לפני 13 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 8:15
יום חמישי בבוקר יום שטוף שמש וחום ישראלי נפלא, אני על מדים עם השרוולים למטה הולכת לי לוועדת קבע הראשונה. מי ידע שבסופה יוסיפו לי עוד 2 בנוסף לאלו שכבר יש?
יושבת 3 שעות בהמתנה (אחת מהן היא כי הגעתי שעה לפני תחילת הקבלה) נכנסת לשיחה עם הפסיכי חצי שעה שיחה, לאחריה הוא מתייעץ עם המנהלת מרפאה והוחלט, צריך להתייעץ עם רמ"ד פסיכיאטריה.
נפלא פשוט נפלא.
הקטע הכי חזק בכל הסיפור:
פסיכי: את אוהבת כאב (בכוונה לפיזי)
אני: כאב ממש לא! לא יכולה להכאיב לאף אחד ובטח ובטח שלא יכאיבו לי, לא מסוגלת לסבול כאב.
