בקושי נכנסת לפה , אני רגילה לעומס אטומי , אבל מעולם לא היה לי דבר שכזה.
צפיפות, דחס, דחק .
כל הזמן במירוץ נגד הזמן.
תמיד האמנתי שאין כמו להיות גם שכירה וגם עצמאית. שילוב מעולה של הכל.
לקבל גם מפה וגם משם את היתרונות והחסרונות.
בפועל - מבחינה כספית , זה אכן משתלם.
אבל.....ופה מגיע האבל הגדול.
אומנם אני נותנת שירותים, אבל...רצה נגד הזמן.
מצאתי את עצמי היום בבוקר . מתענגת על פתירת תשבץ הגיון. תחביב אהוב שלי .
ופתאום קלטתי ....שאפילו לפתור תשבץ .....פשוט, גונבת זמן.
וזה מגיע על חשבון משהו אחר.
אני מקווה שזו תקופה שתחלוף.
כי באמת אי אפשר.
אפילו אני , שאני אמנית האילתור . בסוף היום מרגישה כאילו בסוף מירוץ .
נוהגת לשלב בין עבודה לעבודה. נוסעת למקום מסוים. משם קופצת למקום אחר , בדרך חזרה למקום שלישי.
ובשביל ש"יהיה מעניין" מסיימת את היום בלימודים.
וכשמגיעה הביתה , עוברת על הלו"ז של מחר . משתדלת קצת לעבור על חומר הלימוד. על מנת לא לעשות פדיחות במבחנים.
שתגיע כבר חופשת סמסטר.
שיגיעו החגים.
הלוואי שיכולתי לשלוט גם על מחוגי הזמן. הייתי מוסיפה עוד שעתיים ביום.
יהיה טוב....
לפני 13 שנים. 20 במאי 2011 בשעה 4:46