נוסעת באוטובוס, יישוב אחרי יישוב עוברים לכביש אחר עוברים עוד יישובים ועוד כמה ערים.
הנוף מתחיל לשנות צבע מחום אדמה לחום חול ולאט רואים יותר עצים ושיחים ועכשיו כבר ממש נוף ירוק. הבית מתקרב או יותר נכון אני מתקרבת אליו.....
סוג של התרגשות שבועיים לא הייתי שם.....מה השתנה? מה לא? מה עם אחיות שלי? מה עם ההורים שלי? להיות שם בדרום זה להיות בעולם אחר, בחיים אחרים, נתק שהוא יותר מסאב-ספייס. אם לא היה לי אינטרנט לא הייתי יודעת שהייתה רעידת אדמה בארה"ב לא שזה ממש שינה לי משהו בסדר יום יש עבודה לעשות והיא חייבת להעשות במסגרת הזמן.
כשאני חוזרת הבייתה זה כמו לחזור לעולם שונה, גם הוא מפוצל לשניים הרגיל שכולל משפחה חברים ונילים ועיסוקי בית למיניהם והעולם השני זה שאני בחרתי בו, בחרתי לחצות קו ולהעיז לעשות מה שאחרים לפעמים רק חולמים לעשות.
אני חוזרת הבייתה לעולמות שלי, לחיים שלי לפחות לסופשבוע הקרוב.
תנצלו את הזמן עד תומו, כי הזמן הנוכחי הוא כל מה שיש לנו.
לפני 13 שנים. 25 באוגוסט 2011 בשעה 16:19