זה התחיל כמו עוד יום שגרתי מבחינת העבודה השעה 18:00 טלפון מהקצין תבואי למשרד ותקראי לחייל.
הגענו למשרד ב19:00 והתחלנו.
בהתחלה רק אני והחייל מכל כיוון אפשרי בכל זווית ודרך אפשרית ניסינו לעשות את זה
בסביבות 21:30 חשבנו שנינו שזהו זה נגמר, שחררתי את החייל לחדרו וחיכיתי לקצין
הוא חזר מהישיבה כמה דקות אחר כך והתחיל לבדוק, פתח פה, סגר שם, שוב פתח מקום מסוים וסגר אחר. ככה איזו כמעט שעה ואני איתו כל הדרך מדברים וצוחקים על הא ועל דה תוך כדי כאילו מה שאנחנו עושים הוא עוד פעילות יום יומית רגילה.
השעה 00:00 הקצין גילה טעות חמורה, הוא מתקשר לחייל ומחזיר אותו למשרד
נוזף בו קצת נותן לי ולו לתקן את הטעות כשהוא קופץ לסידור קטן. השעה 00:30 הקצין חזר סיימנו לתקן את הטעות. החייל הולך אני והקצין שוב לבד.
הלילה הזה לא ייגמר לעולם, השעה 1:45 ואנחנו עדיין במשרד אני מותשת ועל סף בכי מתסכול הקצין נותן בי מבט אחד ואומר לי "לכי לישון, לא נשאר כאן הרבה אני אסיים את הד"וח"
שיהיה לכם בוקר נפלא.
לפני 13 שנים. 23 בספטמבר 2011 בשעה 5:18