עולם הפנטזיה שלי הפרטי

גובה: 1.60
היקף חזה: 90 ס"מ
היקף מותן: 63 ס"מ
היקף ישבן: 92 ס"מ

משקל: 52 קילו
שיט!

[url]

תמיד כשאני רואה אותה אני מרגיש את ליבי מחסיר פעימה. יש משהו בנוכחות שלה שגורמת לי להפסיק לתפקד. זה לא משנה כמה פעמים זה קורה ולא משנה באיזו תדירות, למרות שהתדירות אינה גדולה כ"כ, אני תמיד מוצא את עצמי באותה סיטואציה מתסכלת כל פעם מחדש.
כל היום שיננתי לעצמי פעם אחר פעם: להשאר בשליטה, לא להתרגש והכי חשוב – לא להראות לה שום דבר מזה. כבר ששמעתי מעבר לדלת את הצחוק הדק בבת קולה ידעתי ששום דבר ממה שתכננתי לא יקרה. הדלת נפתחה לה והיא נעמדה מאחוריה, מבלי שיכולתי לראותה. כשנכנסתי הסרתי את המעיל והצעיף מעליי ורק אז הפניתי את מבטי לעברה. היא עמדה שם כפי שציפיתי עם נעלי העקב שלה, אך מהר מאד הבחנתי שמעבר לכך לא היה דבר נוסף לגופה. את צליל בליעת הרוק שלי היה ניתן לשמוע גם בדירה ליד, אך אני רק התרכזתי בניסיון קל לשמוע איזושהי מחשבה חולפת במוחי מבעד לריק המוחלט שנוצר שם.
התחלתי לגבב כמה שטויות, לנסות ולהרגיע את עצמי, אך היא שמה לב לזה יותר מכל. היא כבר ידעה שהיא בעצם השולטת פה, אך כנראה שהחליטה לתת לי סיכוי כלשהו להחזיר את המושכות אלי, אך לא לפני שהיא תשתעשע בי כרצונה.
"אז באת עד לפה כדי לדבר על מזג האויר?" היא הפטירה בלי להניד עפעף.
"ככה זה כשקר לי, אני מסוגל לחשוב רק על זה." ומה לעשות שבעצם מאד חם לי כעת...
כשהצלחתי לאסוף את עצמי נעמדתי מולה ומשכתי אותה לחדר השינה. הורדתי אותה שם על ברכיה, נהנה לראות את גופה המושלם מלמעלה, אך עדיין יודע שאיכשהו, למרות היותה נמוכה ממני, למרות שהיא על ברכיה, היא עדיין גבוהה ממני.
רק כשהיא התחילה למצוץ את הזין שלי כפי שהיא כ"כ יודעת, כפי שהיא כ"כ אוהבת לעשות, התחלתי לחזור ולתפקד. הזין שלי הגיב לכל מגע שלה, הזדקר ככל שהשניות נקפו ודווקא כך הרגשתי את עצמי חוזר לתפקד לאט לאט.
"תראי לי בדיוק כמה התגעגעת אלי, כמה התגעגעת אליו...
אני יודע שאת אוהבת להיות שם, על הברכיים שלך, מוצצת את הזין שלי ואני רק רוצה לגרום לך להבין שאת במקום הכי טבעי שלך, במקום שאת אמורה להיות בו."
לא יכולתי להמשיך ולדבר כשהיא החדירה את הזין שלי עמוק לתוך הגרון שלה. הרגשתי אותה מנסה להחזיר לעצמה את השליטה, מבינה שאני מנסה כעת להחזיר לידיי את המושכות והיא עושה את הכל כדי לבלבל אותי, כדי להקשות עלי בעודה מקשה אותו.
ככל שהמשכתי לדבר, ככל שהמשכתי לכנות אותה הזונה שלי, להבהיר לה עד כמה היא שייכת לי, כך הרגשתי אותה מעצימה את הירידה שלה; היא הפכה להיות מהירה יותר, חזקה יותר, הרגשתי את היד שלה לופתת את הזין שלי בעוצמה הולכת וגדלה ורק יונקת אותו חזק יותר לתוכה. לבטא את המילים הכי פשוטות כבר נעשה משהו מסובך עבורי עם כל ההתנשפויות שהיא גרמה לי, לזרמים שעברו בכל גופי כשהיא החדירה את הזין שלי לפה המדהים שלה ונעצה את עיניה בעיניי, אך אסור היה לי לוותר. בדו הקרב הזה שבין לשון ללשון אני הייתי חייב לנצח.


כשהיא סחטה את טיפת הזרע האחרונה מהזין שלי ישר לתוך הגרון שלה הבנתי שמילים יכולות לרפא, להרוג, להכאיב וכנראה גם לשלוט, אבל כשהלשון שלה צמודה לזין שלי, היא עדיין חזקה מהכל.


(מוקדש בהנצחה תמידית לגבר הראשון שהביא אותי לכאן, הוא גם הראשון שקראתי לו אדון(?))

לא שמעתי ממנו כבר כמה ימיים, העומס בעבודה הציף אותי, תשישות, חוסר חשק, לחץ...
אני כאישה גאה לא כתבתי והוא כגבר טיפוסי לא רשם.
צליל הסמס ניתק אותי מעולם החלומות הרחוק שלי לצד קפה של בוקר-הזמן היחיד שלי לעצמי...
"מתי את מסיימת לעבוד" בפשטות. היא לא ציפתה ליותר ולכן הוא לא הרשה לעצמו לתת.
"11" ענתה. לאחר 2 דקות "ב12 תחכי מתחת לביתך עם חוטיני ומעיל" "אני אשתדל" ענתה.
"זה לא היה בקשה" אמר ובזה סיים.
לכל אורך היום עבר הדבר בראשה, היא רצתה להמרות את פיו-כזו היא, אוהבת משחקי כוחות, משחקי מוחות... אוהבת לנצח.
עולם השליטה הוא חצי עבודה עצמית בשבילה, ללמוד לתת לגבר להיות גבר תמיד היה לה קשה, גדלה לבד, פייטרית קטנה, אף אחד מעולם לא אמר לה מה לעשות. זה אחת הסיבות שהיא כל כך אהבה להיות נשלטת, את תחושת העקצוץ הפנימית, את הכעס המהול בחרמנות-הוא לא האדון שלי צעק בתמימות כל גופה בפעם הראשונה שבה קרא תיגר עליה. היום קצת יותר וויתרה ונתנה דרור לתחושה שהוא תמיד עורר בה.
הגיע 11 והיא כמו על אוטומט: מקלחת, תיגלחת וב12 בול חיכתה לו למטה כמו שדרש.
הם נוסעים בשקט כבר 10 דקותתתתתתתתת, כביש מספר אחד לפניהם, לאן הולכים? היא שואלת....
"היום את לא מדברת" הוא עונה "היום את עושה, תורידי את המעיל" היא מצייתת.
משום מה לא הטריד אותה המכוניות שעברו צמוד אליה, גם לא הנהגים, רק מדיד פעם התגנבה לה המחשבה אם הם רואים אותה. "אני רואה שמשהו מטריד אותך, זה עלול לעזור לך להעסיק את עצמך, את יודעת מה לעשות עם זה"
היא ראתה את הפלאג החדש מולה ולמרות שהתגובה העוקצנית שלה עמדה על קצה לשונה היא שתקה כמו שביקש.
היא שמה רוק והתחילה להחדיר אותו לתוכה. זה לא בא לה בקלות, למרות גופה היפה לא רבים הדברים או הגברים שביקרו בישבנה, עיניו הסתכלו עליה כמו מזהים את כאבה, הייתה ביניהם הבנה מושלמת שבשתיקה וגם כאשר לא אמר מילה היא ידעה-הוא מעריך את המאמץ שלה, הוא יודע-זה לא פשוט לה.
"עכשיו תלטפי את עצמך, מחוץ לתחתון, את השפתיים החיצוניות, בשום אופן אסור לך לגעת בכוס או בדגדגן שלך".
אלוהים, התחתון שלה היה ספוג כ"כ....
"כן, זונה שלי- -בודק מידי פעם עד כמה היא רטובה- כמו כלבה מיוחמת..."
הוא הפעיל את הרטט שבפלאג והיא כ"כ רצתה לגעת בו, זיקפתו כמו קראה אליה...
"תאונני זונה שלי, והיא כמו היה לה טבע שני-צייתה.
הם הגיעו לת"א, אי שם בנמל, הוא עצר את הרכב ליד 2 בחורים. היא מיד התקווצה מנסה להסתיר את מערומיה. הוא אמר לה- יש לך גוף מדהים-תהיי גאה בו! כשקראתי לך זונה הערב-התכוונתי לזה עכשיו זכרי שני דברים: את לא מדברת ותתנהגי כמו מה שאת הלילה-זונה!
הוא צעק אליהם לגשת, שני בחורים שהיא לעולם לא הייתה מעיפה בהם מבט שני, ערסים מתבגרים שאולי היה להם שני דקות של תהילה לתת לאישה. הם בהו בה בהלם. "אתה אוהב את מה שאת רואה" הוא שאל את הקרוב מבין השניים "תיגע", הוא הסתכל עליה ופניו כסימן שאלה גדול "אפשר?" שאל הזר.
"חבל שאתה פונה אליה, היא לא מבינה מילה עברית..."
הוא הושיט יד מהוססת, לא מסיר מבטו ממנה מחכה שהיא תתנגד ושש על זה שהיא לא.
הוא לש את שדיה כמו היו בצק, זיון טוב בוא לא היה מעולם הנערון. היא יודעת מה אדונה מצפה, היא אוספת את ידו, ומנחה אותה לבין רגליה, איברה רטוב כהוגן, היא מסיטה את מבטה לגבר שלה ומנחה אצבע של הזר לתוך הכוס שלה, "חרמנית הכלבה שלי, אה...? תרגיש חופשי אחי, היא לא מבינה מילה!"
"אחי, יש לנו חדר במלון, אולי תעלו, פשוט הטיסה שלנו ל...."
"תקשיב טוב בחור, עונה לו הגבר שלי, כללי המשחק הם נורא פשוטים- אתה לא מציע, לא יוזם, ולא זז בלי אישור ממני. היא שלי, היא תעשה כל מה שאני אומר לה- אבל כל מה שאומר, אתה פשוט תהנה מהתהליך. מקובל?"
הבחור מסתכל עליו לא מבין, ומהנהן, לא רוצה לפספס את ההזדמנות המשונה שחלפה לידו באישון ליל.
הם באוטו. אדוני מוציא לאט את הפלאג מישבני...
אנחנו מגיעים למגש חניה נטוש\לא נטוש. הוא אומר להם לצאת, הם מצייתים, מוריד את מכנסיו ואומר לי בספרדית למצוץ לו. אני ניגשת למכנסיו והוא מתקן אותי, לא לי, לבחור משמאל.
אני מסתכלת עליו, המחשבות רצות בראשי: לא רוצה אותו-רוצה אותך גבר שלי.... אבל אני מצייתת.
אני אדם של הדברים הקטנים, (ובמקרה הזה הם אכן היו יחסית קטנים) חיפשתי את הריח שלך-זה שאני מכורה לו, הוא לא היה שם! ריח חדש פלש לנחירי בזמן שהכנסתי את כל איברו לפי, ולא אהבתי את זה