עוד לילה בלי שינה, הוא לא עונה כנראה ישן.
חושבת עליו ועל כל מי שהיה לפניו, ויודעת שיום אחד יגיע תורו להיות באלו שהיו ולא חזרו.
היה את הראשון שאני יודעת בן כמה הוא מה השם הפרטי שלו ואם אני אראה אותו ברחוב אני אזהה אותו.
משם זה כבר לא חשוב הם כולם כתם של משהו שהיה ונגמר איזשהו נקודה קטנה בחיים שלי שעצרתי ישבתי הסתכלתי על הנוף נהניתי והמשכתי הלאה לנקודה הבאה.
ואז היא הגיעה וסחפה הכול איתה, כשהיא עזבה הכול עזב יחד איתה נשארתי בלי כלום באותה הנקודה במשך כמעט שנתיים בלי יכולת התקדמות ממשית.
ואז עוד אחד היה לקצת זמן ולא היה קל אבל הצלחתי להמשיך מהנקודה שלו.
ואחריו בא אחד לתקופה ארוכה אבל גם הוא לא נשאר.
ועכשיו יש לי אותך אני לא מכירה אותך, עדיין לא.
ובין כולם ויחד איתם היה אותו, את האחד שהפחיד אותי כמעט מוות מהעוצמה שלו ומהכוח ששידר. הוא לא מדבר הרבה אותו אחד אבל הוא גם לא צריך העיניים שלו אומרות את הכול.
הפחד המטורף הזה ויחד איתו המשיכה העצומה הזאת הם אלה שמנעו ממני עד היום להתקרב אליו באמת. ועכשיו גם אותו איבדתי.
היה שלום איש יקר, מקווה שתסלח לי באחד הימים.
לפני 13 שנים. 26 ביוני 2011 בשעה 0:34