שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לישון בלי לחלום

יומן מסע?
לפני 9 שנים. 17 בספטמבר 2015 בשעה 22:53

מרגישה כמו חור שחור.

כוכב שקרס לתוך עצמו, הצטמקתי מאוד.

אופק האירועים מקיף אותי, מעיין ואקום שמפריד ביני לשאר העולם.

אין מעבר, לא פנימה ולא החוצה.

יש תקופות בהן הוא קטן מאוד ובלתי מורגש.

יש תקופות בהן הוא מתרחב מאוד, יוצר ריק הרסני.

 

גילוי נאות,

אינני פיזיקאית ואינני מתיימרת להיות כזו. לכן, מצטערת על האי-דיוקים ואף הסטירות המדעיות.

בוודאי שאינני מתיימרת לחלוק על הוקינג, מדובר בתחושות של הלב ולא גורם שמימי אמיתי.

על כן, מדובר בתיאוריית הייד בלבד. מחכה למי שיפתח/יפריך אותה.

לפני 9 שנים. 24 ביולי 2015 בשעה 6:42

יש דברים שהם אינם רומנטיים.

יהיו שיגידו שהם הורגים את הרומנטיקיה.

 

אבל אני לא טיפוס רומנטי, שנינו לא.

אנחנו רונטיים בדרכנו.

 

בעיני, טבעת היא קילור. בשניהם אינני חפצה.

 

בדרכנו, המחווה הזו, היא הדבר הכי רומנטי שיש.

 

 

 

לפני 9 שנים. 30 במאי 2015 בשעה 18:31

לפני 9 שנים. 22 במאי 2015 בשעה 21:28

העניינים מתפתחים לאחרונה.

זה קרה לגמרי במקרה, לא התכוונתי.

זה דבילי לומר זאת, הרי אני יזמתי הכל.

כן, יזמתי. לא באמת רציתי, או שכן?

מה שבטוח, לא האמנתי שייצא מזה מהו.

בכל פעם שקרה משהו, בכל שלב, ישר התקשרתי וחלקתי.

לא עם כל אחד, אני מספרת למעט מאוד אנשים מה קורה בחיי.

ביום יום זה בא באופן טבעי מבלי לחשוב כבר.

בלילה, זה משהו אחר. 

השקט, מאפשר לחשוב את כל מה שרציתי ולא היה זמן במהלך היום.

לכאוב, מבלי לרסן את עצמי. לבכות, כי שמי שרציתי באמת להתקשר, לא יכולתי.

את מי שאני הכי צריכה ליעוץ כרגע, אין לי.

 

לפעמים צריך לקבל החלטה בחיים.

לא של לאן לטוס בחופשה, כזו שמכריעה את העתיד.

מפחידה, שקשה לקחת.

אז הדחיינות תמיד משרתת אותי נאמנה.

למה להחליט עכשיו מה שאפשר מחר.

חודש הבא, שנה הבאה יהיה אפילו יותר טוב.

אבל לפעמים, יש דד-ליין.

צריך להחליט ועכשיו.

התהליך של קבלת החלטה שכזו קשה בטירוף, חבלי לידה של ממש.

זה הולך להיות סוף שבוע ארוך במיוחד, קשה בטירוף.

אבל בסופו, הוא יוליד עתיד. אני מקווה שטוב יותר.

 

כן, אנחנו חזקים יותר עכשיו.

אז למה אני מרגישה כזו חלשה???

לפני 9 שנים. 15 במרץ 2015 בשעה 8:25

שלום לכם שולטים/נשלטים/מתלפים ואחרים יקרים,

גם לכן נשים יקרות (למרות שהפנייה אינה אליכן),

 

זוהי מדינה חופשית, אני מסתובבת בצ'אט כי בא לי ואני יכולה.

אני נהנת להתקשקש עם חברים אמיתיים ווירטואלים במדיה זו.

לא, אני לא מחפשת זיון. אני לא מעוניינת להכיר ואני ממש לא בודדה.

למעשה אני מסופקת מכל בחינה מעל ומעבר.

כן, בן זוגי היקר יודע הכל (היי מאמי, אוהבת אותך), הוא שותף מלא לשוטטות פה.

בת הזוג שלכם יודעת שאתם פה? היא בסדר עם זה?

 

אז הבינו שהדחייה אינה אישית נגדכם ואין לכם ממה להיעלב.

במידה ובחרתם להיעלב, עשו טובה בעיקר לעצמכם וותרו על הקללות.

 

שיהיה לכם/ן יום מקסים.

 

 

(שימו לב שפוסט זה נכתב בסמוך לבחירות ובהשראתן.

בניגוד לפוליטיקאים, אינני מתפארת במעשי ולא מבטיחה לכם מאום.

אז מחרתיים, אל תתעצלו ולכו להצביע.

אני יודעת שאין למי, לכו על הרע במיעוטו, זה מה שאני עושה.)

לפני 9 שנים. 18 בפברואר 2015 בשעה 7:37

התמזל מזלי, מצאתי גבר מדהים.

בכל פעם הוא מזכיר לי מחדש כמה הוא כזה.

גם יפה, גם אופה ;-)

אף אחד לא מושלם, לא הוא, לא אני.

אני אוהבת אותו הכי בעולם, לא למרות הפגמים אלא בזכותם.

אני לא רוצה גבר מושלם.

אבל אתה מושלם בשבילי, חיבור כזה מדהים אני מאחלת לכולם.

 

ולמה אני כותבת את זה פה?

קודם, כי זה הבלוג שלי ופה אני שופכת את ליבי.

אח"כ, חלקכם מכירים אותו ויודעים שזה נכון, החלק השני - לידיעתכם!

 

אהוב שלי, לעוד המון חוויות מדהימות יחד 3>

לפני 9 שנים. 8 בפברואר 2015 בשעה 16:42

לפני 9 שנים. 25 בינואר 2015 בשעה 7:34

גירד לי, הציק לי.

באתי אליך, על מנת שתטפל בי.

חייכת, הסכמת.

פתחת אותי, הוצאת הכל מתוכי.

קשרת.

הבטת בי והכרזת שעשית עבודה טובה.

חייכתי, חזרתי לחיי.

שוב הגרד הזה.

עכשיו, כשירדה החבישה, הותרו הקשרים,

נותרתי מצולקת.

לפני 9 שנים. 5 בדצמבר 2014 בשעה 9:13

יש כל כך הרבה בפנים, אז רציתי לכתוב.

בסופו של דבר אני לא יודעת מה ואיך.

בכלל, יש דברים שזה כבר לא המקום בשבילם; מהבחינה הזו, קשה לי.

בינתיים, אני עובדת על דרך אחרת לפרוק הכל. 

בכל מקרה, התשובות חסרות באותה המידה.

 

נראה שאצטרך לפנות לפורקן אחר.

אני מצפה לסופ"ש הזה בכיליון עיניים. 

לפני 10 שנים. 12 בנובמבר 2014 בשעה 8:51

אני לא טיפוס של קעקועים, גם לא פירסינג.

אני נהנת לראות את האמנות היפה הזו על אחרים, מעדיפה את הגוף שלי נקי.

זה לא אומר שאני לא נהנת מידי פעם להשתעשע במחשבה.

איזה קעקוע הייתי עושה? איפה?

אני כל כך רחוקה מזה, שמעולם לא התגבשה בי מחשבה על הצורה עצמה, בקושי על המיקום.

כל מחשבה שעברה בי, החזיקה בדיוק 3 שניות. לאחר מכן היה ברור שאין מצב שזה יקרה.

אני עדיין מאוד נהנת מהמחשבות וממשיכה איתן בכיף.

 

יש נושא אחד שמאוד חזק אצלי ולכן אם הייתי מקעקעת משהו, זה היה הנושא הזה.

אז פתאום נכנסה מחשבה על קעקוע שכזה. הגודל, צורה בגדול, אפילו מיקום.

זה כל כך התגבש, שהמחשבה החזיקה מעמד דקות ספורות.

 

אם לא מספיק, כשנזכרתי שוב בעניין, ניסיתי לחפש דוגמא בגוגל.

רק הקלדתי את הנושא - והוא כקורא מחשבות (זה כבר ידוע שמדובר באח הגדול, אבל זה כבר מוגזם) השלים את המילה קעקוע.

אפילו ראיתי משהו נחמד.

זו עדיין אך ורק מחשבה להשתעשע בה. אבל מי יודע, אולי יום אחד זה יהיה יותר מזה.