|
|
|
שבוע נוסף התחיל ואני מרותקת לבית, זרקו אותי מהבסיס בחמישי
ואני משועממת טילים.....סיימתי כבר ספר אחד מתחילה את השני עכשיו
שמעתי כבר את כל המוזיקה במחשב (יותר מפעם אחת)
ראיתי 3 סרטים 8 ופרק אחד של ד"ר הו.
כוסאומו העולם הזה, משעמם לי!
נוסעת באוטובוס, יישוב אחרי יישוב עוברים לכביש אחר עוברים עוד יישובים ועוד כמה ערים.
הנוף מתחיל לשנות צבע מחום אדמה לחום חול ולאט רואים יותר עצים ושיחים ועכשיו כבר ממש נוף ירוק. הבית מתקרב או יותר נכון אני מתקרבת אליו.....
סוג של התרגשות שבועיים לא הייתי שם.....מה השתנה? מה לא? מה עם אחיות שלי? מה עם ההורים שלי? להיות שם בדרום זה להיות בעולם אחר, בחיים אחרים, נתק שהוא יותר מסאב-ספייס. אם לא היה לי אינטרנט לא הייתי יודעת שהייתה רעידת אדמה בארה"ב לא שזה ממש שינה לי משהו בסדר יום יש עבודה לעשות והיא חייבת להעשות במסגרת הזמן.
כשאני חוזרת הבייתה זה כמו לחזור לעולם שונה, גם הוא מפוצל לשניים הרגיל שכולל משפחה חברים ונילים ועיסוקי בית למיניהם והעולם השני זה שאני בחרתי בו, בחרתי לחצות קו ולהעיז לעשות מה שאחרים לפעמים רק חולמים לעשות.
אני חוזרת הבייתה לעולמות שלי, לחיים שלי לפחות לסופשבוע הקרוב.
תנצלו את הזמן עד תומו, כי הזמן הנוכחי הוא כל מה שיש לנו.
כותבת עכשיו בצבע הבגדים שהייתי מעדיפה ללבוש במקום המדים הירוקים....
כבר יום שלם (טוב אולי קצת יותר) אני מסתובבת בהרגשה חמימה כזאת בפנים, והיא לא נובעת מהחום אימים שבחוץ.
בהתחלה לא הבנתי מה זה וניסיתי לחשוב אולי אני חולה (גימלים!!!!!)
ואז נפל האסימון חודש ומשהו לא היה לי כלום! נדה, זירו אפס!
שום טיפת סקס בחודש ומשהו האחרון, ואני אפילו לא שמתי לב לזה שזה העניין היותר חמור כאן....
ואני יודעת וקצת מכירה אותכן נשמות טובות כאן שתציעו לעזור לי לפתור את הבעיה,
אז מודיעה עכשיו תודה לכם אבל אני אסתדר לבד כרגע עד שאני אגיע הבייתה וגם אחרי אני אמצא את דרכי הנכונה.
תארו לכם ככה:חום אימים בחוץ במשרד מזגן שמקפיא, חיילים שבטוחים שם יודעים יותר טוב מפקדים שלא שמים לב בשיט לסביבה שלהם כל זה ובכדי להוסיף הגיעה המתקפת חרמנות העצומה (והמדהימה אם אפשר לציין) הזאת ממש יום כלבבי.
ובכל זאת שרדתי עוד יום ומחר יום חדש ומחודש שגם בו אני אצטרך להתמודד עם רמות חוסר סקס גבוהות מהרגיל.........
לילה טוב אנשים :-)
שוב במשרד משועממת טילים, לא לשאול למה אני עובדת בשבת, עבדתי גם בשישי.....
היומיים האחרונים עוברים בין 4 שעות משרד ועוד 20 שעות שמתחלקות בין ארוחות, שינה, שיחות עידוד לבנות החדר, ולוודא שכולם כאן בסדר.
בתוך כל זה מדברת עם המשפחה ששומרת על רגיעה למרות המצב ומנסה לחשוב איך הם ישלחו לי דברים כמה שיותר מהר. וגם עם חברות הן דואגות אני קצת פחות יודעת שאני לא בסיכון לעומת אחרים.
ואז מגיעה שיחה שתשגע אותי כל היום ותשאיר אותי מתוסכלת, אני מאמינה, לשבוע הקרוב......
יושבת במשרד הרבה יותר מוקדם מה שצריך, אבל יש לי מחויבות למערכת.
חושבת על מחויבויות אחרות שהייתי מעדיפה לפתח, על קשרים שהיו והלכו,
על כאלה שהעניקו, על כאלה שרק לקחו.
על אלה שבאו לרגע ולא יכלו להישאר.
על אלה שהגיעו ונשארו עד היום, סתם בשביל החברה.
על אלה שאכזבו ועל המעטים שהפתיעו.
על עצמי וכמה ראיתי, ספגתי.
על השינויים שהם העבירו אותי במתכוון או שלא.
מודה לכם, לכולכם.
@@@כל האמור מטה הוא פרי דימיוני@@@
הכאב שלי משאיר סימנים, אבל לא כאלה שרואים מבחוץ
או שקצת איפור יכול להסתיר.
הכאב שלי הוא שלי, והוא ילווה אותי לכל החיים.
מאסטרים יבואו ואולי ילכו והם כולם ינסו לעשות את
מה שזה שלפניהם לא הצליח, הם ינסו לעזור.
אחד או שניים יצילחו הרבה יותר השאר יעשו הכול גרוע יותר.
והכאב שלי לא משנה מה הוא ישאר איתי,
כי הוא מלווה אותי מתחילת דרכי כבת אדם.
הכאב שלי על מה שעשיתי לעצמי, על מה שעשיתי לקרובים אלי ועל מה שעשו לי.
ימים מסוימים אני ארגיש אותו יותר, באחרים קצת פחות.
היום יותר, מחר אני מקווה שפחות.
היום הכאב מתרכז במשפחה ובמה שקרה ובמה שיקרה לה.
כי בסופו של יום אחרי שאני מורידה את אורח החיים של השפחה אליהם אני חוזרת
והם שלא יודעים, מנחמים.
בלי להבין שעוד אחד שפתחתי את ליבי בפניו רק כדי שלא יהיו נפילות גם הוא דחה אותי אפילו בלי לטרוח להגיד שלום.
ועכשיו תורי לנחם את עצמי ולהגיד "די סיימתי עם זה! זה לא שווה את הכאב!"
ואז אני נזכרת בכאב שכבר קיים ואיך מה שקרה רק מתווסף לערמה
שגם ככה הולכת וגדלה. הריי אני המענישה היותור חזקה כלפי עצמי מאשר כל מאסטר שתמצאו לי.
והכאב קיים, עכשיו היא עוזבת ועוד כמה זמן היא תחזור ואז יכאב לי יותר כי העונש שלה יצטרך להימשך עוד הרבה זמן והיא האדם היחיד שבכל חיי לא יכולתי מעולם לכעוס עליו.
ועכשיו אני מענישה אותה, מענישה אותה כדי שהיא תלמד ויכאב לה קצת עכשיו במקום שלי יכאב הרבה יותר אחר כך כי נכשלתי במשימתי היחידה.
להגן עליה.
עוד לילה בלי שינה, הוא לא עונה כנראה ישן.
חושבת עליו ועל כל מי שהיה לפניו, ויודעת שיום אחד יגיע תורו להיות באלו שהיו ולא חזרו.
היה את הראשון שאני יודעת בן כמה הוא מה השם הפרטי שלו ואם אני אראה אותו ברחוב אני אזהה אותו.
משם זה כבר לא חשוב הם כולם כתם של משהו שהיה ונגמר איזשהו נקודה קטנה בחיים שלי שעצרתי ישבתי הסתכלתי על הנוף נהניתי והמשכתי הלאה לנקודה הבאה.
ואז היא הגיעה וסחפה הכול איתה, כשהיא עזבה הכול עזב יחד איתה נשארתי בלי כלום באותה הנקודה במשך כמעט שנתיים בלי יכולת התקדמות ממשית.
ואז עוד אחד היה לקצת זמן ולא היה קל אבל הצלחתי להמשיך מהנקודה שלו.
ואחריו בא אחד לתקופה ארוכה אבל גם הוא לא נשאר.
ועכשיו יש לי אותך אני לא מכירה אותך, עדיין לא.
ובין כולם ויחד איתם היה אותו, את האחד שהפחיד אותי כמעט מוות מהעוצמה שלו ומהכוח ששידר. הוא לא מדבר הרבה אותו אחד אבל הוא גם לא צריך העיניים שלו אומרות את הכול.
הפחד המטורף הזה ויחד איתו המשיכה העצומה הזאת הם אלה שמנעו ממני עד היום להתקרב אליו באמת. ועכשיו גם אותו איבדתי.
היה שלום איש יקר, מקווה שתסלח לי באחד הימים.
שישי בערב נוסעת למרכז, המסיבה הראשונה שלי לבד.
נכנסת רואה כמה פנים מוכרות מחייבת ואמרת שלום. ניגשת אליהם ומתיישבת על הספה.
הם מסבים לי הרגשת ביטחון, הידיעה שהם כאן גורמת לי להרגיש בלתי פגיעה.
1:00 שולחת לו הודעה: אני במסיבה הכול בסדר.
מסתכלת מסביב שותה משהו מתחילה להתרגל חזרה לאווירה.
המון זמן לא הייתי כאן וכל הפעמים הקודמות שהייתי כאן היה לי מישהו צמוד אלי נונסטופ,
בחיים לא הרגשתי כל כך חסרת ביטחון, גם לא כשאבא שלי גילה על מעללי בעבודה (ואני עוד הייתי במטבח).
1:30 עוד הודעה: אני כאן ראיתי אותו. מחלקים פה ***** (ההמשך פורנוגרפי מידי ולא מתאים לאתר זה). מסתובבת, רואה, הולכת, מתיישבת סשנים מתחילים. אני רוצה גם.....
2:00 הודעה: יש פה סשן מדהים, אני רוצה גם בבקשה אדוני.
תשובה: תהיי סבלנית ואולי תקבלי כמה שתרצי.
היא סופגת כל כך הרבה אני לא הייתי מסוגלת, מצד שני כבר הרבה מאוד זמן לא היה מי שירביץ לי.
מסביבי אנשים בסשנים, רוקדים, שותים אני חושבת רק עליו ומתי הוא יטפל בי.
2:30 הודעה: זה קשה אדוני אני רואה אותן פה מסושנות וחושבת עליך ומה שתעשה לי כשניפגש.
תשובה: תתחילי להתמודד לא תמיד תקבלי מה שתרצי ילדה.
דחיית סיפוקים זה מה שהוא מנסה ללמד אותי, להיות במקום הזה שכולו הדבר שאני הכי רוצה עכשיו בעולם ולחכות ולדעת שאני בלי קולר ועלי מוטלת האחריות להרחיק את הלא רצויים סביבי.
מזל שהם כאן לשמור עלי במקרה הצורך.
3:00 הודעה: מתחיל להתרוקן עכשיו זמן הסשנים "הכבדים".
מתיישבת על הספה ובתיאום מושלם מתיישבים משני צדדי שני צעירים ומתחילים לדבר על X ועל Y ואז הם פונים אליי, אני נחמדה ועונה בהתחלה, כשזה מתחיל להיות יותר מידי הוא בדיוק בא מולי, אני מסתכלת אליו ובשנייה הוא בא ולוקח אותי משם, מוביל אותי לסאבית שלו ומכיר בינינו. אנחנו מדברות היא חמודה בטירוף.
3:30 הודעה: סשן מחטים! LIKE!
מסתכלת על הסשן ונהנית מכל רגע, כמה שהייתי רוצה איזו מחט או שתיים עליי עכשיו...
4:00 הודעה: יש לה בערך 50 מחטים בגב זה מדהים!
יושבת ומסתכלת פשוט מתמוגגת מהמראה של המחטים...
4:30 הודעה: הסשנים לא נגמרים, בנות מקבלות שוטים אחרות פשוט מכות חלק גם וגם. אני רוצה גם אדוני.
מסתכלת על הסוף של הסשן מחטים השני, הבחורה הזאת מדהימה רואים שהיא מפחדת מהמחטים אבליש לה כל כך הרבה בבטו ובחזה. פשוט יפיפה.
5:00 הודעה: אני יצאתי הבייתה אדוני.
6:30 הודעה: אני בבית אדוני לילה/בוקר טוב.
11:30 בבוקר הודעה התקבלה: עמדת יפה במבחן ילדה.
תשובה: תודה אדוני, שמחה שאתה מרוצה ממני.
everything is fake.
Me, I, you, them, everyone is fake/
רגע למעלה ורגע למטה הכול תלוי.
תלוי בך ואם תצליחי להישאר על הנדנדה.
לחיים או למוות.
את באמצע שלה צעד ימינה ותתרסקי צעד שמאלה ותתרסקי.
הקורה לא רחבה מספיק בשבי ללכת עליה.
רק לעמוד באמצע ולשמור על שיווי משקל לא להתרסק.
את יודעת מה יקרה עם תתרסקי, צריך להתחיל מהתחלה.
את לא רוצה את זה.
תאזני, קחי את כל הזמן שאת צריכה, תנשמי.
לנשום, להירגע.
זהו זה.
את כבר ממש לקראת הסוף עוד כמה זמן ותוכלי לרדת מהקורה.
בביטחון.
