עליתי לרכבת, נהנתי מהנסיעה.
הנוף, הטיפוסים השונים סביבי.
בשלב מסויים ירדתי ממנה.
תחנה קטנה, בסוף העולם. אז התיישבתי ישבתי על הרציף ובהיתי ברכבות השונות שחולפות על פני.
בהתחלה הן לא עניינו אותי, היו רק תנועה סביבי. חכיתי שיעזבו את הרציף וירגע.
אח"כ מיציתי את ההפוגה הזו. הגיע הזמן שלי לחזור לרכבת.
אז נעמדתי, בקצה הרציף, ממש על הקו הצהוב - מתה לעלות על הרכבת הבאה. שרק תבוא כבר.
כבר עברו כמה רכבות מאז, בכל פעם לקחתי את הצעד לעלות אבל מרוב התנועה של הנוסעים העולים ויורדים מצאתי את עצמי עומדת באותו המקום והרכבת ממשיכה בלעדי.
מחכה לרכבת הבאה, מתי היא תבוא? אני מאחרת מאוד, כבר לא מחכים לי. העיכוב הזה ארוך מידי.