לישון בלי לחלום

מהשניה הראשונה,

לא רציתי להוריד את העיניים, לבהות עמוק לתוך העיניים.

לא יכולתי להפסיק לגעת.

להסניף לתוכי, הריח הזה, הנשימות הללו.

לשמוע אותן עלי.

לטעום את השפתיים, העור, את הכל.

להרגיש את החום בלב.

לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם.

עכשיו, ממשיכה להרגיש, אבל כמהה לדבר האמיתי.

אהבה היא סם קשה.

הבוקר התחיל לו שבוע חדש.

התחיל עם חיוך. אני מצפה לכל מה שצפוי לי השבוע.

יכאב ויהיה נעים.

יעייף ויתן כח.

רציני ומשעשע.

ביחד ולבד.

משפחה וחברים.

עם שבוע כזה, הכי כיף לי בעולם.

אם אני לא סובלת, אני לא נהנת.

No Pain No Gain

הקיטור הוא ההנאה האמיתית.

תקראו לי מאזוכיסטית אם תרצו, אני בסך הכל פולניה.

זו הייתה תקופה ארוכה.

היא התחילה בעצם עוד לפי שהיא התחילה.

אני יודעת שזה לא מורגש, אבל אני טיפוס אופטימי, מאוד.

אז החלטתי שכל עוד זה תלוי בי, די.

אני לא חוגגת או מתייחסת לשנה האזרחית. אבל הפעם זו הזדמנות לפתוח דרך חדשה.

אני אעשה אותה טובה יותר, שמחה יותר.

זה יתחיל בצורה מאולצת ואז יבוא טבעי.

התחלתי בצעד ימין.

המון אושר ואהבה לכולנו :-)

רציתי לכתוב, לשחרר.

אבל, נגמר לי אפילו זה.

אני אוהבת פעמים ראשונות.

הן מרגשות, הן מדהימות, מיוחדות, לעולם לא שוכחים אותן.

הפעם הראשונה זה משהו מיוחד.

אז בפעם השניה, השלישית והרביעית....

פשוט אין על הפעם הראשונה.

אני המוון דברים.

לא כולם טובים, אני לא מושלמת.

אבל דבר אחד אני לא.

אני לא שקרנית.

אני אוהבת לנסוע בגשם, תמיד אהבתי.

לבהות הטיפות על השמשה.

מהופנטת.

אז המגבים, הטיפות שוב, המגבים והטיפות.

אבל היום אני נוהגת, עדיין מהופנטת.

בעיה, במקום להתרכז בתנועה, מהופנטת מהטיפות.

אז סעו בזהירות, כי לצערי, אני נוהגת מידי פעם.

ימים קשים עוברים עלי.

יש עליות ויש מורדות. ככה זה.

אבל לפעמים נראה שמה שיותר קשה זו האטימות וצרות המוחין של האנשים מסביב.

(טוב נו, בעיקר גברים...)

אז לפני שאתה מדברים איתי, קחו רגע, תחשבו.

אתם מסוגלים להיות קשובים ורגישים לי?