי בעור אחורי חריטות נוראיות עם גלגל הכאב. חשתי את הדם זולג ואת כל עור אחוריי הופך לעיסת בשר אדומה ונוראית. במקביל חשתי בנשימותיה. נשימות של אושר. של הזדכות והתעלות. כבטקס דתי לכל דבר. ככל שעורי הופך לבשר הדומה למרכולתו של הקצב בשוק, כך מעפיל אושרה של גברתי לפסגות חדשות ולא מוכרות.

ההצלפות איומות. עיתים אני קורס. מתמוטט. על סף עילפון. לעיתים נמלט בבכי לחדר האמבט לנשום אויר. גברתי לא תוציא מילה. היא ממתינה בסבלנות. אני שב אל הדרגש בזחילה, בהליכה צולעת, על ארבע. תמיד שב אליו. מטפס, זוקף את אחוריי וממתין להמשך ההצלפות.

אלה מגיעות מייד שוב ושוב. ללא טיפה של רחמים. ללא סימפטיה. בחוסר אכפתיות מוחלטת לכאביי. שמץ של דאגה לא מופיע. עוד ועוד הצלפות החורכות את בשר אחוריי. "עוד קצת אפס שלי", היא לוחשת. וממשיכה עוד הרבה. "עוד קצת אפס שלי – אתה יכול", היא אומרת. ולא מפסיקה. עוד ועוד עד שאני קורס מן הדרגש ולא יכול לשוב אליו.

או אז לאחר התרגעות מנטלית היא הופכת אותי על גבי, חוגרת את הסטרפון עם הדילדו  ואוחזת בשתי רגליי. כבנקבה מיוחדת היא מחדירה את הכלי האימתני וחודרת שוב ושוב. פנימה והחצי. בתנועות קצרות ובתנועות אגרסיביות. אני נאנח. מתפתל. חש כנקבה מיוחמת שרוצה עוד ועוד. גברתי עומדת מעלי וחודרת שוב ושוב. כמה מדהים המראה שלה. כמה חזק וכוחני, וכמה רך ונשי. האלוהות במיטבה.

אני מביט שמאלה. הדרגש הזנוח ניצב בחזית המיטה דומם ומיותם. ממתין למפגש הבא בשקיקה לא פחותה משלי.

הפעם ידענו גברתי ואני כי המפגש יהיה גורלי. נעדרתי מן הארץ לתקופה ועם שובי נקבע כי ניפגש בדירתנו ביום ובשעה היעודה. האם המרחק והזמן שעבר יהווה מחסום פסיכולוגי בלתי עביר? מחד ידעתי בתוך תוכי כי מדובר בקשר נצחי וקוסמי שדבר לא יפגע בו, מאידך רמזיה של גברתי שאתכונן שתלך מיד נשמעו אמיתים מדי.

חששתי לא מעט כשניצבתי על ארבע בעירום עם הכלוב על אברי בסלון הדירה. משנשמעה הנקישה הסתערתי על אצבעותיה החלומיות הצבועות הפעם בשחור בוהק. כמה התגעגעתי לאצבעות האלה לריחן, לטעמן ולמרקם העור המושלם שלהן? אלוהי עדי שהגעגועים קשים היו מנשוא. משנכנסה הגבירה בשערי הדירה לא יכולתי להתנתק מן האצבעות האלוהיות האלה. בכל פעם שהניעה את רגליה ממקום זה או אחר יבבתי קלושות והסתערתי עליהן שוב ושוב.

כעבור זמן שנראה היה כחלום ניערה אותי גברתי וסימנה לי להגיע אל המזבח שלנו – הדרגש שלפני המיטה. עליו אני ניצב ברכיי, זוקף את אחוריי, מותח את ידיי קדימה וסמוכה לפי כרית  - לכל מצב. או אז מתחיל הטקס הקבוע, הדתי משהו. הגבירה מצליפה באחוריי שוב ושוב. אם בזרדים ירוקים שנקטפו עם שחר ואם במגלב גומי דו זנבי שרכשה לפני ימים אחדים. הכאבים נוראיים, כך גם הצרחות שלי, היבבות והכי קורע הלב. מאחוריי ניגר דם ורעבונה של גברתי גדל והולך. ככל שהפצעים פתוחים יותר והדם ניגר כך גוברות ההצלפות.

בשלב מסוים הסתחרר עלי חלל החדר וחישבתי להתעלף. הקירות הסתובבי מולי כבסביבון וגברתי ציוותה עלי לנוח כמעט והושיטה לי כוס מים. ההיה זה האויר הדחוס בדירה, עשן הסיגריה שגברתי עישנה או אולי פרק הזמן הלא קצר שעבר מההצלפות הקודמות?  אין לדעת. התעקשתי להתאושש במהרה וההצלפות נמשכו. נמשכו ונמשכו ורעבונה של גברתי רק גדל והלך.

איני זוכר מה קדם למה, אך בשלב מסוים בשרעפיי מצאתי את עצמי על ברכיי כשגברתי יושבת בישיבה המזרחית האצילית מאחוריי והיא מחדירה לפתחי ספקטולום אנאלי מיוחד עשוי מתכת שרכשה במיוחד בשבילי. היא החדירה אותו לתוכי והחלה לסובב את הבורג כדי להגדיל את פתח היציאה לצרכיה. מדי פעם שמעתי קריאות התפעלות מפיה. חשתי באושרה. מיד אחר כך הגיע הרגע לו חיכתה או שמא חיכינו – הדילדו ענק המימדים עם 6 ס"מ קוטר ו 40 ס"מ אורך כבר היה מוכן לחדור אל הפתח המורחב. הוא עשה דרכו פנימה עד כדי מחצית הדרך והכלתי אותי שוב ושוב. בדיוק כפי שחזתה ורצתה גברתי.

בשלב מסוים , לאחר שהורשיתי לגמור על ירכה הצחה, נפרדנו כשגברתי חזרה אל בעלה האוהב לזיון המטרף שלהם.

ספקותיי באשר למהות מפגשנו זה התפוגגו כאשר שעות אחדות אח"כ סימסה לי גברתי: "לא הלכתי. זה כלשעצמו היה הפתעה גדולה עבורי. אתה המרפא שלי".

משנכנסתי לדירה קרוב לחצות הליל חשתי באוירת ימי פומפיי העליזים. בסלון ישבו על הספה מבושמים וללא כסות לגופם שני גברים. קצת קשה היה לזהותם, אך מיד הבחנתי כי הגבר מימין הוא אהובה ובעלה של גברתי. האחר לא היה מוכר.

גברתי לבושה בבגד מינימלי הייתה מבודחת ונינוחה ומשפתחה לי את הדלת שלחה אותי להסיר את בגדיי. נותרתי בעירום מלא – למעט הכלוב הנעול על אברי. גברתי , עומדת זקופה וגאה במטבח הפתוח, הורתה באצבעה לכיוון אצבעות רגלייה ותוך שניות מצאתי את עצמי על ארבע מתנפל על אצבעותיה הלכודות בנעלי העקב ומלקק בתאווה. מדי פעם חבטה באחוריי עם כף ידה, ממשיכה לנהל את השיחה הנמרצת עם שני הגברים.

היה זה בהחלט יום חגיגי ויוצא דופן. גברתי ואהובה חגגו יום נישואין ולקראת סיומו זימנו לדירה המשודרגת בלב העיר גבר זר וצעיר שהבנתי שהוא בעל כלי שווה ביותר ואותי – האפס המושפל והעלוב. אכן חגיגה יוצאת דופן שמעולם לא נכחתי בשכמותה.

גברתי אזקה את ידיי באזיקי שוטרים המחוברים לשלשלת וחיש קל פנו כולם לחדר המיטות. היא הורתה לי לזחול אחריהם ולשבת בפינת החדר וכיסתה את עיניי. שמעתי את יבבותייה ביודעי מן הסתם שאחד מהאיברים השווים של הגברים בפיה. למראה הזה לא הסכימה שאחשף. עברו דקות ארוכות ושמעתי את גברתי קוראת לי להסיר את כיסוי העיניים. פקחתי את עיניי ומעלי המיטה הגדולה ואל מול עיניי עכוזו של הגבר השווה כשהוא על ברכיו.. לפניו רכנה על ברכיה גברתי כשאברו של הגבר הזר עמוק בתוכה, לא ברור היה באיזה ממקדשיה. יבבותיה היו משכרים, מה עוד שהורתה לי ללקק את אצבעות רגליה במקביל. כך מצאתי את עצמי על ברכיי כשאצבעותיה של גברתי בפי ומעלי גבר מכניס ומוציא את אברו השווה (לא הזדמן לי לראותו לצערי...) ממקדשה. בעלה –אהובה שכב בפינת המיטה מביט במעשה שלנגד עיניו, אך לא הצלחתי לראות את פניו כלל במהלך הערב.

בשלב מסויים קראה לי גברתי להתקרב על פנייה והחלה לנשק אותי. היה זה רגע מכונן ואדיר מימדים. גברתי לצד אהובה, בתוכה זין אדיר מימדים של גבר זר ואני על ברכיי, עם זין נעול לוחש באוזנייה: "גברתי אוהבת את הזין השווה של הגבר?", והיא מתיפחת וגונחת: "כן ! כן !" וחוזר חלילה.

בשלב מסויים התהפכה על גבה ואו אז הסתערתי שוב על אצבעותיה של גברתי. ליקקתי בתאווה ובאושר עילאי כשהגבר ממשיך ומחדיר את אברו שוב ושוב, הפעם בודאות, למקדשה הקדמי של גברתי. לפתע מאסה הגבירה בכלי של האורח והורתה לו לבצע בה פיסטינג עם כף ידו. גניחותייה תכפו והלכו וכך גם אושרי. כעבור דקות הורתה לי להסתיר את עיניי ומן הסתם הזדקף לו הבעל האהוב ממנוחתו והחדיר את אברו לפיה בזמן שהאורח המשיך במלאכתו שוב ושוב. המעשה נמשך ונמשך. ביקשתי להימלט מן החדר.

קפאתי מקור המזגן בעוד השלושה נאנקים ומזיעים מה עוד שנוכחתי כי ישנו גבר שווה שמבצע בגברתי פיסטינג מוצלח ממני.

חשתי מיותר.

יצאתי לרחוב ההומה בעוד השלושה המשיכו בחגיגתם.

יום נישואין שמח גברתי האלוהית.

לאחר שבועות של הודעות, סרטונים  ומסרים אינסופיים שגברתי מתעתדת לזיין את אחוריי בדילדו ענק מימדים נשלחתי לחנות המתאימה. "רכוש את הדילדו הענק שימתין לך שם – 38 ס"מ אורך ועובי של 6 ס"מ", הורתה לי. כשהגעתי לחנות השוממה למראה והצגתי את עצמי חייכה אלי המוכרת והציגה בפניי את המפלצת,. החסרתי פעימה והתחלתי להזיע . מצחי ובתי השחי שלי זלגו כאילו רצתי מרתון. "היא בטח טעתה במידות", ניסיתי לשכנע את עצמי. בטרם אוציא את המזומנים צילמתי את הענק במכשיר הסלולרי שלי והעברתי לגברתי. "העבר את אצבעותיך על ראשו, צלם ושלח לי", פקדה. כף ידי הגדולה למדי לא יכלה להקיף את קוטר הדילדו במלואו וכך ניכר גם בצילום. "תתחדש!", סימסה לי. הבנתי מיד שלא הייתה כאן שום טעות. המוכרת ארזה את המפלצת הענקית כדי שאוכל לצאת עימה אל הרחוב. בשקית השחורה לקחתי חבילה נוספת וארוזה היטב שגברתי ביקשה שאסחב גם כן.

בשעות הערב והלילה כבר לא יכולתי להתרכז יותר. הפחד, האימה והחשש אחזו בי. לא יכולתי לעצום עין כל הלילה, מה עוד שגברתי הציפה את תיבת המייל שלי בשפע סרטונים מחו"ל בהם נראית מלכה קשוחה נועצת דילדו מפלצתי שכזה באחורי נשלטייה. רק נטילת כדור שינה קטלני לפנות בוקר שלחה אותי לעולם החלומות ובבוקר בקושי הצלחתי לתפקד.

כעבור שעות אחדות מצאתי את עצמי בדירתנו החשוכה, עירום מלקק בטירוף את אצבעות רגליה האלוהיות של גברתי. ליקוק האצבעות הפעם היה ארוך וכמעט בלתי נגמר. גברתי שכבה על גב המזרון הענק ואני על ברכיי יונק את אצבעותיה שוב ושוב, פעם כף ימין ופעם כף שמאל וחוזר חלילה. משחלפה שעה קלה נטלה גברתי כהרגלה את הזרדים הירוקים, החגורה, המחבט וגלגל הכאב והצליפה עד כלות באחוריי האדמדמים. ההצלפות היו כה עזות ואלימות עד שהזרדים חיש קל נקרעו מעצמם והפסיקו לתפקד במהירות שלא תאמן.

אך היה ברור כי מדובר בהקדמה לאירוע המרכזי. החדרת הענק אל אחוריי. הייתי לחוץ ובהיסטריה עצומה. בתחילה הוחדרו שלושה דילדו קטנים יותר בעבר בקושי חדרו את אחוריי עד שהגיע הרגע המכריע. גברתי פיזרה על פתח אחוריי כמויות אדירות של חומר סיכוך והחלה להחדיר את הענק עם הקוטר המפלצתי – 6 ס"מ. ההחדרה הייתה ארוכה ומכאיבה במיוחד. לא האמנתי שהדבר הענק והמפחיד הזה בכלל ייחדר ולו מילימטר בודד, אך למראה הפליאה והאימה אחוריי נפערו להם וקלטו לאט לאט את הענק המפחיד. הכאבים היו קשים ולעיתים התחלפו בתחושת עינוג עילאית. מצד אחד רציתי להפסיק את התהליך ומצד שני שימשך.

דומני שבמשך שעה שלימה הוחדרו לתוכי כ 6-7 ס"מ מתוך 38 – כ -15% ואז קרסתי. לא יכולתי לשאת יותר את הכאב. גברתי הייתה נינוחה למדי: "יש לי סבלנות. הוא יכנס אם לא בפעם הזו, אז בפעם הבאה ואולי אחריה. את הענק הזה אחדיר אליך בסופו של דבר שוב ושוב", אמרה בשלווה.

ימים יגידו.

הכמיהה הזו שתישמע כבר הדפיקה המיוחלת בדלת היא לעיתים בלתי נסבלת. הדירה אפלה, המזגן מקפיא, כלי המשחית סדורים להם במסדר על השולחן העגול – ענפים גרומים ירקרקים בעובי שונה, קיין, חגורת עור, גלגל כאב. הכלוב הדוק וצמוד לחלציי משעת הבוקר המוקדמת, כמו ביום האתמול. כמו ביום השלשום. גופי עירום וערייה. כולי ממתין בשקיקה.

הכמיהה בעיצומה.

או אז מגיעה הדפיקה הקצרה , אך הנחושה בדלת. אני פותח אותה וגברתי נכנסת. כמו תמיד לבושה בהידור רב, אך איני רואה זאת אלא במבט חטוף ומהיר. תוך שניות אני מוצא עצמי על ארבע ולשוני צמודה בתאווה לאצבעות רגלייה של גברתי. אני מלקק ברעב נוראי כל פיסת עור חשופה, מריח את ריחה המטריף, מתענג על ציפורנייה המהודרות. רגל אחר רגל. לעיתים גברתי משטה בי ומזיזה את הרגליים ממתינה לראותי מסתער אחרי מיקומם החדש. ואני מסתער – ועוד איך. לעיתים מלטפת את ראשי ולעיתים מלטפת בתאווה את חור אחוריי הפעור מולה ברעב לא פוסק. אוחחח...התאווה הלא מרוסנת הזו. עלייה אני חולם בימים ובלילות.

דקות אחדות אחר כך אני כבר מוצא עצמי על ברכיי ראשי טמון בכר או במגבת ואז מתחילים ההצלפות בכלי המשחית. הצלפות איומות נוראיות וסדיסטיות. אני קורס וקם שוב. מתמוטט ומתאושש. נוחת על הרצפה וגורר עצמי שוב לכריעת המוצא. הכאב נוראי והדם נוטף. "לעולם לא תהיי מאושרת יותר אני זועק". אני חש שגברתי מתקפדת, אך אני ממשיך. "אין מקום בו אושרך רב יותר! אפילו כשבעלך חודר אלייך ואת בשיא האורגזמה, את מעדיפה את הרגע בו את מצליפה בי גברתי! ", אני מייבב בקול חנוק ובצרידות גוברת והולכת.

כשאני ממוטט על הרצפה בי הצלפה להצלפה אני מביט בגברתי חצי מעולף תחת מטה ערפל. תמיד היא נושאת ראשה אל התקרה ומליטה את פנייה בכפות ידיה. התפילה היא זו? אולי מעבר למימד אחר? הבעת רחמים? אין לדעת. מסופק אני אם גברתי תוכל להצביע ישירות היכן נמצאת נשמתה באותם רגעים. הלוואי וידעתי.

משפרקה את בשר אחוריי לגורמים ומצצה את דמי בלשונה, גברתי נרגעת כמעא, אך לא תוותר על התעללות בי כשהיא פוקדת עלי להסיר את הכלוב ולתת לאברי המזדקף לחכך את מקדשה שוב ושוב ללא מתן אישור לחדירה. לפני שתשוב לבעלה האוהב לא תוותר גם על חגירת הסטרפון והדילדו האימתני ותטחן באגרסיביות את חור אחוריי שוב ושוב, ממכרת אותי לתאוות החדירה האלוהית הזו.

ואז, נעלמת היא.

״שתוק״!!!!

כל נסיון אלים שלי לגרום לו לשתוק עלה בתוהו. 

הוא מכיר אותי האפס שלי. 

ככל שירה חיצים לחלל החדר כך הצלפתי בו באכזריות הולכת ומתגברת. לרגעים נדמה היה כי הפך לסורר עקשן. תמות נפשו עם פלשתים, הוא חייב לאמר את שעל ליבו. 

״מגיע לך״

זו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את צירוף המילים האלה בקולניות מהולה בבכי, מצד שלישי.

לא ביני לבין עצמי. לא עוד עבודה עצמית מפרכת. 

אני לא היחידה שיודעת שמגיע לי. 

חבל שאלה שהביאוני לעולם הזה לא חשבו/ חושבים/ יחשבו כך. צמד המילים מהדהד באזניי למן הרגע שהעלה אותם האפס שלי על דל שפתיו  כשהוא זועק מכאבי תופת. 

מילותיו הציבו בפניי מראה. סיטואציות מחיי עברו לנגד עיניי.

הכל עלה וצף שוב. כמו רולטה. גלגל המזל של חיי.  

הן חלק ממני. מעיצוב האישיות שלי. לטוב ולרע.

לא אצליח להפטר מהן. לעולם.  

למה כל כך כואב לי עם האמת? האמת כואבת, אך משחררת!!!

תתמודדי עם משפטי האמת הממלאים את חלל החדר. 

עצמתי עיניי וחשתי בגלי האושר המציפים אותי. הייתכן? האם כך מרגישים כשמאושרים? כלום לא חשתי באושר עד עתה??

הרי יש לי אהוב שהוא כל חיי וילדים מקסימים  שהם הסיבה האמיתית לקיומי.

בכל כוחותיי המשכתי להצליף בעכוזו הלבנבן שהפך ארגמני ומדמם. 

עד שהוצפתי דמעות של אושר. 

זהו, את זה חיפשתי!!!

את התחושה הזאת. זו, ששולחת זרמים בכל גופי כעת!!!

זו, שאומרת שהגעתי סופסוף למחוז חפצי.

מצאתי עצמי מותשת מהתחושות הבלתי מוכרות שמילאו אותי. 

לא רציתי שתתפוגג לה התחושה. שכבתי לבדי על המיטה הרחבה כשהאפס שלי שוכב למרגלותיי, על רצפת החדר הקרה, עירום,פצוע, מדמם, דואב.

רחוקה במחשבותיי, נעולה בנבכי נפשי,  מרגישה אותה זורמת בעצמותיי בעורקיי, לאט לאט עוזבת את נשמתי. 

אמביוולנטיות קיצונית. 

בכי ואושר, כאב ועונג, הצלפה וליטוף.

כל אלה הובילו אותי לקיצוניות נוספת. 

קור וחום. 

לאחר שהחדרתי לתוכו קוביות קרח

לתחושת הקור והצלפתי בו זמנית על עכוזו לתחושת החום, חדרתי לתוכו

עם הדילדו העבה שהורגל אליו.   

אני, מצידי, הייתי רוויית אושר שהוביל בי זרמי עונג.

לא היה בי הצורך לחוות אורגזמה מינית. 

אני את האורגזמה שלי חוויתי.  

בדמותו של האושר. 

שלושה זרדים.

חגורת עור.

גלגל שיניים.

מחבט עור משומש ובלוי.

סיגריה בוערת.

ההצלפות בעיצומן.

שוב ושוב.

עוד ועוד.

ללא רחם.

הבכי שלי בעיצומו. הכאב נוראי.

כל כלי המשחית בפעילות מתמשכת.

עוד זה מצליף וזה בא.

רירית לא ברורה מופיעה על עטרת הזין שלי הנעולה בכלובון הלוחץ הרמטית.

בעצומו של הסדיזם הנוראי מכל אני מייבב שוב ושוב, אך לפתע חש בהתעלות נפשית ופיזית. הכאב כבר לא מזיז לי. תחושה מוזרה ומפתיעה.

"רק כאן טוב לך גברתי", אני שואג.

הצלפה !

"בשום מקום לא טוב לך, כמו כאן גברתי", אני ממשיך.

הצלפה !

"זהו האושר של גברתי. היא לא תמצא אותו בשום מקום אחר".

הצלפה !

"תשתוק", היא מסננת וההצלפות מתגברות, אך אני בשלי. מצדי שתכרות מעלי את ישבני באיזמל מנתחים.

הצלפה !

"מגיע לך להיות מאושרת גברתי. מגיע לך !!!!! "

הצלפה !

"רק כאן  - אין לגברתי מקום אחר להיות מאושרת !"

הצלפה !

לא זוכר הרבה, אלא רק שקרסתי והתמוטטתי. בשרעפיי זוכר את הדילדו של גברתי טוחן את אחוריי שוב ושוב במשך חצי שעה לפחות. לא רציתי שזה יגמר.

לא רציתי.