לישון בלי לחלום

אני פולניה קרה, פריג'ידית.

איך נקראתי? סנפרוסט.

לזיין אותי? אפשר, אשכב שם ואחשוב בז'.

בעצם לא, על רשימת הקניות ומה ששכחתי לומר לאמא.

מצד אחד, סבבה, בא לי להיות כזו.

שהעולם, סליחה תיקון - הגברים, יעזבו אותי במנוחה.

יותר זמן לעצמי, פחות התעסקות במה שלא מעניין אותי כרגע.

מצד שני, רע לי, מאוד.

רוצה להנות מלהיות עם הגבר שלי.

רוצה לעשות לו הכי טוב שבעולם.

רוצה שיהיה נעים.

לו, לי, לנו.

רציתי למות כשלא יכולתי לסבול את המגע.

אני?המכורה למגע לא יכולה לקבל אותו?

זה היה אחד מרגעי השפל בחיי ללא ספק.

אז כן, תמשיכו לנסות להתחיל איתי, לקוות שיצא לכם משהו.

אבל לא יעזור לכם, כי מולכם ניצבת -

פולניה אמיתית.

אינטימיות.

חיבוק, נשיקה,

נשיכה, צביטה.

לנשום אחת את השני,

להכיל.

קשירה, הצלפה,

ליטוף.

מבט עמוק בעיניים,

לסניף אחד את השניה.

תשוקה עוצמתית.

אהבה בין שני אנשים.

אז למה קוראים לזה סטייה?

מצב רוח שכזה,

צריכה לחשוב קצת, אבל המח מסרב לעבוד.

מתה לקרוא את הספר שלי, אבל אין לי סבלנות.

רוצה להיות מוקפת חברים, אבל לא מסוגלת.

אני מאושרת, שמחה וחסרת אנרגיה.

מרגישה מרוקנת מכל.

מצד אחד אני מרגישה שאני לא עצמי,

מתגעגעת לעצמי הקודמת.

מצד שני, אני הכי עצמי שיש,

אולי עכשיו האמת יצאה לאור.

לא רוצה להיות כזו.

הליטוף מטעין מצברים, 

החיבוק מחזק.

אהבה ממלאת אותי.

אבל זה לא מספיק, משהו פה צריך תיקון מהיסוד.

אני אצליח להיות מישהי שאני רוצה להיות?

אומרים שהזמן מרפא.

הוא ירפא בכלל? יחזור לי האמון והביטחון באנשים סביבי?

אני אוהב את מה שיצא ממני?

והשאר? יאהבו אותי?

כמה זמן צריך?

זהירות, שמרו מרחק.

לא נעימה, עוקצנית וחסרת סבלנות.

עייפה, עייפות מסוג שונה.

ככה זה לאחרונה.

פעם הייתי אחרת.

מתגעגעת לעצמי לעיתים.

אבל זה המצב החדש.

משלימה איתו?

לא יודעת.

מתמודדת איתו, זה בטוח.

אז שמרו מרחק,

ותבינו אותי.

יש לי את הסיבות שלי.

מה שבטוח, מתגעגעת.

כמהה.

אז אל תשמרו מרחק, תציפו אותי בחום ואהבה.

המון סבלנות והבנה, 

אולי אני אצליח גם להיות נעימה בחזרה.

חושבת עליך תמיד.

בכל פעם שאני יושבת.

כל יציאה היא בשבילך.

יושבת מולך, בוחנת אותך.

קרובה כל כך.

מתה לגעת.

אתה לא תחשוב שאני סוטה, כי אתה כבר יודע את זה.

אבל, לפעמים צריך לשים גבולות.

עכשיו זה לא הזמן לגעת, לא כך.

הפעם זה כבר יותר מידי.

שולט צייתן

נשלטת קשוחה

הכי כיף

;-)

מכירים את זה שיש לכם תחושה כלשהי בבטן, יש משהו, אתם יודעים מהו אבל לא זוכרים מה.

אז נופל האסימון, בגלל משהו לא קשור וכמובן בעיקר באיחור.

כבר כמה זמן הייתה לי תחושה משונה, שאני שוכחת משהו.

זה הגיע על לרמה שתהיתי לעצמי, אני צריכה להיות במקום אחר? איפה? מתי?

היה ברור לי שאני מפספסת משהו.

היו לי תוכניות אחרות ליום הזה.

איכשהו התגלגל המצב לידי כך.

הפוך על הפוך מהתכנון המקורי.

בא לי לעזוב הכל, לנסוע אליו ולומר לו,

שידע שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.

גם אם נדמה ששכחתי.

לעיתים כועסת, חסרת אונים. מאוכזבת?

אבל בעיקר אני אוהבת ומתגעגעת.

בסוף יום, אני אכנס למיטה.

אתמסר לכאב שהודחק כל היום, אשחרר לכרית את הבכי שהיה חנוק כל היום.

אחכה למחר, כשאקבל חיבוק ונשיקה.

יודעת כי אז ליבי יתמלא חום ואהבה,

קצת מהול באשמה.

לבסוף כל זה, ארדם.

יש אי שקט בפנים.

המון דברים, מתערבלים להם, כמו במכונת כביסה.

רק שעירבבו בטעות את הלבנה עם הצבעונית.

דברים טובים, רעים וגם כאלו שסתם.

מחכה שהסערה תחלוף לה.

שאף גרב לא תעלם לה, שהצבעים לא יהרסו.

והכל יהיה נקי, רענן וריחני.

עד לסערה הבאה.

http://img.mako.co.il/2012/04/08/111573_c.jpg

לא זוכרת מתי פעם אחרונה הייתי לבד.

קצת לבד זה טוב.

רצוי, אפילו מאוד.

אז לשבת בתחתונים עם בירה וסיגריה (אם הייתי מעשנת, כנסו לראש...).

מסתכלת על ההזנחה סביבי ומרגישה כמו גבר רווק.

אבל כבר מחכה לרגע שבו אשוב להיות בזרועותיו.