כל האמת!!!

 

זר,  לו היה צופה מהצד, היה מתקשה להבין את הנעשה לנגד עיניו.

גבירה, עומדת זקופה בלבוש מוקפד ואלגנטי עם נעלי עקב מהודרים, מכנסיים נוצצים ותספורת מודרנית. בידה קיין עץ ארוך וגמיש. לרגליה, זכר אתלטי למדי ללא בגד לגופו ועל אברו כלובון מפלסטיק עם מנעול חתום וסגור. הזכר עומד על רגליו, כפוף ונשען בידיו על מיטה ואחוריו מופנים אל הגבירה. היא מצליפה באחוריו וחיש קל מופיעים סימנים אדומים החורכים בעורו הלבנבן. ההצלפות אכזריות. הזכר מייבב ודוחף לפיו מגבת לבנה להחניק את צרחותיו עד שהוא מתמוטט על הרצפה. הגבירה ממתינה. אדישה למראה. אטומה למתרחש. חסרת רגש לנעשה.

  

הזכר מתרומם שוב לעמידת המוצא הקודמת. ההצלפות נמשכות וגם היבבות הנחנקות בתוך בד המגבת, עד שהוא מתמוטט שוב. הגבירה ממתינה. אדישה למתרחש. אטומה לנעשה. חסרת רגש למראה. הזכר מתרומם שוב. ההצלפות נמשכות, העור נחרך, הפצעים מופיעים בפלחי העכוז, על המתניים על ירכיי הרגל. הוא שוב מתפרק לרסיסים, בוכה בקול מר. בכי תמרורים אמיתי ונוראי. הגבירה ממתינה. אדישה לנעשה. אטומה למראה. חסרת רגש למתרחש. "מי מהם ישבר ראשון?", ישאל הזר הלא קיים. הזכר מתרומם שוב לעמידת המוצא וההצלפות הנוראיות נמשכות. אחוריו הפכו לפצעים פתוחים של ממש. ההצלפות נמשכות והוא שוב קורס ושוב מתרומם לעמידת המוצא ושוב קורס וחוזר חלילה. "תתחנן שאמשיך", היא מסננת באזניו. הוא מתחנן בבכי. החדר מסתחרר לנגד עיניו. היסורים כבר חלק ממנו. הנהי הפך לטבעי ומתבקש ואף נורמטיבי.

 

"אל תסתכל בראי", תבעה ממנו. "לפחות שבוע ימים", הוסיפה. הוא כבר לא שמע דבר. עולמו סחרחר עליו ונראה בבירור כי אינו יודע היכן נמצא. כמתאגרף גרוגי חבוט בזירה הוא מתמוטט על המזרון. הגבירה מלטפת את אחוריו בעדינות רכה כמגע נוצה עדינה. "זה לא מרחמים", היא לוחשת באוזנו. "זה כדי שתתמכר ותרצה עוד, אפס שלי. אני כל כך מאושרת. חייבת להצליף בך עוד ועוד". הוא מהנהן בראשו בהסכמה.

 

ההצלפות נמשכות, לא לפני שהגבירה רוכסת למתנייה סטרפון עם דילדו צמוד. היא מושיטה לזכר קונדום והוא מלבישו על הדילדו ומוצץ בתאווה. בהוראתה נשכב על גבו ומרים רגליו. הגבירה על ברכיה דוחסת את הדילדו אל אחוריו ומזיינת ללא הרף כשיכורת ניצחון. שוב ושוב. הוא נאנק ומבקש עוד. גם כשהתחלפו והיא על גבה והוא רוכב על הדילדו הנעוץ עמוק באחוריו הוא מתחנן להמשיך עוד ועוד.

 

משקרס נשכב בהוראתה על בטנו, והגבירה ממשיכה בשלה. הצלפה אחרי הצלפה חותכת בעור הפצוע והמדמם. הוא ממשיך ליבב אל תוך המגבת כשבחוץ שקעה כבר השמש והחשכה השתלטה על הרחוב הסמוך. הגבירה שוב ממתינה. אדישה למראה. אטומה למתרחש. חסרת רגש לנעשה. היא ממשיכה להצליף ללא רחמים. השעות נוקפות, אך הזמן עושה את שלו. ערב גיבוש במשרד של בעלה של הגבירה ישלח אותה מייד לצד אהובה אל מסעדת הפאר בהרצליה. לא לפני שתמרח משחת בנגיי חריפה ואיומה לתחושה על אברו המיוסר של הזכר ותכריח אותו לאונן ולגמור ביסורי תופת לנגד עיניה.

 

השניים נפרדים. הם יודעים שגורלם כקשר גורדי נקשר אחד בשני. רק שם הם מאושרים. רק שם הם עצמם. זה לא יגמר לעולם !

 

 

אני זוכר היטב היכן פגשתי בה לראשונה. מיד נשבתי בקסמיה והיא הצטרפה אלי מאז לכל אירועי העסקים החשובים בשלוש השנים האחרונות. חתימת חוזים, עסקאות רבות מליונים, פגישה עם איש עסקים זה או אחר או נאום מעל הבמה מאחורי הקתדרה. שחורה מבד איכותי ללא צורך בגיהוץ – חליפת העסקים הנוצצת והיקרה ביותר שלי. תמיד הקפדתי ללבוש מתחתיה חולצת כפתורים הדוקה ומעלייה עניבה תואמת.

 

השבוע – בהוראת גברתי – לבשתי אותה שוב וליוויתי אותה בעניבה האהובה עלי, אותה רכשתי בניו-יורק במסע חתימת חוזים בלתי נשכח ומוצלח. כך כאילו סוללת עורכי הדין שלנו ממתינה לי לעוד אירוע חשוב התיצבתי בדירה השקטה שלנו. לחלצי הכלובון הנועל את אברי עם מנעול מוזהב ומעליו חוטיני נשי מרחוב החלונות מאמסטרדם. אל הציוד הרגיל אותו אני סוחב בעמל רב על הדירה, נילווה הפעם אביזר חדש ויוצא דופן – מספרי חייטים.

 

כך , עם כניסתה של גברתי לדירה, כשהיא לבושה בהידור מעורר התפעלות, לקחה היא לידיה את המספריים. בטקס ארוך שנראה היה שלא יגמר גזרה ממני את תחפושת העסקים שלי. תחילה נגזרה העניבה, אחריה שרוולי החליפה, החולצה, המכנסיים והתחתונים הנשיים. נותרתי עם מכנסיים גזורים ומופשלים, גרביים ונעליים מהודרות. "תתכופף!", פקדה עלי גברתי בשקט האופייני לה. כך במשך שעה שלמה, ללא רחמים או הרהורי מצפון כלשהם, הצליפה בי גברתי ללא הרף בזרד הירוק, בקיין המקצועי והדק, במחבט ובכפות ידיה. יבבתי ללא הרף ומשהבנתי שגברתי אינה מרוצה מבכיי נטלתי את הכרית ונשכתי אותה ללא הרף, בולע חלקים גדולים ממנה אל תוך גרוני. ידעתי שעור אחוריי מופשט מעלי באיטיות משום שהכאב היה נוראי למדי.

 

חשתי כי גברתי נרפאית. פצעייה הנפשיים מגלידים להם ונשמתה פורחת ומלבלבת. הידיעה הזו נתנה לי את כוחות העל לא להישבר ולא לבקש רחמים. הכאב היה נורא מנשוא, אך אהבתי כל רגע ולא רציתי שיגמר. על הרצפה הושלכה החליפה הגזורה שנראתה אומללה כל כך. מי היה מאמין שאך יום קודם לבשתי אותה בגאון לפגישה נוצצת עם מנהל הכספים של חברת הייטק ידועה. דמיינתי אותה גזורה ואומללה גם כשחרטה גברתי באחוריי עם גלגל הכאב הנוראי, מוכיחה לי מי אני באמת. לא איש עסקים רם מעלה, אלא סתם אפס עלוב שכל עולמו ואושרו הוא להיות מוצלף בידי גברתי.

 

בשעות הקרובות התעללה גברתי באחוריי הפעורים והחדירה אליהם חפצים ארוכים ובלתי נגמרים כשהיא ממכרת אותי לחדירה אנאלית שאיני יכול כבר בלעדיה. האורגזמות אליהן הגיעה בהמשך המפגש היו מהחזקות שידעה גברתי מאז הכרתי אותה. חיבקה אותי ללא הרף במהלך התענגותה והבטתי בחליפה העלובה הגזורה ומושלכת על הרצפה.

 

זה מקומי. ידעתי והבנתי זאת הפעם ביתר שאת.

 

 

 

נסיעה בלתי צפויה לכנס מקצועי גדול  מופיעה על צג הדואר האלקטרוני שלי. אני מזדרז להזמין טיסות ומקומות אכסון בלחץ רב ומדווח מיד לגברתי על השינוי בלוח הזמנים שלי. הפירוש המעשי של הנסיעה הזו היא דחיית המפגש שלנו במהלכו גברתי פושטת מעלי את עורי בהצלפותיה הסדיסטיות. חשתי שתכעס, אך היא בשלוות רוחה הנצחית פירגנה והציבה בפני משימה בלתי שגרתית. לרכוש אזיקוני פלסטיק מיוחדים כדי לנעול את האיבר שלי בכלובון שלו במהלך הנסיעה הזו. אזיקוני פלסטיק? מסתבר שיש דבר כזה והם אף ממוספרים. התברר לי – כמה תמים אני – כי בבידוק הבטחוני המנעול מתגלה חיש קל ומוח יצירתי במיוחד המציא את החלופה הפלסטית הזו. מדהים!

כך נשלחתי לנתב"ג לטיסה הלא צפויה הזו עם הכלובון ואזיקוני הפלסטיק הלא צפויים האלה עם הוראה לצלם ולשלוח בכל הזדמנות ולא להסיר את הכלובון ללא הוראת הגבירה. נלחצתי ! כמה זמן אני אמור לשהות עם הנעילה הזו, ואיך אעמוד בבידוק הבטחוני אם יבקשו למשש אותי למשל. גברים אירופאים תמיד אהבו למשש אותי ורק משהכרתי את גברתי הבנתי ממנה כי אני משדר נשיות מתפרצת. לכן הפופולאריות הבלתי צפויה הזו.

הייתי לחוץ למדי. חסר מנוחה, מזיע במקצת ולא רגוע עברתי את הבידוק בנתב"ג בקלות מפתיעה. לא צפצפתי ולא השמעתי כל איוושה כשחלפתי לי מתוח ולחוץ במעבר הבטחוני כשצופים בי הסלקטורים הדרוכים. אם חלק זה עבר בקלות מפתיעה, הרי הטיסה הארוכה והמייגעת באיירבאס הצפוף כל כך עם האיבר הנעול היתה איומה למדי. וזאת בלשון המעטה. רק הידיעה מה רב האושר שנסב לגברתי נתנה לי את הכוחות להמשיך. השעות חלפו באיטיות נוראית והסבל היה בלתי נסבל, אך, עמדתי במשימה. עם הנחיתה דיווחתי וקיטרתי לגברתי, ולהפתעתי הרשתה לי להסיר את הכלובון עד אחרי המקלחת במלון ולחברו שוב לפני השינה. כך עשיתי!

אם הטיסה הייתה איומה ונוראה, הרי הלילה עם הכלובון היה גיהנום של ממש. לא מצאתי את מקומי ולו לרגע, מסתובב מצד לצד, מנסה לקרוא, לראות טלויזיה, להתקלח שוב וחוזר חלילה. ישנתי אולי שעתיים בלילה הבלתי נשכח ההוא. ביום שלמחרת לא תפקדתי כלל. חשתי בכנס כזומבי מוחלט, מנותק מההתרחשויות ולא מבין מה אנשים שחים בקירבתי. עופפתי ובהיתי בעוברים ובשבים חסר יכולת להגיב ולתפקד. אך, הייתי גאה שאני עומד במשימה ולא מבקש להפסיקה ולו לשניה.

כל העת דיווחתי לגברתי ונראה היה כי היא מרוצה למדי מן המצב בו אני שרוי. מרתק איך אפשר להסב אושר מדהים שכזה באמצעות סבל אישי מתמשך. מדהים איך אפשר ליהנות מסבל נוראי כזה בעינוי  בלתי נסבל ומטורף.

היצאתי מדעתי?

 

 

 

בחודשים האחרונים מסבירה לי גברתי כי יעודי כאפס הוא להיות זמין אליה 24 שעות ביממה כדי למלא את כל צרכיה. אין מחלוקת שהיא צודקת, אך בהיותי נשוי עם ילדים עלי לקבל החלטה מכריעה. לשים את חיי הנוכחיים מאחור , ולעבור לגור במרתפה של גברתי ולחתום על החוזה ששלחה לי.  הנה עיקריו:

 

 

-------------------------

 

הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן

 

 

התפקיד:

. תפקידי האפס לשרת את הגבירה ולהוות כלי שימוש לכל גחמותיה, צרכיה ורצונותיה.

       תאור תפקיד מדויק ייעשה על ידי הגבירה ויהווה נספח לחוזה זה.

. האפס כפוף ישירות לגבירה, או מי מטעמה לצורך העניין מעת לעת.

. בתקופת ההסכם יקדיש האפס את כל זמנו, מרצו וכושרו לביצוע תפקידיו עבור הגבירה,

       כפי שיקבע על ידי הגבירה, והוא לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק נוספים!

. הפרת הוראות סעיף זה תהווה הפרה יסודית של חוזה זה.

 

     שעות עבודה:

. האפס יהיה זמין לגבירה נקי ומוכן בכל שעה משעות היממה, לרבות ימי חופשתו.

     ברור לאפס וידוע כי זמינותו לגבירה 24/7 וכי מדי פעם יזדקקו לו גם במהלך סוף השבוע

     בהתאם לצורך ולנסיבות.

. האפס יפעל ע"פ סדר יום קבוע שייקבע על ידי הגבירה. תאור סדר היום יהווה נספח לחוזה זה.

  

     שכר:

 האפס לא יהא זכאי לתמורה נוספת כלשהי מעבר למפורט בהסכם זה, כל עוד לא הוסכם אחרת

       בהסכמה בין הצדדים.

 

5. דמי נסיעות:

5.1  האפס יהיה זכאי לכרטיסיית נסיעה ברכבת בלבד, בימי חופשתו.

 

 חופשה:

האפס יצא לחופשה בביתו בימי שלישי ובסופי שבוע, לרבות חגים, ימי זכרון וארועים מיוחדים לשיקולה של הגבירה.

 

מגורים:

  האפס יעתיק את מקום מגוריו למרתף ביתה של הגבירה.

  המרתף יכיל פינת כושר,מטבחון, מקלחת, שירותים ומיטה. המרתף ימוגן בקירות אקוסטיים ובדלת פלדה כפולה.

        המרתף יאובזר בכלי מטבח בסיסיים, כלי רחצה בסיסיים לרבות מגבות.

        המרתף יאובזר באביזרי בדסמ כראות עיניה של הגבירה.

 

     ביגוד והנעלה:

10.1. האפס יסתפק בבגוד והנעלה שיהיו בשימושו כשיתבקש לכך. כאמור יישאר האפס במערומיו.

 

 כלכלה:

  האפס זכאי לשלוש ארוחות ביום, אשר יוגשו לו בשעות קבועות. הארוחות תהיינה ארוחות בריאות ע"פ תפריט שיקבע מראש.

 

 שיחות טלפון:

  האפס זכאי לטלפון קווי לשימוש בשעת חירום. בנוסף רשאי האפס להשתמש במכשיר הסלולר

          האישי שברשותו שלוש פעמים במשך היום, לפי זמנים שהגבירה תקבע מראש.

                   

 סודיות ואי תחרות:

. במשך תקופת התנדבותו מתחייב האפס לשמור בסודיות מלאה ולא לגלות ו/או        

         להעביר לכל אדם ו/או גוף שהם מידע על הגבירה ומקום הימצאו.

. התחייבויות האפס בסעיף זה יהיו תקפות וההגבלות הנ"ל יחולו עליו במשך כל תקופת התנדבותו. הפרת סעיף זה לעיל תהווה הפרה יסודית של חוזה זה.

 

14. תקופת ההסכם:

.1. הסכם זה הוא הסכם נצחי. כאמור האפס מתחייב לגבירה עד יום מותו.

.2. הסכם זה יעמוד בתוקפו, כל עוד לא בוטל ע"י מי מהצדדים.

.3. כל צד לחוזה זה רשאי לסיימו, בהודעה מוקדמת בכתב לצד השני.  

.4  בתקופת הניסיון (6 חודשים ראשונים), תהיה ההודעה המוקדמת שבוע ימים. לאחר מכן ועד

         לתום שנה - תהיה ההודעה המוקדמת שבועיים. מתום שנה להתנדבותו של האפס תהיה תקופת

         ההודעה המוקדמת חודש ימים.

 .5  הגבירה רשאית לוותר על התנדבותו של האפס בתקופת ההודעה המוקדמת, כולה או

         חלקה, וכן תהיה רשאית לסיים הסכם זה לאלתר.

.6. במקרים המנויים להלן רשאית הגבירה להפסיק לאלתר את התנדבות האפס,

         ללא הודעה מוקדמת או דמי הודעה מוקדמת:

.7. אם האפס הפר הסכם זה הפרה יסודית.

.8. נמצא כי האפס נהג בחוסר יושר, בחוסר כבוד או בחוסר נאמנות כלפי הגבירה.

.9. הפרת משמעת חמורה מצד האפס, מאפשרת לגבירה להעזיבו לאלתר.

 

ובאנו על החתום

 

________________               ____________________                ____________________             

         הגבירה                                    בעלה של הגבירה                                         האפס

 

 

 

נספח א – תאור תפקיד

1. 1.       תפקיד האפס לשרת את הגבירה ולהוות כלי שימוש לכל גחמותיה, צרכיה ורצונותיה.
2. 2.       תפקיד האפס להעריץ ולסגוד לגבירה בכל דרך אפשרית.
3. 3.       תפקיד האפס לוותר על עצמאותו וחירותו לטובת הגבירה ורק לגבירה זכות הבחירה לגביו בכל נושא שיעלה.
4. 4.       תפקיד האפס לשמור על אושרה של גבירתו בכל עת, בכל דרך שיתבקש על מנת שתמיד תישאר היא מאושרת ולא תתעצב לעולם. והיה והתעצבה הגבירה, חייב האפס לרומם את רוחה בכל דרך שהגבירה תבחר לנכון.
5. 5.       תפקיד האפס לפנות לגבירה אך ורק בשמות התואר הראויים לה כגון: גבירתי, הוד רשעותה וכל שם תואר שיבחר כדי להעצים את הגבירה.
6. 6.       תפקיד האפס לקבל באהבה כל צורת לשון ושפה שהגבירה תבחר להשתמש בה.
7. 7.       תפקיד האפס לקחת חלק פעיל בכל פעילות שהגבירה תכפה עליו לרבות אוננויות משותפות עם גברים, עם הגבירה וכל מי שתמצא הגבירה לנכון לשתפו.
8. 8.       תפקיד האפס לשמור על כללי הגיינה מחמירים, לרבות גילוח, תספורת וגזיזת ציפורניים.
9. 9.       תפקיד האפס להיכבל בשלשלאות או בכל אביזר נייח או נייד אחר שנבחר ע"י הגבירה כל אימת שתחפוץ בכך, לכאוב, להתייסר, לבכות, להתענות, לענג, לטפל, לתת את כל כולו עבורה בכל דרך שתחפוץ.
10. 10.   תפקיד האפס לדאוג לסדר ונקיון מופתי של יחידת מגוריו ע"י אביזרים וחומרי ניקוי שיסופקו לו.
11. 11.   האפס יבצע מטלות נוספות: אוננות בכפייה, בליעת שתן/זרע, דוגמנות לצילומים וסרטונים ארוטיים, הערצת זין/כוס/מגפיים/נעלי עקב/רגליים, התערטלות, זנות, חוקן לניקוי, יחסים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים בכפייה, לבישת לבני נשים, ליקוק לא מיני/ואגינה/ליקוק פי הטבעת, פיסטינג ואגינלי, רחרוח, ניתוחים פלסטיים, שימוש כאסלה לשתן/כמאפרה, שליטה באורגזמות/צרכים, שיחות סקס טלפוניות, ריקוד ארוטי, כלבלב אנושי
12. 12.   בנוסף יחווה האפס על גופו: אזיקים ושלשלאות, אטבים, בגדים זנותיים, מציצה וחדירת דילדו/סטרפאון, הצלפות, השפלות מילוליות, חגורת צניעות לטווח קצר/ארוך, חדירה כפולה, יריקות, כאב, כיסוי עיניים, כליאה בכלוב, מוט מפריד, מחבט עץ, מחיצת/צביטת פטמות, מניעת אורגזמות, מניעת סקס לטווח קצר/ארוך, מקלחות זהב, מתיחת אשכים, ספנקינג, סצינות כלא, סקס אנאלי/אוראלי על כל גווניו, פיסטינג אנאלי, סשן בטבע, עירום בכפייה, פלאג אנאלי בפומבי מתחת לבגדים, קוביות קרח, קולר, קשירה, שוט, קיין, שעווה חמה, תליה אנכית/מאוזנת.   
13. 13.   האפס רשאי להשתמש במילת הבטחון הקבועה מראש (DOV), כדי להפסיק כל פעילות שלא יוכל לעמוד בה. החלטת הגבירה להפסיק את אותה הפעילות או את כל הפעילות לאותו היום ועד הודעה חדשה היא בחירתה בלבד!!!!

נספח ב – סדר יום

08:00-09:00: יקיצה, נוחיות, מקלחת. (המקלחת תכלול תגלחת וחוקן למקרה הצורך, תבוצע ע"י     

                     הגבירה בלבד!)

09:00-10:00: שיחת טלפון, ארוחת בקר.

10:00-11:00: הליכון/קריאה.

11:00-14:00: עינוג הגבירה.

14:00-15:00: נקיון המרתף.

15:00-17:00: נוחיות, ארוחת צהריים, מנוחת צהריים,שיחת טלפון.

17:00-20:00: כליאה בכלוב או בשלשלאות לקיר.

20:00-22:00: נוחיות, ארוחת ערב, שיחת טלפון, מקלחת.

22:00-24:00: עינוג הגבירה.

24:00-07:00: שנת לילה.

 

הערות:

1. 1.       סדר היום הינו קבוע וניתן לשינוי אך ורק על ידי הגבירה!
2. 2.       האפס יקבל את פני הגבירה תמיד בעירום מלא, אלא אם נדרש אחרת.
3. 3.       עינוג הגבירה כולל את כל המתואר בנספח א- תאור תפקיד.
4. 4.       לאפס יסופקו פירות, מים ושתיה חמה כאוות נפשו.
5. 5.       תפריט הארוחות ייקבע ויותאם מראש ע"י הגבירה עם איש מקצוע.
6. 6.       האפס ייבדק ע"י רופא פעם בחצי שנה כבדיקה שגרתית, ולפי הצורך.

 

 כל כך  רוצה לחתום על החוזה הזה ולשנות את חיי לחלוטין.

רוצה אך לא מסוגל !

לא כרגע !

 

 

באחד מרגעי האינטימיות הליליים שלי אל גברתי התוודתי באחד הסודות הכמוסים ביותר שלי: אני שונא את הזין שלי. הצורך להעמידו בין היתר לענג את אשתי בכל רגע נתון, היה לי מאז ומתמיד למעמסה. כמנהל בכיר באחת מהחברות העסקיות הנודעות אני חווה יום יום לחצים אינסופיים ומתח בלתי פוסק. בסופו של יום אני נופל שדוד אל בין הסדינים וחש כי כגבר עלי לרצות את זוגתי. לרוב אין לי כוחות ואנרגיות . לבי צורח בקול עז בתוכי – לך על זיון ! זה תפקיד הגבר ! זו אחריותך.

 

אט אט כשהבנתי כי אין בי את האנרגיות הללו התחלתי גם לשנוא את האיבר שלי. זה המסרב להתרומם כשאני פוקד עליו. זה המעדיף לשקוע בשינה עמוקה לקראת יום עסקים חדש. לא מעט חולפות במוחי המחשבות כמה טוב להיות בעל גוף נקבי ולקבל לתוכי איבר זקור ורוטט. הרי החלופה הזו עדיפה שבעתיים. הפנטזיות בנושא חצו גבולות. ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים..

 

הצפייה בסרט "העור בו אני חי" והכתיבה עליו באחד הפוסטים כאן עוררה מן הסתם את גברתי. לטעמה עלי לעבור ניתוח מתאים ולהסב את פלח גופי התחתון לנקבי. להיפטר מן המועקה הזו ולהתחבר לחלום. לפנטזיה המדהימה. להיות גבר עם איבר מין נקבי. עם כוס. וגינה. גברתי הסדיסטית רוצה שהניתוח שאעבור יגרום לי ליהנות מחדירה אך ורק בישבני, וכאשר יחדרו לתוכי גברים בחזית, אכאב כאב נוראי ויסורי תופת ילוו אותי. בתחילה חשתי כי זו אינה אלא פנטזיה מטורפת. אך גברתי, מסתבר, רצינית.

 

במשך חודשים היא מחברת אותי לחלום המרטיט הזה. מנסה להסביר לי כי כך אדע אושר מהו וכי אין לפחד מן המוסכמות. "תתחבר לאמת שלך", היא מסבירה לי באמונה שלמה. כמה מרטיט ! כמה מפחיד! הרי כשיקרה הדבר ישתנו חיי ללא היכר. אצטרך קודם לכן להיפרד מאשתי ולהסביר לה את השינוי הדרמטי ולתת את כל יהבי בגברתי. אהבתי לזוגתי אדירה, אך את האושר האולטימטיבי מצאתי רק לרגליי גברתי. שם מקומי. שם אני המאושר באדם.

 

איך אגייס אומץ למהלך שכזה? מי יתן לי את הכח?

 

גברתי אינה מאיצה בי. לדבריה היא תמתין עד שאהיה בשל למהלך. זה מעודד, וממכר כאחת. במקביל היא מסבירה לי את השינוי הנוסף שהיא מייעדת לי עם ביצוע הניתוח המפחיד הזה לשינוי מיני – לעבור לגור במרתף חוילתה.

אוחח! אני משתגע ומתרגש כאחת לרעיון השמימי הזה. יוצא מדעתי!

 

אאאוווו!!!

קריאת הכאב הדהדה בחלל החדר כשהקיין האכזרי פגש בעוצמה בעכוז הלבן.

 

אאאוווו!!!

וכך שוב ושוב כבטקס דתי ללא מילים נראים המפגשים שלנו. גברתי לבושה בהידור בנעלי העקב האציליות שלה ואני תחתיה נעול בכלוב פלסטיק על אברי, לרוב בעירום מוחלט.

 

אאאוווו!!!

הקיין ממשיך לחרוך בבשר אחוריי שוב ושוב ואני מכניס אל תוך פי את הסדין כדי להחניק את הצרחה.

 

ששששש!!!!!

הקיין מוחלף בחגורת העור וקצב ההצלפות גובר. הכאב קשה מנשוא. אני על סף התפרקות.

 

אאאוווו!!!

הקיין חוזר לידה של גברתי. הקצב גובר ואני על סף התמוטטות טוטאלית. בשארית כוחותיי כשאני ממרר בבכי אני פולט את המילה –

למה ?

 

נראה היה כי השאלה לא השפיעה על גברתי ולו במעט. ההצלפות נמשכו והבכי לא נפסק. הגבירה לא הוציאה הגה.

 

תגלי לי למה !

 

אני זועק ונראה היה כי גברתי חטפה מעין מהלומה לא צפויה. ההצלפות לא נפסקות.

 

בבקשה...אני מתחנן..למה ????

 

גברתי ממלמלת מספר מילים ואני מתקשה להבין את דבריה, אך היא נסוגה אל עבר המטבח ומפנה לי את הגב. אני חש שהיא דומעת, אך לא הוציאה הגה.

ירדתי על ארבע וחיבקתי אותה ומיד נסוגתי וכעבור דקות ספורות הגשתי לה שוב את הקיין.

נשכבתי שוב על בטני וההצלפות נמשכו.

 

בבקשה גברתי...תגלי לי למה

 

הגבירה לא הוציאה הגה.

כעבור דקות אחדות הושיטה לי את האייפון שלה לקרוא את שכתבה. מילים שלא יכלה להגות אלא רק להקליד בדומייה.

 

 

טרם נכנסתי בשערי הדירה - מתנשף להגיע בזמן  - כבר טרטר לו הטלפון ונושאים בוערים הקשורים בעבודה דחופה עלו וצצו. הייתה זו בהחלט סיטואציה בלתי שגרתית משום ששניות אחדות אחר כך נכנסה גברתי בדלת והיא הרי קודמת לכל.

 

קרוע בין מקרה החירום בעבודה לבין הצורך המיידי להשביע את רצונה של גברתי, התייצבתי מולה כרגיל. כלוב עם מנעול על האיבר שלי ותחתונים סקסיים אדומים לפלג גופי התחתון. היא בסבלנותה ובשקט הנפשי המדהים שלה מיששה את אשכיי התפוחים והמעוכים ובמקביל הסירה מעל מכנסיי את חגורת העור שכה אהבה.

 

התכופפתי כשידיי מושטות אל המיטה. גברתי הפשילה את מכנסיי, ליטפה את עור אחורי והסירה כמעא את התחתונים ממקומם.. סדרת ההצלפות החלה. ראשית החגורה. אחריה הזרד העבה ובהמשך מחבט העור. מדי פעם הייתי חייב לסמס למזכירתי ולהנחות אותה כיצד לפתור את המשבר בעבודה. ההתעסקות הלא צפויה הזו רק הטריפה את גברתי. הצלפותיה גברו כל העת ולא נותר לי ולו פרק זמן סביר לנשום ולארגן את נשימתי. נשכתי את סדיני הבד כדי לא לצרוח באימה נוראה. ההצלפות נמשכו ללא הרף עד שחשתי כי גברתי מתפנה ללקק בלשונה את טיפות הדם שנזלו מעור אחוריי השחוט.

 

כששאלה אותי במהלך ההצלפות אם אסכים לבכות בשבילה הנהנתי בראשי ופרצתי בבכי מר. כששאלה שוב יבבתי בייסורים נוראיים. תהיתי ללא הרף מה מרפה יותר את נשמתה של גברתי – הצלפות קצרות בזרד העץ שנקטף ערב קודם כשלאחר שלוש הצלפות לא יותר אני מתמוטט לחלוטין, או הצלפות בחגורה או מחבט העור שנמשכות ונמשכות בקצב בלתי פוסק. אז מגיעה התמוטטותי אחרי סדרה של עשרים כאלה. חשתי שהאופציה השנייה היא המרפאת, אך אולי טעיתי.

 

כשצרבו אחוריי ונטפו דם החדירה גברתי את מלוא כף ידה פנימה עם משחה לבנבנה ואחר-כך – לאחר שקשרה את הסטרפאון למתניה – החדירה לתוכי את הדילדו העבה אותו ינקתי בהנאה מרובה שניות קודם לכן. הייתי בשמיים. התמכרתי לזיון הבלתי נגמר הזה בשלל זויות ומשהפסיקה למנוחה התחננתי שתמשיך.

 

לאחר שהורתה לי להסיר את הכלוב  המשיכה גברתי ללא הרף. ידעתי שהזויות האהובה עלייה תגיע חיש קל , כשהיא משתרעת על גבה ואני מעליה בתנועה המיסיונרית כשאברי התפוח משתפשף בדגדגנה. ואכן כך היה. העינוי היה נוראי . היכולת שלא להחדירו נשגבת מהבנתי. איך איני עומד בפיתוי? לאלוהים הפתרונים.

 

לאחר שירדנו על סיגרלה מקהת חושים הגיע הרגע לו חיכתה גברתי. היא ביקשה שאמרח את כף רגלי בנוזל סיכוך ואחדירה אל פתח מקדשה. חששתי מהרגע הזה, אך הוראה היא הוראה. כף הרגל השמאלית הוחדרה לאיטה עמוק עמוק ונבלעה כמעט כולה – עד הקרסול -  בתוככה. מעולם לא חזיתי במראה שכזה. מבהיל, מרתיע אך מרתק כל כך. גברתי נאנקה בהנאה מרובה ועמדה על כך שאמשיך לענגה בדרך זו שוב ושוב. גם כשהתפניתי לענגה בהמשך עם התותב, דמוי הדילדו הענק, נראה היה כי נהנית פחות. רגעי האורגזמה של גברתי היו מקור אושר עילאי עבורי. מעולם לא חשבתי שהביטוי "כף רגלי השמאלית" יקבל משמעות אחרי סרטו הבלתי נשכח של דניאל דיי לואיס.

 

כשנאלצה לנטוש אותי בדרכה לחייק בעלה ומשפחתה זכיתי לצ'ופר – לגמור בין אצבעותיה. מסתבר כי שפכתי פעמיים "כנער עול ימים", כהגדרה של גברתי. חיבקתי את רגלה לפני שעזבה אותי כשאני קרוב לבכי. רק המסרון ממנה חצי שעה אחר-כך שהיא  מ א ו ש ר ת  הציל אותי מבכי מר ובלתי נגמר.

משמיים נפתחו ארובות הגשם והאיילון עלה על גדותיו בהצפות שהענן לא ראה כ - 20 שנה. הייתי לחוץ דירת המפגש שלנו המתינה לסשן הצלפות שלא ידעתי בעבר. גברתי הייתה חסרת סבלנות ורעבה למדי, ואילו אני חשתי בצורך עד לחוש בנחת זרועה כדי לתת מזור ותרופה לכאבה הנפשי של הגבירה. הכאב בידה של גברתי נובע לטענתה מכך שתדירות ההצלפות בי לא תכופה מספיק. עם תחושת אחריות שכזו רגזתי נמרצות על הנחל שעלה על גדותיו. זה לא עזר. המפגש נדחה בימים אחדים.

 

בשעת צהריים מוקדמת , לקראת סוף השבוע – לאחר ימים רצופים שהכלוב נעול על אברי, הייתי מוכן. אין בלבי ספק. הפעם ישלם ישבני בענק הן על הצורך והן על העיכוב בלוח הזמנים. גברתי דייקה להגיע. חשתי כי אזדקק לתעצומות נפש רבות כדי לעמוד בצפוי לי בשעות הקרובות.

 

כשניגשה אלי גברתי הלבושה בהידור רב והפשיטה אותי לאט לאט חשתי כבתולה הנתקלת באנס סידרתי שברח זה מן הכלא. יכולתי לחוש ברעב הנוראי בעיקר בשל הדקות העדינות והמרגיעות ברגעים הראשונים. המישוש העדין של האשכים התפוחים והנעולים באזיקי פלסטיק. הצביטות בפטמות. התקרבות שפתיה של גברתי לשלי. אבל האשליה לא נמשכה זמן רב. תוך דקות מצאתי עצמי בעירום מוחלט כשאברי נעול . ברכיי על הספה בחדר האורחים וידיים פסוקות אל הקיר ממול. ההצלפות החלו בחגורת העור כשהן הולכות ומתגברות. העוצמה הייתה חסרת גבולות. ללא רחמים. ללא מצמוץ עין לדעתי. מיד אחר כך הגיע תור הזרד הקשיח שקטפתי מהעץ השכונתי הקבוע. יבבתי. בכיתי. צעקתי. חשקתי שפתיים. יצאתי מדעתי. הכאב היה בלתי נתפס. נוראי בכל רמה שהיא, אך הידיעה שככל שכאבי גדול מזדככת נשמת גברתי. ככל שייסורי נוראים  - פצעיה מגלידים. ככל שפצעיי עמוקים, אושרה גדל. בשלב מסוים, על סף איבוד ההכרה, שמעתי את גברתי מלקקת בשפתיה את זרמי הדם הנוזל מאחוריי. חשתי אושר עילאי וגאווה עצומה על שלא נשברתי ויכולתי להעניק לגברתי את שהייתה צריכה יותר מכל. את עצמי.

 

או אז נשמעה דפיקה בדלת. כשפתחה אותה גברתי נכנס פנימה בחור צעיר. כניסתו הייתה בלתי שגרתית. הוא היה מלא עזוז, מצב רוחו טוב למדי והוא חש בנח מהרגע הראשון. הוא חיבק את גברתי בעוד ידה של זו תחובה עמוק בישבני. הבנתי לאיטי שמדובר באמנון. תוך דקות מצא עצמו במקלחת התרעננות בעוד אני עוטה על ראשי פאה נשית אדמונית ועל גופי את בגד הרשת הסקסי ולפטמותיי הוסיפה גברתי זוג אטבים שכאבו נורא.

משחזר אמנון רענן וללא בגד על גופו, המשיך לחבק את גברתי. בעוד היא ממשיכה להצליף בי עד חורמה עם הזרד, לא יכולתי לחוש בזוית העין את מזמוזיו האקטיביים למדי של אמנון ואינטואיטיבית נזכרתי בסיפור התנ"כי הידוע על אמנון ותמר. ההצלפות הנוראיות נמשכו. התחננתי לכוס מים. חשתי כי תוך שניות אני מאבד את הכרתי. זכיתי לקבל את מבוקשי ונשמתי עמוקות.

 

הסיטואציה שיעדה לי גברתי דקות אחדות אחר-כך הייתה בלתי אפשרית מבחינתי , ימים אחדים קודם לכן. אך היא התרחשה גם התרחשה. גברתי שכבה על המיטה רחבת הידיים בחדר השינה כשהדילדו הענק מחובר למתניה בסטרפון העור. לאחר קשיים אחדים מצאתי עצמי יושב עליו כשגברתי מרימה את תנועות אגן הירכיים שלה ומזיינת אותי במרץ תוך סינון שפתיה במילים שהתקשיתי בקושי להבין: "זונה מזדיינת", "אפס מאופס", "אתה אוהב את זה", "היית צריך להיוולד אשה", "הייתי צריכה להיות גבר" וכעוד.

 

או אז כשהתמכרתי עד כלות לדילדו הקורע את ישבני התייצב מולי אמנון כשאברו אל מול פי. בידו החזיק בשערי האדמוני והחדיר את הכלי שלו לפי. כך מצאתי את עצמי רוכב על הדילדו של תמר – סליחה של גברתי- בתאווה בלתי מוסתרת ויונק את אברו התפוח של אמנון בתאווה לא פחותה. לא רציתי שרגע זה יגמר לעולם. כמה זמן הוא נמשך? לאל הפתרונים. בשלב מסוים חשתי כי אמנון עומד לגמור בפי והרפיתי. נחלצתי מן הדילדו בישבני ונשכבתי בהוראת גברתי על גבי. אמנון קירב את אברו על פניי ואונן נמרצות עד שגמר. פניי נתמלאו בנוזל הלבנבן וגברתי, בהפתעה גמורה, ליקקה את זרעו שוב ושוב בתשוקה בלתי מוסתרת.

 

משהלך נותרנו שנינו. במשך שעות ינקתי משדיה, קירבתי את אברי ששוחרר מן הכלוב אל דגדגנה ועינגתי את גברתי עד עילפון. לגמור לא הותר לי וכל שכן לא להחדיר את אברי אל תוככי הגבירה האלוהית שלי. גברתי גמרה מספר פעמים באמצעות התותב המענג שהוחדר שוב ושוב לתוכה ובאמצעות הפיסטינג של ידי המיומנת זה מכבר.

 

אך רוחו של אמנון הייתה עימנו בחדר השינה. היה זה ביקור לא שיגרתי וחוויה לא מצויה כלל ועיקר. בטרם חזרה גברתי לזרועות בעלה האוהב וילדיה הקטנים הרשתה לי גברתי להגיע לאורגזמה מטרפת כמעין פרס על עמידתי בסשן הנוראי שידעתי. רק כשהבטתי בראי ראיתי את גודל הנזק שנגרם לישבני. שומו שמיים. אלוהים אדירים. אך לא התחרטתי על אף רגע. את הכאב הנוראי אני סוחב על גופי ימים רבים למדי והפצע ממאמן להגליד. גם תאוותי לגברתי לא תגליד לה לעולם.

 

 

 

 

"חכה לי לבוש. חדר חשוך. משקה. אדייק". לשון ההודעה בסלולארי שלי  כשאני דוהר ברחובות העיר הגדולה בדרך לדירה לפגוש בגברתי. ידעתי שהיא צמאה להצליף בי עד זוב דם. ימים קשים עברו עליה ועלי להיות שם לקבל כל כאב באהבה כדי להחיותה. עשיתי הכל כדי להגיע בזמן ובשעה היעודה התיצבתי מוכן מושפל עיניים מולה לבוש כפקודתה , אבל כפי שהורתה -  עם כלוב נעול על אברי כבר היום השלישי ברציפות.

כהרגלה הייתה לבושה בהידור כאשת עסקים קשוחה ודעתנית. אם הייתה צועדת ברחוב איש לא היה מאמין באיזו סיטואציה תמצא עצמה הגבירה הזו כמה דקות אחר כך כשפתחתי לה את הדלת. על שולחן הקפה הנחתי את האביזרים האהובים עליה ואת הזרד ספוג הלחות שקטפתי שעה קלה קודם לכן.

לאט לאט התירה את כפתורי חולצתי צובטת בפיטמותי כגבר רב עוצמה הממשש את שדי נערתו הסקסית והשפוטה שלו. בין לבין החדירה את אצבעותיה אל אשכיי המחוצים בתוך הכלוב ואני גרגרתי בתאווה כנקבה מיוחמת. אשכי התפוחים נמחצו בין אצבעותיה שוב ושוב ובמקביל נצבטו פטמותיי בכאב נוראי עד בלי הכרה. כעבור דקות אחדות נשלחתי להסיר את כל בגדיי מעלי ואז ניצבתי מול גברתי המהודרת בעירום , מושפל עיניים.

מהתיק האובלי שלה שלפה זוג מצבטים עם הברגה המחוברים בשרשרת והבריגה אותם לפטמותיי הזקורות. לאשכיי חיברה אטבים זעירים וראיתי כוכבים. כך כשאני בשיא קלוני, הורתה לי להסתובב.  בזוית עיניי ראיתי שאחזה בזרד הלח. ואז החלה להצליף באחוריי ללא כל הכנה מוקדמת בעוצמה, כמה סדיזם היה בהצלפות האלה כשפיטמותיי ואשכיי משוועים לצווח אף הם מכאב אימתני לו היה להם פה. כך עם כאב נוראי ובלתי נסבל בחלקי גופי הרגישים ניצבתי כפוף אל מול עוצמתה של גברתי הסדיסטית. יללותיי לא עשו עליה רושם.ההצלפות נמשכו בקצב מונוטוני כשניכר היה שגברתי אטומה לחלוטין לסבלי. מן הסתם הייתה שקועה בזחיחות הדעת המרפאת שלה כמיכל ריק המתמלא בחמצן טהור מן האיכות המעולה ביותר. בכיתי עד בלי די. בשלב מסוים יבבתי: "אמא ! איפה את ! אמא !!! ". מעולם לא קראתי בשמה בסיטואציה שכזו. שנים שלא קראתי לאמא שלי כי נזקקתי כל כך לאהבתה. חשתי כי גברתי מחסירה פעימה לשמע זעקות הקריאה שלי לאמא, אך היא לא הירפתה. "אמא! אמא!", המשכתי לצווח בחוסר אונים ואז כשהייתי קרוב לקריסה הרפתה גברתי.

מצאתי עצמי שרוע על ארבע ללא המצבטים והאטבים שהוסרו מעלי בשלב לא ברור וידוע. גברתי שכבה על המיטה כבמעין טקס יוגה סוריאליסטי, מעכלת את מנת האדרנלין המזוקק לה התאוותה כל כך מאז מפגשנו האחרון.

שעות על גבי שעות התענגתי , או שמא סבלתי, על הדילדו שהחדירה לאחוריי ועל האיבר שלי, ששוחרר מן הכלוב בשלב מסוים כדי שיחוש את דגדגנה של גברתי בעודו זקור בטירוף. קרוב למזבח המקדש, אך לא ממש. רק קרוב. כפי שלא ניתן לחלל כהן העוסק במלאכת הקודש בבית המקדש כך אסורה הכניסה לקודש הקודשים ללויים ולשאר בית ישראל. לבטח לא לאפסים כמוני.

גברתי גמרה מספר פעמים בהשפרצות ענק באמצעות התותב והפיסטינג של כף ידי המאוגרפת. בין לבין המשיכה להצליף בי שוב ושוב באמצעות הזרד וחגורת העור.  כל העת הדהדה קריאת "אמא" בחלל הדירה ואיימה לא להישכח ולו לרגע. ואני תמה כל העת – גם כעת - האם קריאת הישועה הזו עדיין מהדהדת שם בדירת הגן השקטה והאינטימית שלנו. 

אם הייתי צריך להצביע על המפגש האכזרי מכל שידעתי עם גברתי , הרי הערב האחרון השבוע היה מועמד רציני לבכורה. אחוז התרגשות המתנתי להגעתה, סקרן כיצד תיראה ומה תלבש. כרגיל ניצבתי על רגלי עם פנים מושפלות ובזווית עיני ראיתיה לבושה בחצאית החושפת את רגליה האלוהיות. כרגיל לבושה הייתה בהידור, מטופחת היטב ומריחה בפצ'ולי השמימי הממכר כל כך. יש איזה רגע בו הזמן כאילו עומד מלכת,   מעין טקס קדוש ומעורר הדרת קודש. גברתי ניגשת אלי בשקט ומתחככת בי. בידה אוחזת באברי ובאשכיי הכלואים בכלובון וממששת לה בהנאה שקטה. כל ישותי הזכרית נתונה בידיה. אם תרצה, תלחץ ותכאיב ואני אתמוטט מכאב. אם תרצה, תמשש ותשאיר אותי מתוח ומלא תאווה מטורפת. לרוב מעדיפה היא לבחור באופציה השניה. במקביל מורטת היא ללא רחם את פיטמותי שוב ושוב ללא רחם. אני חש כי כך יודעת היא שאני הופך בשניות לשבוי האולטימטיבי שלה.

 

משנגמר הטקס היא רומזת לי להשעין את ידיי על המיטה ומתחילה להצליף. שוב ושוב ללא רחם. בזרד. בקיין. במחבט. או שמא בקיין, במחבט ובזרד, או בסדר הפוך. מי יודע. אחוריי קוראים לרחמים, גופי מתמלא בזיעה ומפי בוקעות יבבות עד אין קץ. אך גברתי רק מגבירה את הקצב. ככל שאני מייבב יותר, גדל אצלה הצורך לייסרני עוד ועוד. כאן נוצר מעין מילכוד- אם אבכה ואצרח יתגבר הכאב. אם אנשך את שפתיי ולא אוציא הגה, אאכזב אותה. איך יוצאים ממילכוד נוראי שכזה? הפיזיות מכריעה כמו תמיד. אין בי שום יכולת אנושית שלא לייבב ולבכות עם יסורים נוראיים שכאלה. זה לא בידי. אין ביכולתי להשתלט על עצמי.

 

בשלב מסויים קצה גברתי בעינויים ואני מתפנה לפנקה. הפעם  נראה היה כי אין היא מסתפקת בפינוקים. דעתה הייתה מוסחת לא פעם מקריאות טלפוניות מקצועיות שעוררו בה קוצר רוח. אני שילמתי את המחיר. מייד ביקשה שאדליק לה סיגריה ושאתקרב אליה כדי שתוכל לאפר בתוך פי. מאוחר יותר הורתה לי להעביר לידיה את מלאי הקרח שבמקרר והיא שאגה להחדירו אל אחוריי, בעודי מייבב כחתולה מעונה מן הכאב והתענוג לרצותה. משהייתה מרוגזת הורתה לי לשכב על הרצפה והשתינה ארוכות על גופי ולתוך פי. האינטנסיביות הזו הייתה בלתי שגרתית בעליל ואני עשיתי הכל כדי לרצות את גברתי ברגעיה הקשים.

 

לאחרונה מקפידה גבירתי לשחררני מן הכלובון בשלבים מוקדמים יחסית ולהביא את אברי לזיקפה "של תיכוניסט" כדבריה. או אז חייב אני להביא את הכלי הזקוף ולחככו בדגדגנה ולשמוע אותה מתגרה בי:"אתה אפס – לא תזכה לחדור אלי עם העלוב שלך", או "אתה לא גבר. רק גבר יחדור אמיתי יחדור אלי". השבוע כשהתוודענו כולנו לפרשה האומללה של קפטן מכבי תל-אביב גיא פניני והדחתו, למדתי מונח חדש :"טראש-טוק". היינו – עלבונות וגידופים המטיחים ספורטאים אחד בשני, במטרה להוציא מריכוז או לערער את ביטחונו של היריב. האם מדובר גם כאן בטראש-טוק של גברתי כדי להוציאני מדעתי ולבדוק את סבלנותי? המממ.....בהיותי מודע לכך, אני משוכנע כי לא אפול במלכודת. אפילו מסיבה אחת ויחידה – אני באמת אפס. אני לא ראוי לגבירה אלוהית שכזו ואני באמת עלוב לעומתה. אם היא קבעה שאפס אני ומקומי לרגליה לעד, איך אעז לחדור אליה???

 

וכך מוצא אני את עצמי גוהר אני מעל גברתי בתנוחה המסיונרית, יונק את שדייה האלוהיים בעודה לבושה בקומבינזון סקסי שחור ומטריף. אברי התפוח המאיים להתפוצץ צמוד לדגדגנה ובידי אני אוחז בתותב הפלסטיק הענק ומחדירו אל בין רגלייה ושוב ושוב. חש את גופה רועד תחתיי. את נשיפותיה. חוזה בשפתיה הרועדות כשהיא מיבבת:"הנה זה בא לי.....זה בא לי". אני מגביר את הקצב עם התותב וחש באברי האורגני מאיים להתפוצץ (רק מאיים ...) בסמוך לדגדגנה של הגבירה. תוך דקות אני שולף את התותב וסילון נוזלים עז מתפרץ לו למרחק לקול יבבותיה ורעדה של גברתי.

 

לא חולפות דקות והיא כבר במפגש חברים עם אהובה כאילו לא קרה דבר ואני מדשדש חזרה למציאות עם אחוריים דואבים ופטמות צורבות, גאה בעמידתי בטראש-טוק האחרון, מחכה לשיחת הטלפון של הבוקר,    במהלכה אורשה לאונן באוזנייה. 

 

טעימה מאותו הסשן: http://www.bdsmtube.co.il/video/12886/you-re-as-cold-as-ice