שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סערה בכוס מים

הכתיבה אינה משהו שיש להתבייש בו - אבל עשה זאת בצנעה ושטוף ידיך לאחר מכן.

רוברט א. היינליין
לפני 4 שנים. 15 בינואר 2020 בשעה 9:32

שהפוסט מאתמול (זה עם הטלפון) נכתב כי הוא ביקש.

ואני ממש גאה בעצמי כי הביך אותי ברמות לכתוב את זה.

ובדרך כלל אני מתווכחת שואלת אם אני חייבת ומנסה להתחמק. אבל הפעם פשוט עשיתי את זה... גם אם זה היה קצת לא נעים..

הוא ביקש, וזה אמור להספיק לי.

 

זה קטן אבל משמעותי

 

 

 

לפני 4 שנים. 14 בינואר 2020 בשעה 20:45

גמרתי לאיש בטלפון

לפני 4 שנים. 14 בינואר 2020 בשעה 15:41

הוא עונה לי אחרי שלוש שעות 

ואני מתחילה לחפור

 

היום היתה לי ישיבה ממש ממש ממש חשובה בעבודה
היא היתה אמורה להיות שעתיים אבל נמשכה חמש שעות.

בשלב מסוים פשוט ישבתי מול המפקחת הראשית וחלמתי בהקיץ על איך אתה מצליף בי ומושך לי בשיער ומשתין עלי.

אז שלחתי לך הודעה.

 

 

הוא לא יודע את זה אבל באותו הרגע של החלימה בהקיץ כל מה שרציתי זה להתקשר אליו ולפרוץ בבכי מרוב שאני רוצה וצריכה.

 

(הוא יידע עוד מעט כי הוא שלח אותי לכתוב את זה בפוסט ויקבל צילום מסך :))

 

 

לפני 4 שנים. 10 בינואר 2020 בשעה 21:57

האיש
שיודע שיש לי אישיו עם אוננות
החליט שעכשיו הוא רוצה לראות אותי נוגעת בעצמי

such a bossy

לפני 4 שנים. 9 בינואר 2020 בשעה 10:13

שבכיתי פה על הירידה בחשק  המיני?

אז הוא עלה

ואני משתגעת פה ממחסור בזין

 

לפני 4 שנים. 8 בינואר 2020 בשעה 16:39

למה אנשים שיוצאים איתי לדייטים לא טורחים לעשות עלי גוגל לפני זה...

כל כך הרבה היה נחסך ממני 

לפני 4 שנים. 7 בינואר 2020 בשעה 10:39

כי כל יום מתחשק לי לראות את הנעלים שלו*

והוא קמצן תמונות

ולא הצלחנו להפגש השבוע (ושבוע שעבר וזה וזה)

ופחות כייף לי

 

 

*כן התפלפטי לגמרי

 

 

 

לפני 4 שנים. 6 בינואר 2020 בשעה 12:37

קיבלתי את הזכאות לתואר :)

לפני 4 שנים. 3 בינואר 2020 בשעה 21:48

לאט מדי הבנתי שהירידה הזו בחשק המיני היא תוצר של התקופה הסופר מורכבת שאני עוברת בעבודה (מזכירה לעצמי שעם כמה שקשה בסופו של דבר זה קידום שאני רציתי ושנלחמתי עבורו).
ההבנה הזו עוזרת לי. כי זה בסדר וזה טבעי ואין מה להלחץ, להפך. זה אומר שאני בריאה ושאני מגיבה לדברים באופן בריא.
ובאמת, רק מי שחוותה דיכאון יכולה להבין את הפחד המשתק הזה מכל דבר שקצת מזכיר את זה.

ויש בקושי הזה קצת blessing in disguise

כי עם הירידה בחשק המיני עולה הצורך לשליטה יותר מנטאלית ופחות מינית.

שזה עולם שהוא אולי לא חדש, אבל פחות נחקר.
אני רוצה להגיד שזה מרגש אותי, אבל זה לא. אני באמת מותשת מדי בשביל הרגש הזה. אבל זה נותן לי שקט בקופסה. בתוך עולם של כאוס אני יודעת שיש מקום ובו יש לי פינה.



ובלי קשר
באחת הפעמים שהוא שלח לי תמונה של הנעלים שלו, הערתי לו שזה לא שיש לי פטיש לי נעלים ואני לא אתחיל עכשיו ללקק נעליים.
לפני כמה ימים הוא אמר שהוא אולי יבוא עם הנעלי עבודה... כמובן שהדבר הראשון שפינטזתי עליו זה איך אני יורדת על הברכיים ומלקקת אותם.
שהאלה תעזור.

לפני 4 שנים. 2 בינואר 2020 בשעה 12:48

אני רק רוצה לשכב על הספה בתנוחה עוברית ולבכות בזמן שמישהו מלטף לי את השיער, מחבק ואומר שיהיה בסדר.