שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לישון בלי לחלום

יומן מסע?
לפני 8 שנים. 27 במאי 2016 בשעה 9:49

עליתי לרכבת, נהנתי מהנסיעה.

הנוף, הטיפוסים השונים סביבי.

בשלב מסויים ירדתי ממנה.

תחנה קטנה, בסוף העולם. אז התיישבתי ישבתי על הרציף ובהיתי ברכבות השונות שחולפות על פני.

בהתחלה הן לא עניינו אותי, היו רק תנועה סביבי. חכיתי שיעזבו את הרציף וירגע.

אח"כ מיציתי את ההפוגה הזו. הגיע הזמן שלי לחזור לרכבת.

אז נעמדתי, בקצה הרציף, ממש על הקו הצהוב - מתה לעלות על הרכבת הבאה. שרק תבוא כבר.

כבר עברו כמה רכבות מאז, בכל פעם לקחתי את הצעד לעלות אבל מרוב התנועה של הנוסעים העולים ויורדים מצאתי את עצמי עומדת באותו המקום והרכבת ממשיכה בלעדי.

מחכה לרכבת הבאה, מתי היא תבוא? אני מאחרת מאוד, כבר לא מחכים לי. העיכוב הזה ארוך מידי.

 

לפני 8 שנים. 3 במרץ 2016 בשעה 17:21

כן, אני אוהבת לקטר.

זה עושה לי טוב, משחרר מה שבפנים.

כבר אמרתי לו, הוא בן 50 ואני עוברת את המשבר...

כמו רבים מאיתנו, אני שואלת את עצמי - האם הדרך הו נכונה עבורי?

ואם לא, אז מה כן? איך?

איך זה שאני לא מצליחה לרצות, שלא לדבר על להצליח להיות מה שמצפים ממני?

 

 

אז אחרי יום ארוך ומתיש, סוף סוף בבית.

מדליקה מחשב, פייס וכאלה, נתקלתי בטור הזה בטור הזה,

שאומר בדיוק את כל מה שאני חושבת כבר תקופה. זה מה שאני צריכה!

מחכה כבר לחלק הבא.

 

 

 

כנראה שהיום, הכל פתאום נוגע בי, כי בדרך הביתה,

גלגלצ שוב חופר את אותם שירים, אבל הפעם הקשבתי.

 

לפני 8 שנים. 30 בינואר 2016 בשעה 9:59

החיים קצרים, מידי פעם יש משהו שמזכיר את זה.

הם יכולים להגמר בכל רגע.

אני מורבידית בנטייתי, מידי פעם יש משהו שמציף את זה.

בהחלט כשמדובר במוות עצמו.

 

זה סופ"ש מוזר, מצד אחד מנוחה, ריגעה וניסיון התנתקות.

מצד שני, התרפקות על זיכרונות, תהיות רבות.

 

אולי לא היינו בקשר חזק בשנים האחרונות, באשמתי.

אבל אני אתגעגע, מאוד. הוא יחסר לי.

 

שמרו על עצמכם.

לפני 8 שנים. 7 בינואר 2016 בשעה 17:44

האביר המדהים שלי, זה עם הסוס הלבן והשריון הנוצץ (טוב נו, הרכב הלבן והמעיל החדש),

אין עליו, באמת הוא משהו מיוחד.

סיכן את חייו למעני.

תודה אהוב שלי :-)

 

 

 

לפני 8 שנים. 25 בדצמבר 2015 בשעה 14:13

לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 16:22

אני שלו, ולא מאתמול.

גם הוא שלי.

 

עכשיו זה גם רשום, לא שלא ידעתם כבר קודם.

 

מי יודע מה יהיה השלב הבא?

לפני 8 שנים. 13 בדצמבר 2015 בשעה 18:40

לפני 8 שנים. 4 בדצמבר 2015 בשעה 12:04

מבין הסרטים לראות בחרתי בזה שגרוע.

היה ברור לי שהוא גרוע, אבל היה ברור לי שהוא בשבילי.

שאני צריכה לראות אותו עכשיו, לבד. 

שהוא יגרום לי לבכות בלי הפסקה.

 

אז ראיתי אותו, הוא היה יותר גרוע משחשבתי.

כואב לי, יותר משאני מרשה לעצמי להראות ולהרגיש.

 

לפעמים אני רוצה לחזור אחורה, לא לפני שכאב, אלא לנקודה שבה זה כאב הכי הרבה.

כשהייתי בבועה, והתעלמתי מהעולם סביבי.

בא לי להפסיק להתמודד, להפסיק להמשיך עם החיים.

לתת לכאב להשתלט עלי, להתעלם מהעולם ולשים זין על הכל.

 

אבל לצערי אני בוגרת ואחראית.

אז בעוד שעה בערך, אני אחזור להעולם שם בחוץ, כאילו כלום לא קרה.

לפני 9 שנים. 15 באוקטובר 2015 בשעה 17:44

תושבי הכלוב היקרים, בהצלחה בחיפושים שלכם.

רק לידיעתכם, הכי טוב כבר תפוס.

הוא שלי!!

ואני לא מתכוונת לוותר עליו בקרוב ;-)

 

למה אני מספרת לכם את זה

כי בא לי, בנוסף כי גם הוא מסתובב פה.

אז אתה, כן, כן, אתה. אין עליך.

אוהבת אותך הכי בעולם!! ♥

לפני 9 שנים. 23 בספטמבר 2015 בשעה 18:50

האהוב שלי הכניס לי צבע לחיים.

48 גוונים של צבע ♥