כל האמת!!!

המים החמים שצפו מעל.

חוטמי עמוק בפתח ניקוז המים במקלחון עם ריח ביוב כבד עולה באפי.

שפתיי מלקקות בטירוף אצבעות ועור כף רגליים חמות, מהבילות , מתוקות, מטרפות..

העור הוא עורה של גברתי וריח הביבים הנורא שווה כל רגע בידיעה שליקוק כפות הרגליים הזה ימשך עוד ועוד.

ללא הרף ללא הפסקה.

אברי נעול בכלוב כבר שעות ארוכות.

למעשה ימים ארוכים. אחוריי מוצלפים, אדומים, פצועים חרוכים.

אך אני מאושר ומתפלל שגברתי לא תבקש שלהפסיק.

ידעתי שאם כך יקרה יחלפו דקות ספורות והיא תיפרד ממני לפגוש בבעלה, אהובה הממתין לה בחוץ.

שעה קלה אחר כך יהיו שניהם בחדר המיטות שלהם , שקועים בסקס מטריף ומספק.

אני אשאר לי עם איבר מחוץ וכואב ועם פצעים נוטפי דם בישבן.

ליקוק האצבעות נמשך ונמשך , כך גם ריח הביוב המצחין.

הייתי המאושר באדם. עד שהגיע רגע הפרידה וגברתי ניערה אותי מעלייה וכצפוי נעלמה לה מן הדירה.

שעות אחדות קודם לכן התקיים לו הטקס הרגיל.

הזרד חתך בבשרי וגברתי הייתה באקסטזת אין קץ.

לדרישתה הצטיידתי הפעם בצינור גומי משוריין.

"אני רוצה שתחווה את הכאב החדש הזה", אמרה.

רכשתי .

על שולחן הקפה המתינו עבורה הזרד הירוק, הצינור המחוסם וגלגל הכאב עשוי הפלדה.

גברתי לא היססה להשתמש בשלושתם.

שוב ושוב.

הצלפת זרד.

חבטת הצינור.

נעיצת הגלגל.

ושוב - 

חבטת הצינור.

נעיצת הגלגל.

הצלפת הזרד.

דקות ושעות שוב ושוב.

קרסתי מחוסל לחלוטין לאחר שעות של בכי תמרורים וזעקות שלא הזיזו לאיש מהחולפים בחדר המדרגות הסמוך.

משהתאוששתי ויכולתי לעמוד על רגליי מתנדנד קלות שלחה אותי גברתי לשכב על גבי על מזרון המיטה.

היא חדרה למותנייה את הדילדו האימתני שלה ותוך שניות נעצה אותו בתוכי כשהיא עומדת זקופה וגאה מעלי.

הנעיצות נמשכו ללא הרף.

הדילדו הפך להיות חלק ממני.

פנימה-החוצה וחוזר חלילה.

נאנחתי והתפתלתי מהנאה מהולה בכאב הנוראי של עכוזי המדמם.

לא רציתי שהזיון האלוהי והסדיסטי הזה יסתיים לעולם.

סוף סוף מצאתי את מקומי הנכון.

שעה קלה אחר כך עם ריח הביוב באפי וטעם הדבש של עור כפות רגליה של גברתי בתוך פי, הבנתי שמקום זה אף נכון עוד יותר.

כשנכנסה התנפלתי על נעלי העקב המדהימות של גברתי וליקקתי בטירוף.מורעב מסקס במשך ימים ארוכים ועם איבר נעול בכלוב במשך שבוע, למעט לשינה. השפשפת בירכיי מהחיכוך הבלתי פוסק עם כלוב הפלסטיק רק הגביר את רעבוני ללקק , להריח להתחבר בעירום מוחלט לגברתי המדהימה והאכזרית.

"אני אוהבת אותך אפס שלי", שלחה לי גברתי את המשפט המרגש בווטס אפ הפעיל שלנו.

"אני אוהב אותך גברתי", השבתי מרוגש.

ידעתי שכלל ועיקר אין כאן אהבה הקשורה ברגש של אשה לגבר. רבות הסבירה לי גברתי כי היא אוהבת את מה שאני מיצג ומסמל עבורה. על כך שאני מעניק לה את היכולת למלא צורך. צורך השליטה, מימוש הסדיזם המתפרץ והבלתי נשלט שלה והיכולת לקבל ולהכיל כל צורך שלה כגבירה בהכנעה ללא כל פקפוק והיסוס.

ואני אוהב אותה על-כך שהיא מאפשרת לי להתחבר לעצמי ולהיות מי שאני באמת. כל זאת בזכותה של גבירה מדהימה, דעתנית חכמה וחסרת פשרות.

איש לא יבין דיון פילוסופי שכזה על אהבה. שעות אחדות קודם לכן הרי התעללה בי גברתי באכזריות יוצאת דופן בדירתנו הקרירה והמוצלת. היא הורתה לי להסיר את הכלוב, שפשפה את אברי שהיה כלוא ומסורס בין סורגי הפלסטיק ימים על גבי ימים, למעט שחרור לשינה מחצות והלאה. או אז כשהזדקר כמעא שלפה מתיקה האובלי שלל אטבים וחיברה אותם לכיפת האיבר ולשורשיו, מתענגת על יסוריי. אלה היו ללא נשוא כשהסירה את האטבים לאחר דקות ארוכות שנדמו לנצח. כל הסרת אטב לוותה בכאב חד ומצמרר. בתחושתי עדיף כבר היה להישאר עם האטבים מאשר להסירם. כמה אירוני.

איש לא יבין דיון פילוסופי שכזה על אהבה אם היה חוזה בגברתי אוזקת את ידיי אל מאחורי גבי. מייד אחר כך שלחה אותי אל רצפת העץ כדי להסיר בשיניי ובלשוני את נעלי העקב שלה עם האבזם העקשן. משסיימתי הציבה אותי על ברכיי והצליפה בי בסבלנות אין קץ בזרד העץ הטרי שקטפתי לה מהעץ השכונתי. הצלפה אחרי הצלפה ללא רחמים עד שהתכופפה ללקק בלשונה את פרצי הדם שניגרו מאחורי. משרוותה את צמאונה רכסה למתנייה את הסטרפון עם הדילדו האהוב עלייה וחדרה אלי ללא הרף. התענגתי על החדירות שנמשכו שוב ושוב באנחות תאווה ועונג. לא רציתי שתפסיק לעולם.

איש לא יבין דיון פילוסופי שכזה על אהבה למראה האיבר הזקור שלי הניצב בשערי נרתיקה של גברתי , אך לא יחדור לשם לעולם מסיבה אחת: הוא אינו ראוי לכך. במקומו הוחדר שוב ושוב התותב הענק שהביא את גברתי שוב שוב לאורגזמות משפריצות וקולניות. בתוך תוכי המתנתי שאולי אזכה בפרס לאחר שעות ארוכות של עינויים

נוראיים. כעבור 6 שעות הוא הגיע – גברתי מרחה על אברי קרם והביאה אותי בתוך שניות לשתי אורגזמות מטרפות כשאני אני מתיז לכל עבר את נוזליי הלבנבנים.

איש גם לא יבין דיון פילוסופי שכזה על אהבה, כשכל המתרחש להלן קורה בט"ו באב האחרון.

איש לא יבין.

חדר השינה חשוך וקריר. כוסיות הוודקה מלאות. האפס עומד במערומיו נעול בכלובון. ממתין. באחור קל נשמעה הנקישה בדלת והוא פתח. בשעריו הדירה נכנס זוג. חיש קל זיהה את הנכנסים. גברתו ובעלה. הוא החסיר פעימה. מחשבותיו התרוצצו במוחו ללא הרף, מחשבות מה לעשות, כיצד להתנהג, מה צפוי לו.

בחצי אוזן האזין לשיחתם . שמע מלמולים מעולם אחר . "מאמי"  לדוגמא. מילה שלא נשמע בדירתם מעולם. השניים שוחחו בלחש במטבח והוא המתין, לבו הומה בפראות. גברתו נגשה אליו סוף סוף לאחר זמן ניכר, מששה את חלציו התפוחים והנעולים וצבטה את פטמותיו. בידייה החזיקה זוג אזיקים והיא הורתה לו להושיט את ידיו קדימה לנעילה. לצווארו רכסה  קולר עבה וממוסמר אליו מחוברת רצועה ארוכה. במקביל בעלה התפשט מבגדיו והשתרע על המיטה בניחותא, או שמא גם הוא היה לחוץ מן הסיטואציה הלא צפויה.

ההצלפות באחוריו הגיעו באבחה אחת מזרד ירקרק שקטף בבוקר. זרד אימתני, טרי ורענן שחרך בבשרו בשניות. הוא ילל ויבב כתינוק בן יומו וצרח באימה בכל הצלפה. לאחר שניות קצרות הורתה לו להסיר את סנדלי העקב המהודרים שלה בשיניו ובלשונו, אך אלה היו הדוקים מדי והוא כשל. הגבירה הסירה אותם בכוחות עצמה וכיסתה את עיניו בכיסוי עיניים שלאחרונה הרכיב על ראשו בטיסה ארוכה למזרח. תוך שניות כשנשכה הרצועה מצא את לשונו מלקק את דגדגנה התפוח הרטוב והרותח ואז הושלך אל צידי המיטה.

נאקות העונג של בעלה הבליחו את חדר המיטות. או אז חש במשיכת הרצועה והקולר לצווארו התהדק. גברתו קרבה את ראשו אליה ואז הבין כי שוכבת היא על גבה ובעלה על ברכיו , מרים את ברכיה אל על וחודר אליה שוב ושוב. איך הבין זאת? "הסתכל!", פקדה אליו והוא הסיר את כיסוי העיניים. גברתו נאנקה מהנאת חדירת האיבר האהוב עלייה בתבל והוא לחש באוזנייה דברי כיבושין כמה נעימה וקשה החדירה הזו וכמה מענגת היא. היא הנהנה בראשה להסכמה ולחשה : "כן..כן... ".החדירה נמשכה שוב ושוב וכך גם הלחישות עד ששמע את גברתו פוקדת על בעלה לגמור בתוכה. הוא חש בהר הגעש של שניהם באורגזמת הענק המופלאה שלהם.. הבעל התרומם מן המיטה כדי להתארגן והגבירה פקדה עליו: "לקק!". הוא מיהר להשתרע על המיטה. אזוק, מקולר. מוצלף וליקק את חיבור רגליה וחש בנוזל החם והמתקתק ממלא את פיו לשונו וגרונו. ידע הוא שרגע אושר יוצא דופן הוא חווה עכשיו וגברתו העניקה לו את הזכות לחוות אותו. הוא חש אסיר תודה כל כך ו...מאושר.

"תודה לך מאמי", שמע את גברתו אומרת בקול רך , אוהב וחלש. מן הסתם לא אליו היו מיועדות המילים. הבעל הלך לדרכו והם נשארו שניהם, כפי שרגילים הם. הגבירה צעדה באיטיות למטבח לבדוק את הודעותיה בטלפון והוא זחל אחריה, מתאווה להמשיך ללקק את שארית נוזל הזרע של בעלה מבין רגליה, אך היא דחפה אותו קלות ומיהרה לחדר המקלחת.

האוטו רחב הידיים שייט לו במרחבי הנגב הצחיחים על הכביש השחור והמתעקל. הנסיעה ארוכה למדי. אני נוהג בזהירות ובמתינות, עם איבר נעול ומשתוקק להפסקת פיפי דחופה. גברתי מאחור , חסרת שביעות רצון לחלוטין.הנסיעה ארוכה מדי והצורך שלה להתעלל בי במקום להתרווח בכסא המרופד גובר והולך. לאחר כשעתיים, סטינו לשביל המוביל לחוות בודדים שנראתה נטושה ונעולה. בהמשך שביל העפר עצרנו. גברתי הורתה לי לצאת מהרכב להישען על גוף השילדה הרותח מחום ומכוסה באבק צחיח ולהפשיל את מכנסיי. בידה אחזה בזרד עץ גמיש אותו העברתי לרשותה בתחילת הנסיעה. שם בלב המדבר החלו ההצלפות ובעקבותיהן זעקות השבר שלי. יכולתי לזעוק בקולי קולות אך לא היה סיכוי שאיש ישמע אותי. השרב הכבד גרם לכך שכבר אחרי הצלפות ספורות החל דם רב לזלוג מאחוריי והשאיר סימניו האדומים על הזרד האימתני. ללא רחמים המשיכה גברתי להצליף בי עד שדומה היה כי אני מתמוטט בעוד שניות ספורות. רק אז הפסיקה.

כעבור דקות כשנשימתי חזרה לסדרה צעדתי מטרים ספורים וכרעתי לישיבה על רגליי ושחררתי כמויות אדירות של שתן שזלף דרך הכלוב אל הקרקע החולית. מששבתי לרכב הורתה לי גברתי לרדת על ברכי בחול הרותח ולהתיר בשיניי את אבזמי סנדליה, כדי שתוכל להמשיך להתרוחח במושב האחורי בניחותא. היא נגבה את הדם הזורם באחוריי עם שורה של מגבונים. המשכתי בנסיעה ללא מכנסיים הרחק את הדרום הרחוק אל הצימר הענק, המאובזר והנטוש שהמתין לנו במעלה הגבעה.

התייחדנו שם, גברתי ואני במשך 24 שעות. הייתי זמין אליה בכל רגע שרצתה. משנכנסנו הצליפה בי עד שהתרצתה ושלחה אותי לנוח מהנהיגה הארוכה. בשרעפיי תנומת אחר הצהריים העירה אותי שוב במיטה הגדולה והמשיכה להצליף עד שמאסה בי וחזרה לסלון רחב הידיים לקרוא ולהאזין למוסיקה. כך גם בערב כשידיי אזוקות בחבל עבה. בשלב מסוים לא עמדתי יותר בעוצמת הזרד האימתני. אם חשבתי שגברתי תתחשב ותעשה לי הנחות, טעיתי. חיש קל מצאה חלופות נאותות. בתחילה הייתה זו שעווה רותחת מהנר שמצאה במטבח. כשתמה השוועה שלפה ממזוודתה האובלית והנעולה בקוד סודי מחבט עור מצופה בניטים. ההצלפות האדירות מהמחבט היו נוראיות וזעקותיי רק תכפו וגברו.

משחישבתי להתמוטט והפעם לחלוטין גררה גברתי כסא מפינת השולחן והתיישבה עליו. היא שלפה את הדילדו עם זנב הסוס האהוב עלייה וזיינה אותי מאחור במשך זמן שנראה קצר וארוך בעת ובעונה אחת. התענגתי על הזיון הזה והייתי המאושר באדם. גברתי ידעה זאת ועוד איך. כך מסתבר היא אוהבת אותי וכך רוצה אותי. מכור לכך. הצלחתה מובטחת. אין בכך ספק.

לפני שהתפנינו לישון ליקקתי את דגדגנה הבוער בעוד היא שולפת את הויברטור האהוב עלייה. תוך דקות שמעתי את צרחותייה ואנחות האורגזמה שלה. תוך שניות נרדמה כאילו לא הייתי לידה.

התפניתי לחדר הסמוך לקרוא קצת ולהירגע ואף להתחמם הרחק מהמזגן הקפוא האהוב עלייה. מן הסתם נרדמתי עד שבאמצע הלילה נכנסה גברתי לחדרי והמשיכה להתעמר בי. כך גם בבוקר עם מנת הצלפות הגונה ודקות ארוכות של צרחות ובכי קורע לב מפי.

דמיינתי לי שהבילוי המשותף הזה אינו אלא הקדמה לחיי החדשים שגברתי מציעה לי במרתף ביתה, מתחת לבעלה וילדיה ומשפחתה הענפה המגיעה לביקורי נימוסין. הבנתי שרק כך אהיה מאושר - לחוש בעוצמת גברתי בכל עת שתחפוץ בכך בכל שעות היממה. השאלה היא האם אאזור אומץ לשנות את חיי.

היומיים האלה רק הגבירו אצלי את הרצון לעשות מעשה.

שבוע קשה וסוחט עבר על גברתי וכבר בשיחותינו לקראת הפגישה בדירתנו הקרירה ידעתי שרעבונה להכאיב לי גדול מנשוא. המתנתי לה כפי שאוהבת..בעירום מוחלט עם כלובון נעול על אברי. כלובון שנשאר שם ימים ארוכים בטרם פגישתנו, למעט שינת לילה טרופה מדי יום. לא רק רעבונה של גברתי היה גדול. גם אני הייתי מוטרף, ככלב שלא ראה פיסת מזון משזה שבוע, מוכן לטרוף ולקק כל בוהן או ציפורן על אצבעות רגלה. רק להריח אותה. לנשום אותה. לחוש בעוצמתה.

גברתי שלפה ממזוודתה האובלית אזיקים והורתה לי לשכל את ידיי מאחורי הגב. שמעתי את נקישת המנעול וכך נותרתי . עירום. כלובון וידיים אזוקות. מולי – גברתי לבושה בהידור בנעלי העקב שלה ובתסרוקתה האופנתית. כמה מעריץ אותה אני על עוצמתה והשקט הקשוח שלה. אין לי מילים.

בטרם הבנתי לאן יתפתח המפגש הפעם, שלפה גברתי ג'וינט מתיקה והציתה אותה. לכל שאיפה שלי התלוותה שאיפה שלה ותוך דקות אחדות נראה היה כי שנינו בהיי קליל בתוך החדר המקורר היטב. ההיי הזה והרעב המטורף ללקק את אצבעות רגליה של גברתי לא נעלם מעיניה. היא שלחה אותי להתיר את רצועת נעלי העקב שלה. בהיותי קשור, לא נותר לי אלא להשתרע על הצד ולזחול לכיוון נעלי העקב ובלשוני ובשיניי להתיר כל נעל בתורה. הייתה זו מלאכה קשה למדי וגרמה לי להתנשף ארוכות ולהריח את עשן הג'וינט המהביל לו מתוך גרוני.

אם חשבתי שיהיה זה סשן עישון ממסטל, הרי התבלבלתי קשות. חיש קל הצטוויתי להתייצב על רגליי אל מול המיטה ולהרים את ידיי גבוה מאחורי גבי. או אז החלו ההצלפות בזרד הטרי והירוק  אך המסיבי למדי. זה היה נורא. יבבתי ובכיתי ללא הפסקה ,מה עוד שהתנוחה כשידיי האזוקות מאחורי גבי מונעות ממני להימלט כדי לקבל שניות של מנוחה לנשום.  יש בה בגברתי ניואנסים שאני מכיר כבר בעל פה ככלב מחונך. היא אינה פוצה מילה מפיה, אך כשאני בוכה והיא מפסיקה לשניות היא לא מוציאה מילה מפיה. כעבור 10 שניות , לא יותר, היא נוקשת בזרד על המזרון ואני מסובב את עכוזי לזוית המועדפת עלייה. חיש קל היא מצליפה מחדש בעוצמות מטורפות כשהיא מכוונת לצידי העכוז במקום המפגש עם הירך שם הכאב נוראי שבעתיים. גם הסימנים.

מאיפה האכזריות הזו? אני שואל בתוך תוכי, בעודי ממרר בבכי תמרורים, אך לא מראה כל סימני כניעה והרמת ידיים. אני יודע שגברתי זקוקה לכאב הזה. זקוקה שאסבול עבורה. "קשה לנו?", היא לוחשת באוזני. אני בוכה כילד ומשיב לה שלא. היא ממשיכה. שעתיים רצופות של סבל ובכי תמרורים, אך חשתי באושרה של גברתי מרקיע שחקים. ממלא את מצבריה. כראוי.

ידעתי שכשיתמלאו המצברים יגיע הפיצוי. עמדתי במקלחת חבול ומדמם וגברתי קילחה את גופי הממוטט ושיפשה עם סבון ריחני כל חלק ממני ובעיקר את הנקב האחורי שלי שאותו היא כה אוהבת. או אז קשרה למתנייה את הסטרפון עם הדילדו האימתני והורתה לי לשכב על גבי. כשהחדירה אותו עמוק לאותו נקב נקי ומצוחצח שהכינה בשקדנות ובסבלנות נאנחתי ונאנקתי. החדירה הייתה כובשת. מתפרצת. כוחנית נאנחתי ונאנקתי ללא הרף. לא רציתי שזה יגמר. לא רציתי שתפסיק. לא ידעתי גם מי מאושר מאיתנו יותר. לעולם לא אדע כנראה.

הוא התיישב מולי על המיטה ללא כסות לעורו, עוטה על זיינו קונדום ריחני. "קדימה..אתה יודע מה אתה צריך לעשות", האיצה בי גברתי שעמדה מן הצד בבייבידול שחור וסקסי ולמתניה סטרפון מחובר אל הדילדו האימתני שלה. ידעתי מה עלי לעשות. ועוד איך.

ינקתי, ליקקתי, מצצתי והתענגתי על האיבר של האורח שוב ושוב. הוא השמיע כל העת גרגורים ואנקות הנאה בלתי פוסקות. לרגעים חששתי שיגמור. לרגעים רציתי שיגמור. ידעתי מה צפוי לי למראה האיבר האמיתי והאיבר המלאכותי שהקיפו אותי. הכתובת הייתה על הקיר. האורח לא גמר למרות יבבותיו. עברתי אל הדילדו שגם אותו ינקתי מחדווה למרות שהיה בלתי אנושי לחלוטין, במיוחד כשניתן היה לבצע השוואה בזמינות לא שגרתית זו.

גברתי שלטה בנעשה ללא מצרים. לא היה סיכוי שהאורח יגמור ואז תימנע ממנה ההנאה שתכננה. האיבר שלי היה כלוא בכלובון הפלסטיק כמו בימים ובשעות האחרונות, כמעט ללא הפסקה. אחוריי אדומים וחרוכים לאחר שעה בלתי נגמרת של הצלפות בזרדים ירוקים וטריים. עיניי כבר אדומות מבכי וייסורים בלתי פוסקים.

משקצה במראה נשכבה גברתי על גבה על המיטה הרחבה. "קדימה", האיצה בי שוב. עליתי מעליה , מסיט את תחתוני המיקרו הזעירים שעלי כדי שלא יפריעו לכניסה. חיש קל החדרתי את הדילדו לתוכי. בעבר הייתה החדירה מלווה בכאב נוראי. עתה היה המצב שונה. תוך שניות הוא מצא מקום במעמקיי אחורי. התענגתי עליו ארוכות, אך גברתי לא הסתפקה בזאת. היא רצתה שגם הכלי של האורח יכנס לתוכי סימולטנית. נשכבתי על גברתי, ראשי צמוד לשלה, האיבר שלי מחוץ בייסורים אל בטנה. לא קינאתי באורח. להחדיר את אברו לתוכי כשגם הדילדו כבר עמוק שם, מסרב לצאת לאוויר העולם......זוהי משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

לא הבנתי דבר מן המתרחש. רק חשתי איבר עמוק בתוכי. ההיה זה הדילדו ? ההיה זה אברו של האורח? רק הקירות יכלו לתאר. במשך שעה ארוכה לא יכולתי להבדיל עד ששמעתי נאקת אורגזמה מפיו של האורח והוא התרחק מאיתנו, מסוחרר. או אז ידעתי את התשובה בודאות.

נמלטתי לחדר האמבטיה והסתתרתי שם מנסה לשחזר את ההשפלה העצומה אותה חוויתי , בד בבד עם הידיעה שגברתי הייתה זה עתה המאושרת באדם. הבנתי גם שהחדירה הסימולטנית הזו לא התבצעה. כמי שמכיר את גברתי המדהימה , ידעתי דבר אחד -  היא לא תרים ידיים.

הוא שכב על המיטה ללא כסות לגופו. שרוע על בטנו, רגליו מפוסקות ומתוחות, ראשו על כרית. עיניו נעוצות במסך שמולו, צופות בשידור חי בתכנית ריאליטי המשודרת במיוחד בשבילו.

על המסך מתמקדת המצלמה בתחת לבנבן, לא ברור אם של גבר או אשה. תחת עדין, "תפוחי" בלשון המבינים. מדי שלוש שניות נראתה יד אוחזת בידה ענף ירקרק טרי ודק, מצליפה בעוצמה על העכוז הלבנבן. לאט לאט הפך העור הלבן לאדמדם, אדום, חרוך מן ההצלפות האימתניות הבלתי פוסקות שוב ושוב. ברקע, מרמקול המסך נשמעו אנחות קורעות לב המהולות בבכי בלתי נגמר.

הוא צפה בשידור בעיניים כלות. ההצלפות נמשכו ללא רחם וכך גם קולות האנחה וקולות הבכי. הוא חש חירמון לא ברור. מראה הישבן המאדים הדליק אותו יותר ויותר. לא יכול היה להפסיק להביט בשידור החי. הסימנים הלכו והאדימו וניצוצות דם הופיעו לאיטם. הוא נדלק עוד יותר. לא יכול היה להתיק את עיניו מן המראה הבלתי שגרתי. הוא לא רצה להתיק את עיניו. רצה שהשידור הטלויזיוני הבלתי שגרתי הזה ימשך עוד ועוד. לא יפסק.

המצלמה שנשלטה ביד אמן שוטטה שוב ושוב מתמקדת במראה הישבן המצולק, אם בתקריב או במראה מרחוק. בשלב מסוים התמקדה בפניו של "בעל" הישבן המוצלף. מתברר כי זהו זכר. עור מקומט ומזדקן. כתמי השנים ניכרות היו על פניו ועורפו. עיגולים שחורים תחת עיניו. רא ש מקריח עם מצח גבוה. אומלל בא בימים מן הסתם.

בכל פעם שהגיעה ההצלפה הבאה נראו פניו המתענות והמיבבות. הוא הביט בפני האומלל שבשידור החי וחש את כאבו הנוראי, אך לא יכול היה שלא להיבהל שוב ושוב מן מראה הישבן המאדים. לא ניתן היה לראות מיהו המצליף האכזר, חסר הרחמים, הסדיסט שלעיתים המשיך והמשיך להצליף כשהוא אוחז בענף העץ הירקרק בשתי הידיים הענוגות למראה , כדי להגביר את עוצמת המכה. המצליף, או שמא המצליפה, עברו בשלב מסויים לחגורת עור אימתנית ועוצמת ההצלפות הלכה והתגברה, כך גם האנקות, הצווחות והבכי קורע הלב.

תכנית הראליטי בשידור החי עמדה בשלב מסויים להסתיים כשחש שראשו סחרחר והוא עומד לאבד את הכרתו . או אז הוגש לו כוס מים צוננים כדי לחזקו. השידור הופסק. לא היו כתוביות תודה למפיק, לצלם, לתאורן, או לנותני החסות. השידור נקטע כבאיבחת ההצלפה והמסך השחיר.

או אז חדרה למוחו ההכרה כי המצליפה והצלמת היא גברתו האדירה והישבן האדום והמרוסק בתמונה שלו הם.

גרסת הגבירה,

אין סודות יותר, כל הקלפים על השולחן, נותרתי אני האמיתית, ללא חומות, ללא מגננות. יותר משלושים שנה עברו מאז. הכל הוא יודע עליי האפס שלי.  יותר משיודעים בני ביתי ומשפחתי. לשנינו היה ברור שברית נכרתה בינינו, להמשיך ולנצור את סודי הנורא.  

הגלובוס לא עצר את סיבוב צירו הקבוע.

עולם כמנהגו נוהג.

כך גם פניי אל הסשן הבא.  

נפגשנו.

ניצבת אני  למולו, קומתו גבוהה, חשה בדפיקות ליבו המואצות מנוכחותי הדומיננטית.  למרות נעלי העקב לרגליי קומתי נמוכה לעומת גבה קומתו, אך בעיני שנינו הוא נמוך כל כך, בגובה הרצפה. בלתי נראה. א   פ   ס !!! התרגשותו הרבה מציפה אותו. אף על פי כן תחושות השלמות והרוגע מעצם נוכחותי בחדר ממלאות אותו.  אני כאן. סופסוף בבית. שנינו חווים את תחושת הבית האמיתי שיצרנו לנו, כל אחד מצידו. מיד ציויתי עליו בטון סמכותי ושקט לשכב על בטנו על המיטה הרחבה והתחלתי במלאכת הקשירה.  גפיים עליונות למראשות המיטה. גפיים תחתונות למרגלותיה. לבסוף חיברתי בין ארבעת הגפיים. כך השגתי שליטה מלאה ביכולת התנועה.   

כיוונתי מצלמה והקלטתי את העתיד להתרחש בשעה הקרובה.  

הצלפתי בו הצלפות נוראות באכזריות אין קץ. ללא רחמים. הסדיזם המתפרץ שלי רעב לישבנו הלבנבן.  יכולת תנועתו מוגבלת, לכן לא הופרעתי.  עם כל הצלפה ששוחררה לחלל החדר ופגשה בבשרו הרך והלבנבן, נשמתי. נשמתי נשימה עמוקה. נשימה מלאת חיים. נשמתי עמוק אל ריאותיי את כאבו. את בכיו המתנגן באזניי כמנגינת רקויאם. את יסוריו ללא לאות. את דמו הזב ודמעותיו הממלאות את הצורך הסדיסטי שלי כאילו היו מי גשמים המעלים את מפלס הכנרת.   כך הצלפתי עד שחשתי במפלס הגואה.  יש לפתוח את הסכרים ולמלא מאגרים לשעת חירום. חבל על כל טיפה.   רק אז, כשהוצפתי באנרגיות חדשות ומרעננות וחידשתי את מלאי החיים שלי נתגלתה התוצאה לפני, אפס מכור שכוב על בטנו במיטה הרחבה, מושפל, כאוב, פצוע, עלוב, באפיסת כוחות, ישבנו מדמם. 

וכמו משום מקום, במלא הטבעיות, כאילו כך צריך להיות מחזורו של סשן, פקדתי עליו:  ״גש למקלחון. חכה לי שם כשפניך מופנים לקיר.״  כמו אם שדואגת לילדה הפצוע והמדמם ניגשתי לברז ויסתתי את זרם המים וחומם ורחצתי את גופו הפצוע והמדמם. כל פצע, כל פיסת גוף זכו לטיפול מקיף וחם מידיי שאך זה קרעו מעליו את בשרו באכזריות שלא תדע שובע לעולם. לא ריחמתי עליו!!! לא הצטערתי!!! רציתי לשטוף ממנו הכל. את כל השעה האחרונה. להריח ממנו את ריח הנקיון. ההתחדשות.  לחשתי באזניו: ״אני כאן הכל בסדר. אתה שלי. שייך לי. לעד.״  הוא היה רפה, חלוש, מבקש לו כוחות, לעמוד ולא ליפול, בזמן שרוחצת אותו. עם זאת נמלא אושר רב, מהידיעה  שאך זה נגרם לי אושר עצום נוכח יסורי התופת שצלפו בגופו.    

ניגבתי את גופו הבנוי לתלפיות כשאותות הגיל מסגירים את שנות חייו. השכבתיו במיטה הרחבה ופרשתי מעליו שמיכה חמה ועוטפת.   

משהראה סימני התאוששות לא ויתרתי על התעללות נוספת.  מכיון שערג אליי גמרתי אומר להתעלל באברו העלוב. זה, היה מתעורר לחיים בכל פעם שהוצא ממנעולו, ומזדקר לו בסביבתי כאילו היה עצמאי. כן, גם הוא שולט באפס שלי. גם העלוב שלו בדיוק כמוני, מכתיב ומנהל את חייו. כשהוא זקוק לו יותר מכל, הוא נופל לשינה עמוקה. כשמבקש בסתר ליבו שלא יתעורר מתרדמתו בסביבתי, מתעורר הוא לחיים כאילו היה בעליו בגיל העשרה. 

דרשתי ממנו להתחכך בי כשכולו זקור. נרטב מהרטיבות שבין רגליי. מרגיש את חום גופי שם. עוד רגע יאבד את דעתו ויחדור אל מקדשי. עוד רגע יתפוצץ בתוכי.  אך לא, זה לא יקרה.  הוא יודע, הוא אפס, לעולם לא יחדור לקודש הקודשים שלי!!!!! לעולם לא יחלל אותי באפסיותו. הוא לא יסתכן, שמא אעלם מחייו לנצח!!!  כך כשהוא על סף התפוצצות הוא הורשה להשתפשף בברך האחורית שלי, במותני החלקה שעורה הצח כעור תינוק כמעט גרמה לו להגיע אל שיאו ולשפוך את מטענו החם והדביק על גופי הענוג המדיף ריח פצולי וניל.  ״עד כאן. מספיק לך. כעת ענג אותי!״  הרטיבות שבין רגליי גרמה לו להבין שאני קרובה.  כך כשכבש בתוכו את יצרו ולא פרק מטענו, האפס שלי, שלמד אותי, נפשית ומינית עינג אותי בלשונו ובכף ידו עד אורגזמה מטורפת.   

אורגזמה נפשית. אורגזמה מינית. 

הזמן מסרב לעצור מלכת. 

הגלובוס ממשיך להסתובב על צירו. 

עולם כמנהגו נוהג. 

גרסת האפס,

אריחי קיתון המקלחת מולי כשאני עומד עירום והמים החמים נוטפים על גבי, אחוריי, רגליי. ידיי פשוקות לצדדים, למעלה וחוזר חלילה. צנור המים והמקלחון עצמו אינם בידיי. מי שרוחץ אותי עם סבון ריחני היא גברתי, בידיים רכות כל כך וחמימות. ממכרות. מרפרפות. מקרצפות. אצבעותייה משפשפות על פלג מעורי, חודרות לישבני ולא מחמיצות אף סנטימטר. סיטואציה הזויה למדי. בלתי אפשרית עד לפני דקות אחדות. ישבני צרוב, חרוך, פצוע וזב דם, ועתה הטיפול הכל כך בלי צפוי הזה.

שעה קלה קודם ואני שכובעל בטני על המיטה הגדולה וגברתי טורחת סביבי כשבידייה המיומנות ערמות חבלים. חיש קל נקשרות הידיים ואחר כך הרגליים. חוסר אונים מוחלט. אין יכולת להימלט. אין רצון להימלט.

ההצלפות מתחילות. כמו תמיד לא בהצלפות חימום אלא ישר ולעניין. עם כל האנרגיה. כל הנשמה כל היכול הפיזית משקיעה גברתי בהצלפות אלה. אני מתייסר בכאביי. בוכה ומיבב, אך יודע שכאן  - ככלי שרת למלא את צרכייה של גברתי – מקומי האמיתי. כאן מוצא אני את האושר הצרוף.

בין יבבה ליבבה נזכר אני באחד מאמרותיו של הרבי מברסלב: "כל המקבל את הקיים בהבנה מאושר הוא. האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק או אחר". האם משפט כזה נותן בי כח? כן !

כאן האושר בתוך הכאב הנורא והאיום. כאן רוצה אני להיות ולא בשום מקום אחר. אם כל כך טוב, הרי מאושר אני. וכשיודע אני שגברתי מאושרת שבעתיים, הרי הכוחות שבי לשאת בכאב הנורא בלתי נדלים הם.

המחשבות מתפוגגות בשניה כשסדרת ההצלפות הבאה נמשכת. הכך יראו חיי בתוך המרתף החשוך בו גברתי רוצה שאתגורר? האם זהו האושר העילאי הנמצא בהישג יד?

לא נראה לי שאסע לאומן. אני יודע שהמשפט נכון הוא לגבי. אין נכון ממנו.

תחת המקלחת החמה וידה החמה והרכה ידעתי זאת שבעתיים.

כבטקס דתי עתיק יומין חוזר על עצמו הריטואל שלנו כבר שבועות, חודשים, שנים הרבה. גבירה לבושה בהידור, הפעם בשמלה, כמגיעה לאירוע עסקי מכובד ופורמאלי. זכר , כמעט תמיד בעירום, כשאברו נעול בכלוב עם מפתח. הגבירה מתופפת קלות על הכתף והזכר מתכופף, זוקף את אחוריו ופושק את ידיו קדימה.

סדרת ההצלפות בכלי המשחית האכזריים בנמצא מתחילה. קיין מחומר סינטטי, קיין מעץ, ענף עץ ירוק וגמיש, חגורת עור, מחבט עור, כפות ידיים. פלחי הישבן הופכים אט אט לבשר אדום שכאילו נצלה בשמש הקופחת, אחר כך מבצבצים הקרעים והפתחים בעור ולבסוף יורד הדם. הזכר מתייפח בבכי, נושך כרית אומללה בשארית כוחותיו. סופג את הכאב, מתמוטט וחוזר חלילה.

"טוב לך?", הוא לוחש לגברתו בשארית כוחותיו.

"אתה יודע שטוב לי, אפס שלי", היא לוחשת באוזנו כמבקשת להמתיק סוד. שחלילה לא תשמע בעצמה את קולה שלה אומר את המילים האסורות.

"אז בבקשה תמשיכי ! אל תפסיקי ! אני מתחנן ! ", הוא משיב לה בגרון ניחר.

ההצלפות נמשכות , אך הגבירה לא מרפה. בדומייה מוחלטת. היא מניפה את ידה שוב ושוב.. הבכי והעור המצולק לא עושים עלייה כל רושם. אין בה  מידת רחמים ולו כקמצוץ מלח. רק התחושה שנפשה מזדככת נותנת לזכר כוחות על , מעל ומעבר ליכולתו האנושית.

"טוב לך?", הוא לוחש לגברתו בגרון ניחר.

"אתה יודע שטוב לי, אפס שלי", היא לוחשת באוזנו כמבקשת להמתיק סוד. שחלילה לא תשמע בעצמה את קולה שלה אומר את המילים האסורות.

"אז בבקשה תמשיכי ! אל תפסיקי ! אני מתחנן ! ", הוא משיב לה בשארית כוחותיו.

הזכר כורע על ברכיו ומשרבב את ראשו אל בין רגלייה של גברתו נטולת התחתונים. צמא הוא לחוש ברטיבותה הזולגת ממפשעתה ככל שההצלפות קטלניות יותר. טעמה כטעם גן עדן ומתאווה הוא לחוש בטעם הדבש עוד זמן רב, אך היא דוחפת אותו בחזרה אל מקומו הטבעי. הזכר מתכופף, זוקף את אחוריו ופושק את ידיו קדימה.

"טוב לך?", הוא לוחש לגברתו בקול לא ברור.

"אתה יודע שטוב לי, אפס שלי", היא לוחשת באוזנו כמבקשת להמתיק סוד. שחלילה לא תשמע בעצמה את קולה שלה אומר את המילים האסורות.

"אז בבקשה תמשיכי ! אל תפסיקי ! אני מתחנן ! ", הוא משיב לה מלא כוחות בלתי מוסברים.

הגבירה רותמת למתניה סטרפאון עם דילדו ענק. לבושה המהודר כבר הוסר מעלייה והיא נותרת בחולצת רקמה שחורה. שדייה האימתניים נטולי החזיה שהושלכה אל פינת החדר מטרפים למראה. הזכר שוכב על גבו, רגליו מורמים אל על והגבירה , על ברכייה, מחדירה את האיבר הענק אל אחוריו וטוחנת את פתחו ללא רחמים. הוא נאנק מהנאה ומאושר, מתמכר לנשיותו , מביט בגברתו, חופן את שדייה וחש בעוצמתה הגברית קורעת את אחוריו.

"טוב לך?", הוא נאנק, חש על פסגת העולם.

"אתה יודע שטוב לי, אפס שלי" . קולה נשמע ברור כל כך בחלל החדר. לא ממתיקת סוד היא יותר.

"אז בבקשה תמשיכי ! אל תפסיקי ! אני מתחנן ! ", הוא משיב לה ומדמיין שלא תצא לעולם .