|
|
|
אני שונה. אני אדם חדש.
כל החיים אנחנו מתפתחים ומתקדמים.
אני אינני מי שהייתי לפני חודשיים.
כמו שאינני מי שהייתי לפני שנתיים או לפני 10 שנים.
אני חלשה יותר.
אני חזקה יותר.
אני עייפה יותר.
אבל יש בי כח.
יש בי געגועים וכאב.
יש בי המון אהבה לתת.
אני אינני מי שהייתי לפני חודשיים.
רק שהדפוקה זו אני....
http://3.bp.blogspot.com/-iHsjNZkPwvc/Tkx0JZ6pqZI/AAAAAAAAAQQ/xFk4h6UqfrY/s1600/Cool+_7_.jpg
סוף סוף לבד.
אני והספר.
חיכיתי לרגע הזה יותר מידי זמן.
עוד יותר, כשאני יודעת שיקח עוד זמן רב עד שיהיה לי ערב נוסף שכזה.
טוב לי.
אבל אז המחשבות רצות...
העבר, העתיד, ההווה.
בכל מתערבב ביחד.
האם עכשיו סוף סוף אני מבינה מה אני רוצה?
או שאולי גם עכשיו אני האחרונה לדעת מה.
http://www.unifiedpatriots.com/wp-content/uploads/2012/10/cheshire-cat-smile.jpg
עוד יום שישי עובר.
קמה בבוקר, מסתכלת על הנייד מחכה לטלפון.
שכמו פעם, תאסוף אותי ונסע יחד לת"א.
שנדבר בלי סוף, עד שהטלפון שלך שוב יקטע את השיחה.
אני אקשיב מצד ואחכה בשקט שתחזור אלי.
ששוב תפיל עלי את האשמה, זו אני שרוצה לקנות עוד דברים.
נסתובב את הסיבוב הקבוע שלנו.
נפגוש חברים שלך, נראה דברים חדשים.
קמה בבוקר, מסתכלת על הנייד ורוצה להתקשר בעצמי.
אם לא להיפגש, לפחות להגע לתא הקולי ושלמוע אותך.
תמיד שנאתי את ההודעות שלך.
עכשיו מתגעגעת.
להתקשר?
קמה בבוקר, מסתכלת על הנייד ורואה את השם שלך מופיע.
אני אמורה למחוק אותו?
עוד יום שישי עובר.
זה היום הכי קשה.
חייה את השגרה. משפחה, עבודה, חברים.
אני שקטה.
לא מתגרה.
אבל סוערת מבפנים.
עשה בי כרצונך.
אני אעשה מה שתגיד.
אהיה מחונכת לשם שינוי.
כל דבר ובלבד להרגיש אותך.
עמוק, חזק.
חייה את השגרה. משפחה, עבודה, חברים.
שקטה.
אבל זה לא יוצא לי מהראש.
זה לא שהתכוונתי, עשיתי משהו במודע.
זה הגוף שלי שהחליט מה הוא רוצה.
אז פלירטתי כמו שאני יודעת, מסתבר.
תוך כדי, אני אומרת לעצמי, תפסיקי, זה לא לעניין, לא איתו.
אבל המבט שלו, הרג אותי, היה חזק ממני.
רציתי שיטרוף אותי.
אז עשיתי שטות.
עכשיו, לקום בבוקר ועדיין להרגיש אותו עלי.
אני אוהבת שטויות.
https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn2/1233375_311015872372596_1694256933_n.jpg
יגון גדול, מועקה כבדה.
ניסיון נואש לחזור לשגרה.
אומרים לי שאני אתגבר, יקח זמן רב, אבל זה יקרה.
אני לא רוצה להתקדם, לא רוצה להפסיק לכאוב, להתמודד. לא רוצה להפסיק לאהוב, לחשוב עליו בכל שניה ושניה.
מסרבת לדמיין את חיי בלעדיו.
מסתובבת עם חלל עמוק בחזה, הוא היה חלק ממני, תמיד יהיה.
אני יודעת שאתגבר, שאתקדם בחיים, אבל עדיין לא, עכשיו רוצה רק להישאר במיטה ולבכות עליו.
אין לי אנרגיות לדבר עם אף אחד, לעשות כלום.
אבל כל היום עם אנשים, צוחקים, מתכננים בילויים.
זה אמיתי?
