שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם הפנטזיה שלי הפרטי

לפני שנה. שני, 27 באוגוסט 2018, בשעה 02:37

כשנפגשנו לפני שנים היית נער תמים, הרגשתי שאני מסובכת מידי בשבילך, מנוסה מידי, ראיתי יותר מידי, חוויתי יותר מידי ואתה לא תוכל להכיל לעולם.

עברו להם השנים, לפעמים אני נזכרת באותו נער תמים. באותו לילה שלקחת אותי לחתונה של חברים והיה לי ברור כמה אני ואתה לא שייכים. 

אני מידי פעם עוצמת עיניים ונזכרת בלילה שלנו יחד בימק״א-לילה ספק פנטזיה ספק  awkward מה שבטוח הוא השאיר אותי עם פחד גדול בלב וכאב בין הרגליים...

 

כן השנים חלפו, חלק מהדברים שאתה מתנסה בהם עכשיו אני שכחתי מזמן... 

היום הגלגל התהפך; אתה המנוסה, המסובך, הצובע את נשמתך ומכסה אותה בשכבות... אני נותרתי מאחור...

אני זוכרת ימים שסירבת לחלוק את אהובתך-הרי היא רק שלך! 

זוכרת ימים שנתת את חלקך וגלית שאת לא מסוגל להתמסר כולך.

אני זוכרת את החוויה שהותרת בי; חוויה של תזמון גרוע ובעיקר פספוס. 

כן איתך הייתי מהמרת הכל... 

אבל אני גם יודעת-שאיתך הייתי מפסידה.

עד היום עדיין פוחדת ממך. 

לפני שנה. שני, 14 במאי 2018, בשעה 04:41

The first day of the rest of my life

לפני שנה. ראשון, 13 במאי 2018, בשעה 17:52

חופש מתחיל מבפנים. אז נתתי לעצמי את החופש לחקור אותי, לבנות מחדש את הגוף שלי, לחזור למי שהייתי לפני... לפני שהפכתי לרעיה... לאמא... לפני שנתתי למציאות להכתיב לי את הקצב ולהשתלט לי על הריקוד. 

כרגע מתחילה מחדש... מסתכלת במראה ומחליטה-מהו הגוף המושלם בעיניי... יצירת המופת שלי היא אני ויצאתי לדרך לעצב את עצמי...

 

Wish me luck

לפני שנה. שישי, 29 בדצמבר 2017, בשעה 14:50

כשהעניינים לא באמת מסתדרים, כשאתם יותר שותפים מנשואים, כשאתם רבים יותר מאשר מדברים, כשיחסי המין פשוט נוראיים, אולי הגיע הזמן לוותר.

אז כן, זה קצת מסובך עכשיו ולא הכי פשוט, אבל לא חסרות אמהות חד הוריות בשוק, אם הם מסתדרות-גם את יכולה, תתכנני מחדש וצאי לפעולה...

שיהיה הרבה בהצלחה

 

 

(זו הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בקול, אפילו לעצמי. איכשהו כאן היה נח-עולם ווירטואלי בו הכל אפשרי)

לפני שנתיים. שישי, 4 בנובמבר 2016, בשעה 16:33

כשפגשתי אותך לפני עשור, היית נער מדהים. רגיש, כנה, נקי, אמיתי עם ניצוץ של אש שהפחיד אותי למוות.

היו לי מעט מאוד רגעים שהעזתי להיות באותו חלל איתך, וככל שהזמן עבר-החלל בך הלך ונפער.

ככל שהתמסרת לאש שבתוכך-קברת את הנער שאהבתי והפכת לגבר שלא מאפשר לגעת בך.

תמיד בניתי לנו אשליות בראשי, אבל פחדתי להתקרב. האשליה על אהבה מושלמת הרי תמיד יפה מהמציאות המאכזבת.

וככל שהזמן חולף-אתה מתקדם יותר ויותר בעולם שאני רק הייתי סקרנית-ופחדתי להתמסר.

צר לי אהוב שלי שאתה ננעל בפני אחרות (האומנם?) 

ובכל פעם מחדש משליך לצד כשהן מנסות.

כן-פחדתי שאחת מהן תהיה אני, התקדמת המון בלעדי... 

כבר מזמן עברת אותי.

ואני; ברגעים של כנות עם עצמי; מתוודה

לא רוצה ללמוד לפסק; לא רוצה לשכוח; לא רוצה להניח לאשליה...

אולי עוד יום יבוא ודרכנו יצתלבו...

אתה כאדון-ואני כחתול.

זה הגורל של מי שפחד-אז אם אי פעם נתקלתם באש כמו שקיימת רק בדמיוני.

תעיזו! תרשו לה לכלות אותכם-הרי מילא בלעדיה אתם רק כלי.

לפני 3 שנים. שלישי, 5 ביולי 2016, בשעה 00:40

עדיין צופה בך מרחוק, אתה מזמן כבר המשכת. קוראת את הבלוג שלך, אתה ממשיך בכיבושים המאתגרים שלך. לעיתים אני תוהה; האם נשאר משהו מאותה נשמה תמימה, זו שאהבתי, היחידה שהייתי בטוחה לידה.

החיים הם עניין של תזמון, באגדות הוא מדוייק-במציאות הוא חסר כיוון. אני עדיין זוכרת את הערב ההוא-אחד הדייטים הראשונים שלנו, אולי היחיד. אכלנו בספגטים, הזמנתי בקבוק ירדן גוורצטרמינר כדי לקבל אומץ. זו היתה הפעם הראשונה שקשרת אותי, הפעם הראשונה שקשרו אותי בכלל. אתה את חבליך לפני עשור התרת ואני מידי פעם בפעם עדיין חשה את החבלים... זיינת אותי אותו לילה, מעולם לא התנית איתי אהבים. בבוקר כאב לי ללכת, ולא רק כאב פיזי. הייתי ילדה, רציתי לאהוב אותך, חלק עוד רוצה... אולי בגלגול אחר נפגש בתזמון נכון, אולי תהיה הראשון...

לפני 5 שנים. רביעי, 14 במאי 2014, בשעה 23:34

I watch your family from far, I look in their eyes knowing there is a pain in them I had a hand in putting there forever, I see there straggle in moving on, I know a thing or two about the proses of loosing...
I wish I could say something-but I have no right, I wish I could tell them how truly terribly sorry I am.
I dream of the death I brought them every night since, I would give my own life to take back that night that changed their life's forever.
Nothing will ever lessen the guilt I feel and it can't change a thing, no fine or time served will bring him back. I will forever carry this in my heart, I made a terrible mistake that cost a man and his family his life and I will carry that guilt with me as long as I live.
God has no place forgiving me for his death,
I can never ask his family for forgiveness,
And I will never forgive myself.

I am so sorry...

לפני 5 שנים. רביעי, 26 בפברואר 2014, בשעה 08:12
כאשר אהבתי את עצמי באמת,

הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,

בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.

היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות

שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.

היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים

והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.

היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש,

למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.

אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.

היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי,

מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.

בהתחלה לבי קרא לזה – "גישה אגואיסטית".

היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,

ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי.

היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאניאוהב, בקצב שלי,

היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק

וכך טעיתי הרבה פחות.

היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.

עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכול.

היום אני חי כל יום ויום ולזה קוראים"שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת,

הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,

אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי,

ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.

אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.
 
לפני 6 שנים. רביעי, 27 במרץ 2013, בשעה 06:45

לך יקר שלי, לא יודעת ומעולם לא ידעתי מה לקרוא לך. האם ידיד, יזיז, חבר, נפש תאומה-הרי היית היחיד שבאמת ראה אותי... אני חייבת סליחה.

מעולם לא סיפרתי לך מספיק כמה היית יקר לי, כמה חיזקת מרחוק, כמה ההבנה וההערצה העיוורת שלך היו לי למשענת ברגעים קשים, כמה מדהים אתה בעיניי וכמה מרתקת השנינות שלך. דרך עינך צבעת לי עולם שבו בהיתי כילדה מרותקת. 

 

אני מניחה שגם אני הייתי מאבחנת את עצמי מהצד כאנוכית-ובזה אני נושאת את האשמה בעצב. פשוט לא נותר בי כח להסביר... וכעת, כשהטענתי קצת מצברים כנראה שמאוחר מידי...

אז סליחה יקר שלי. שלא תמיד הייתי חזקה מספיק...

אוהבת מרחוק-אני

לפני 6 שנים. שבת, 19 בינואר 2013, בשעה 20:49

כבר 9 חודשים בלי סקס... 

הזוי!!