זה לא אני- זה העולם

"תנחומי יוסף".
לחיצת יד רשמית, מבט עצוב.
"תודה..."

"השם של המטופל הוא אלון".
"אוקיי. כמה זמן הוא כבר פה?"
"כמה ימים. הוא הגיע אלינו עם 4 מלווים מהחור בדרום".
"אוקיי. אני נכנס".
"אני בא איתך, זה הנוהל..."
"אוקיי".

*חדר קטן, 3 קירות ושמשה, שולחן מתכת, כסא מתכת משני צידי השולחן, אדם יושב על אחד מהם עם הידיים על הפנים"

"שלום מר גרין. אני דוקטור שניידר. אני פה כדי להעביר איבחון מקצועי האם אתה כשיר למשפט".
דממה.
"אני רק רוצה שנדבר קצת".
"על מה?"
"עלייך".

"אני יכול לקרוא לך אלון, מר גרין?"
"כן".
"אוקיי, אלון, בן כמה אתה?"
"23"
"ומה אתה עושה בחיים?"
"אני שליח".
"שליח של מה אלון?"
"פיצה".
"אני מבין. עשית צבא?"
"כן".
"מה עשית בצבא אלון?"
"דובדבן".
"אוו ווא. דובדבן זה הבסט של הבסט".
"כן...".
"אלון אתה זוכר מה קרה ביום חמישי, ה- 10.9.2010?"
"אני לא רוצה לדבר על זה!"

*קימה מהירה, כסא מושלך אחורה*

"תרגע אלון. אנחנו לא חייבים לדבר על שום דבר שאתה לא רוצה לדבר עליו".

*דממה*

"בוא תחזור לשבת בכסא אלון".
"אוקיי".
"אלון, אתה זוכר איפה היית בערב לפני אותו יום?"
"כן. בבר...".
"איזה בר אלון? ספר לי".
"נו הmidnight devil"
"לבד?"
"לא מה פתאום, יצאתי עם כמה חברים. חגגנו אירוסים של אחד מהחבר'ה..."
"אוקיי אלון... שתית?"
"כן... כולם שתו... אמרתי לך שחגגנו!"
"אוקיי אלון, בוא נרגע... מה עוד קרה בבר באותו הלילה חוץ מהחגיגות?"
"כלום... סתם ישבנו וצחקנו..."
"אוקיי והיית כל הלילה עם החברים שלך?"
"כן.. זאת אומרת לא.. לא כל הלילה..."
"איפה עוד היית אלון?"
"אני הכרתי, זאת אומרת ראיתי... סתם הייתה איזו אחת..."
"איזו אחת? מי אלון?"
"אחת נכנסה לבר, התיישבה בול ממולי, ישר תפסה לי את העין"
"אוקיי ומה קרה אז אלון?"
"כלום. לא קרה כלום! אני לא יודע מה אתה רוצה!"

*כסא שוב מושלך אחורה, המטופל קם וניגש לכיוון הדלת*

"אני רוצה לצאת! תנו לי לצאת יחראות!"

*מכות על הדלת*

"תרגע אלון! אני רק מנסה לעזור לך להבין מה קרה! אני חבר שלך, לא אויב שלך!"
"חבר? חבר שלי? לפעמים חבר זה אויב עם מסיכה!"
"אתה רואה עלי מסיכה כלשהי אלון? אני פה רק לעזור..."
"אוקיי..."

*הכסא חזר למקומו ליד השולחן, המטופל מתיישב*

"אוקיי אז אלון... הבחורה התיישבה ממולך ומה קרה אז?"
"בהתחלה כלום... סתם, החלפנו מבטים פה ושם, כמה חיוכים... לא משהו רציני"
"אוקיי והלאה...?"
"אחרי כמה דקות טובות וכמה משקאות רעים קמתי וניגשתי אליה..."
"אוקיי ומה אמרת לה?"
"לא זוכר הייתי שיכור"
"אלון אני יודע שזה לא קל אבל אני צריך שתנסה להזכר, זה יעזור מאוד"
"לא יודע, נו... נראה לי אמרתי לה שהיא הבחורה הכי יפה בבר באותו הלילה"
"והיא הגיבה?"
"כן".
"מה היא אמרה אלון?"
"היא שאלה למה רק באותו לילה..."

*הדוקטור מחייך, נשען קדימה עם הידיים על השולחן*

"ומה קרה אחר כך אלון?"
"שאלתי אם אני יכול להתיישב לידה"
"והיא הסכימה אלון?"
"כן, הסכימה..."
"אוקיי אז התיישבת ומה קרה אז?"
"דיברנו"
"על מה דיברתם?"
"כל מיני, מוזיקה, מערכות יחסים ישנות, סתם פלירטוטים"
"פלירטוטים? אוקיי ומה קרה אחר כך?"
"אפשר אולי כוס מים?"
"כן כמובן אלון"

*הדוקטור מסמן להביא כוס מים למטופל*

"תודה"

*לגימה ארוכה, כוס מונחת על השולחן*

"על לא דבר אלון. תמשיך בבקשה... אתם פלירטטתם ו...?"
"סתם, שאלתי אם היא רוצה לזרום אולי לקפה אצלי..."
"והיא זרמה לקפה, אלון?"
"בהתחלה היא לא רצתה, אבל אחרי כמה משפטים וכמה צ'ייסרים היא הסכימה"
"אוקיי ואיך הגעתם אלייך אלון?"
"מונית".
"למה לא נהגת אלון? כי שתית? זה הרי לא אחראי לנהוג שיכור..."
"לא זה לא זה, פשוט אין לי רישיון..."
"אני מבין אלון. ומה קרה אצלך?"
"לא יודע, אני כבר לא זוכר, תפסיק לחקור אותי! לא עשיתי כלום! לא קרה כלום! אני רוצה לצאת,

*המטופל שם את הראש בין הידיים ונשען על בירכיו*

"תן לנו כמה דקות לבד"

*הדוקטור מסתובב לשומר ליד הדלת, השומר מהנהן כאישור, הדלת נפתחת, השומר יוצא, הדלת נטרקת, צליל של מנעול ננעל*

"אלון..."

*הדוקטור מוריד את המשקפיים ומשחרר את עניבתו מעט*

"תסתכל עלי אלון..."
"מה?"

*המטופל מרים את ראשו*

"מה קרה אצלך אלון?"
"עלינו אלי, שנינו רצינו את זה"
"את מה אלון?"
"את זה"
"מה זה זה, אלון?!"
"סקס! היא רצתה לזיין אותי בדיוק כמו שאני רציתי לקרוע לה ת'צורה!"

*הדוקטור נעמד ומתחיל להתהלך בחדר מסביב לשולחן ולמטופל*

"אז עליתם אלייך ו...?"
"עלינו אלי והתחלנו להזדיין בטירוף, קרעתי ממנה את הבגדים, היא הוציאה לי את החגורה מהמכנס, רצינו את זה!"
"ומה קרה אלון...?"
"הזדיינו, זהו".
"רק הזדיינתם אלון?"
"כן! עזוב אותי אני יוצא!"

*המטופל מתחיל להתרומם מהכסא*

"שב!"

*הדוקטור מניח את ידו על כתפו של המטופל ומושיבו בכוח*

"מה קרה הלאה, אלון?!"

*המטופל מנסה להתנגד ולקום מכסאו*

"אמרתי שב! מה קרה אלון?!"
"כלום!"
"אל תשקר לי אלון! מה לעזאזל קרה?! תענה לי!"
"לא קרה כלום, לא התכוונתי! היא רצתה גם... אני... אני לא התכוונתי!"
*המטופל פורץ בבכי*
"אלון..."
*הדוקטור לוחש באוזנו של המטופל ומרפה מכתפו*
"אני רק רוצה לעזור לך להבין מה קרה שם, אני חבר שלך אלון"
"היא... היא... היא פשוט הייתה כל כך יפה, אני, אני לא התכוונתי... היא הייתה כל כך יפה..."
"תתאר לי אותה אלון"
"אני לא זוכר"
"אלון, תעזור לי לעזור לךם, תתאר לי אותה!"
"היה לה עור לבן, שפתיים ורודות, עיניים שחורות, שיער חלק וארוך, היא ניראתה כמו מלאך, אני לא יכולתי לשלוט בעצמי, רציתי, אבל לא יכולתי!"
*המטופל מניח שוב את ראשו בין ידיו ופורץ בבכי שוב*
"זה בסדר אלון, מה קרה הלאה? ספר לי"
"היא נירדמה..."
"ומה אתה עשית? נירדמת גם?"
"לא... לא יכולתי לישון, רק הסתכלתי עליה שעות, העור הלבן שלה, השפתיים הורודות שלה, הריח שלה, הטעם שלה, זה הרג אותי דוקטור!"
"אני מבין אלון, זה בסדר, מה קרה הלאה?"
"אני... אני... אני רציתי שהיא תהיה שלי לנצח"
"ו...?"
"אני... קמתי מהמיטה והלכתי למטבח..."
"מה עשית במטבח, אלון?"
"אני... פתחתי את המגירה, והוצאתי סכין"
"אוקיי אלון, ומה עשית עם הסכין?"
"אני... כלום. עזוב אותי!"
"אלון!"
*הדוקטור הרים את קולו כמעט לצעקה*
"מה עשית עם הסכין קיבינימט?!"
"לא התכוונתי... אני לא רציתי..."
*המטופל בוכה וממלמל לעצמו*
"יחתיכת טינופת! תגיד לי מה עשית לה!"
*הדוקטור תופס את המטופל בצווארו*
"עזוב אותי, אני לא זוכר!"
"תענה לי חלאה! מה עשית לה?! אני רוצה שתגיד את זה!"
"הרגתי אותה! דקרתי אותה שוב, ושוב, ושוב..."
"כמה פעמים דקרת אותה?!"
"אני לא זוכר..."
*המטופל בוכה בהיסטריה*
"בטח שאתה זוכר יבן זונה, אתה זוכר הכל, אל תשקר לי! כמה פעמים דקרת את המלאכית הזאת?! כמה?!"
"47"
"מה אלון? לא שמעתי. דבר בקול!"
"47!"
*צליל יריה*
"מה זה היה?"
*אחד השומרים צעק לשומר השני*
*צליל של מנעול נפתח, השומרים נכנסים לחדר בסערה*
"דוקטור..."
"47 פעמים. 47 פעמים!"
"תניח את זה דוקטור!"
"47!"
*צליל טעינה, הדוקטור מכוון את הכנה לראשו שלו*
"זה לא שווה את זה דוקטור! תניח את זה! הוא מת, זה לא שווה את זה שתמות גם! זרוק את זה!"
*צליל של מתכת פוגעת הרצפה, השומרים רצים לכיוון הדוקטור, צליל של אזיקים ננעלים, דלת נפתחת, דלת נסגרת*

"תנחומי יוסף".
*לחיצת יד רשמית, מבט עצוב*
"תודה..."
"כל כך צעירה... זו פשוט טרגדיה".
*קול לחישות בחדר עמוס אנשים*
"מסכן יוסף, היא הייתה רק בת 19... אומרים שהיא הייתה הבת האהובה עליו"